תקנת עזרא (מעילה) ע

בלא פרש, זבל הוא מה שמזבלת הבהמה בחייה ופרש הוא מה שמוציאין ממעיה לאחר שחיטה ולא זו אף זו קתני לענין דלא מועלין, ולגירסת התוס' פרש ואח"כ זבל לזא"ז קתני לענין דלא נהנין, ופריך משו"ה רק מפרש דדמי לדם כמש"כ הרש"ש, ודברי הרמב"ם כאן לא הבינותי כעת, ובנזיר (דף נ"א ע"ב) לענין רקב המת איבעי להו מהו דין הפרש אי חשיב כגופה ולא נפשטה הא בעיא, וחלב שבקיבת עולה דין פרש יש לה כמבואר במשנה דע"ז פ"ב משנה ה', ולר' ישמעאל שם נראה לכאורה דגם פרש מותר בהנאה לכתחילה, ובר"ן תולין פ' אלו טרפות בענין עובר ירך אמו כתב דביצים דין פרש יש להם וכל אלה צ"ע אין עת האסף פה ועיין בהגהות הרש"ש תמורה (דף ל"א ע"ב) וקצרתי, ולענין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים ננלענ"ד דבזבלן אין מעילה אבל בפרשם יש מעילה כיון דנשרפים עם הפרש יחדיו ולא ראיתי מי שהעיר בזה

במשנה חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין, הא רלא נהנין בחלב המוקדשין של מזבח אם הוא מה"ת או מדרבנן עיין לעיל בסמוך שדיברנו מעט מזה, וביצי תורין כתב הרשב"א ר"פ שילוח הקן דמדרבנן הוא דאסורין, ויש להבין דאמאי לא יהי' אסורין מה"ת משום יוצא מהקדש כדאמרינן בחולין (דף ק"כ ע"ב) עיי"ש, אך י"ל דהרי התוס' בחולין (דף ס"ד ע"א) ד"ה שאם רקמה כתבו דמשו"ה מצריכנן קרא דבת היענה לאסור ביצי עוף טמא ולא אסרינן להו מסברא דכל היוצא מה"ט טמא, דאי לאו קרא הו"א כיון דביצי עוף טהור דשריין נמי חידוש הוא דאתו מחי ושריא הוה אמינא דגם ביצי עוף טמא שרי קמ"ל קרא דבת היענה דאסורין ע"ש, וא"כ נהי דביצת טרפה אסירא דגמרינן לה מטמאה בבנין אב כמש"כ התוס' שם, הרי כתב המהרי"ט אלגזי בבכורות פ"א אות ד' דלא ילפינן מבנין אב זה רק מאי דשוו איסורייהו להדדי כשרץ ועוף דשווין באיסור לאו משא"כ חלב מהלכי שתים דבשר גופא אינו אלא באיסור עשה ע"ש, וא"כ כיון דיוצא מן ההקדש אין בו מלקות משום דלא אתי רק מבינייהו ואין עונשין מה"ד כמש"כ הח"ס חיו"ד סי' קי"ד ע"ש, א"כ שפיר י"ל כיון דהיתר ביצי עוף טהור חידוש הוא דאתי מה"ח ושרי הותר נמי מה"ת יוצא דהקדש דבאסורין שאינם שווין לא ילפינן לאיסור מביצי טמאה בבנין אב, כ"כ הרב דרך ים, אבל עוד יש להאריך בזה והדברים עתיקים וקשה עלי האריכות, אכן לשיטת הרמב"ם דגם על ביצת עוף טמא ליכא מלקות דכל היוצא מאיסור אין בו רק איסור דאורייתא א"כ שוה הקדש לעוף טמא לגמרי נראה דאיסור ביצי תורין דהקדש הוא באמת מה"ת דאתי מבנין אב מעוף טמא, אם לא דנימא כהכ"מ בפ"י ממאא"ס דיוצא דהקדש אסור רק מדרבנן ואין לאריך, רק זאת אומר דמצד הסברא נראה דאין ללמוד דביצי תורין של קדשי מזבח מותרין מדהתירה תורה ביצי עוף טהור הגם שיש בו איסור אע"ג שיוצא מאבר מה"ח, כמו דהיינו למדין ביצי עוף טמא אי לאו קרא דבת היענה. דשאני ביצי עוף טהור שיש בהן רק איסור אחד דאמה"ח וביצי עוף טמא אין בהן רק איסור אחד דטומאה, משא"כ ביצי של תורין דקדשים שיש בהן שני איסורין אבמה"ח והקדש כמש"כ הפרישה ביו"ד סי' פ"א הבאתיו לעיל (דף ב' ע"ב) ד"ה אלא לרבה קשיא ע"ש, ובזה יש לתרץ גם קושית התוס' בחולין שם דלמה לא נימא דביצת טרפה מותרת דביצת טרפה נמי יש בה שני איסורין ביחד איסור טרפה ואבמה"ח ודו"ק

שם במשנה אבל בקדשי בדה"ב וכו' חמורה מועלין בה ובחלבה, יש להקשות הא ודאי דלמ"ד קדבד"ה בעו העמדה והערכה וכן קיי"ל לדינא, כמו דאין פדיון לגיזה של קדשי בדה"ב כמפורש בחולין (דף קל"ה) משום דאי אפשר עתה בהעמדה והערכה, ה"נ לא מהני פדיון לחלב מבהמת קדשי בדה"ב מהאי טעמא דאי אפשר בהעמוהע"ר, וא"כ קשה למה יש מעילה בחלב של בהמת בדה"ב הא כיון דאין להחלב פדיון לא הפסיד להקדש כלום, אלא דכבר הקשו קושיא זו בירושלמי דמע"ש (פ"ג ה"ו) דאמרינן התם דבהמה טמאה של בדה"ב לכו"ע לא בעי העמוהע"ר ואמר ר"א מתניתין אמרה כן, הקדיש חמורה מועלין בה ובחלבה וחלב לאו כמתה היא [פי' דלא אפשר לעשות בה העמוהע"ר] וכל שיש לו פדיון מועלין בו וכל שאין לו פדיון אין מועלין בו [כן הביא הרידב"ז שם גירסת הגר"א ז"ל] וכו' הרי דמכריח הירושלמי ממשנתנו דבהמה טמאה גופה של בדה"ב לא בעי העמוהע"ר דאל"כ קשה קושיתנו דאמאי מועלין בחלבה, ופריך שם הירושלמי דמאי ראיה היא דילמא משנתנו ר"ש היא דס"ל קדשי בדה"ב לא בעי העמוהע"ר אפי' בבהמה טהורה, ומשני א"כ למה נקט תנא דמשנתנו חמורה דטמאה היא ולא נקט סתם הקדיש בהמה לבדה"ב מועלין בה ובחלבה ומדנקט חמורה ע"כ דס"ל דקדשי בדה"ב בעי העמוהע"ר אלא דחמורה דוקא אינה צריכה העמוהע"ר וא"כ יש להחלב פדיון ולכך מועלין בו. ובאמת דלפ"ז קשה טובא על הרמב"ם דפסק בפ"ה הי"ב מה' ערכין דבהמה טמאה מקדשי בדה"ב בעי העמוהע"ר ומ"מ פסק בפ"ג הי"ג מה' מעילה דהקדיש חמורה מועלין בחלבה כמשנתנו וזהו תרתי דסתרי כמו שנתבאר ויתבאר איה"ש במקו"א, דכאן הבאתי דברינו אלה רק להבנת פשט המשנה ודקדוקה שדקדקה לומר חמורה ולא סתם בהמה לבדה"ב, מיהו תרנגולת וביצתה ודאי ניחא דעופות לא בעי העמוהע"ר כברמב"ם ה' ערכין פ"ה ה"ט וק"ל, עוד יש לי קושיא עצומה על לשון הרמב"ם פ"ג הי"ג מה' מעילה שם שכתב בזה"ל הקדיש בן יונה לדמי שלמים מועלין גם בביצתה עכ"ל ודבריו אלה המה ג"כ מסוגיא דידן בגמ', וקשה לי טובא אמאי ימעלו בביצתה הא קיי"ל דאין מועלין בשלמים מחיים ובדמי שלמים עיין פסחים (דף כ"ז ע"ב) הקדיש דמי עצים לשלמים אין מועלין בהן, והו"ל לרבינו הרמב"ם לומר הקדיש דמי בן יונה לדמי אשם מועלין בה ובביצתה דאשם קדק"ד הוא ושפיר מועלין בדמיה וגם זה יתבאר איה"ש בחידושנו על הרמב"ם

תוס' ד"ה חלב המוקדשין וכו' ויש מפרשין דכי אסר רחמנא החלב הנ"מ לענין שאסור לחלב וכו' אבל החלב עצמו שרי עכ"ל, המהרי"ט אלגזי בבכורות (דף כ"ה) הביא מתוס' חיצוניות דהמתחמם בגיזי עולה מעל וכתב הוא ז"ל ע"ז שלא מצא כן בשום מקום, וכבר תפסו עליו רבים שהיא גמ' מפורשת במס' פסחים (דף ל"ג ע"ב) אבל הרי מגמ' דפסחים שם תהוי תיובתא לשיטת היש מפרשין כאן שכתבו דליכא איסור הנאה בגיזה, וע"כ לומר דזה תליא בפלוגתא דתנאי בבכורות (דף ט"ו ע"ב) דלמאן דדריש תזבח ולא גיזה לא שמעינן איסור אלא אמעשה הגזיזה אבל הגיזה עצמה שרי, ומאן דדריש תזבח ואכלת אין לך בהן היתר אלא אכילה בלבד הגיזה ג"כ אסור בהנאה אפי' בפסוהמו"ק וכ"ש בכשרין, ולפ"ז הסוגיא דפסחים שם אזלה למ"ד אין לך בהן אלא היתר אכילה ודברי התוס', כאן הרי אזלי למ"ד תזבח ולא גיזה כמו שדקדקו בדבריהם, אלא דא"כ מה זה שהקשו בעצמן על הי"מ מסוגיא דחולין ודבכורות דשם מוכח דחלב אסור דילמא גם שם למ"ד אין לך בהן