תקנת עזרא (מעילה) סז

שאחר שהחליט בראיות ברורות שאסור להקדיש מחוז"מ הקשה ממכילתין (דף י"א) מתקיף לה ר"ל וליתני נמי המפריש מעות לקנים לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראוין להביא תורין שלא הגיע זמנן ואיך מדמה מה שיכול להביא כולן שלמים בהיתר להבאת תורין שלא הגיע זמנן אטו ברשעי עסקינן שהרי אסור להקדיש מחוז"מ, ולדברינו לא קשה מידי דתורין שלא הגיע זמנן ודאי דמותר להקדיש גם לכתחילה וכמו שנתבאר, נשוב לדברינו דלר' אפטורקי מודו רבנן בליל שמיני שמותר להתעשר אף שעדיין מחוסר זמן הוא לענין הקרבה עד הבקר דילפינן לענין זה העהע"ב מבכור, וא"כ יש לומר כפי' המפרש ורגמ"ה דכונתם היא דפריך הש"ס מ"ש ממחוסר זמן כלומר מחוז"מ דליל שמיני דגם לרבנן נכנס לדיר להתעשר דילפינן מבכור וכיון דמותר להקדישו ודאי דמועלין בו, ותורין שלא הגיע זמנם כיון דמותר להקדישן וכמחוסר זמן דליל שמיני דמו נמי למעול בהו, ויש עוד להאריך הרבה בזה. עיין בדברינו לקמן ע"ב ד"ה נכלול עתה אבל באתי רק לתת מקום לפי' המפרש ורגמ"ה ודי בזה כאן

שם אמרי מחוסר זמן מידי דהוה אבעל מום וכו' אבל הני עופות כיון דאין מום פוסל בעופות וכו' שטחיית התירוץ לענ"ד כן הוא דהתרצן חידש דמחוז"מ דין בע"מ עובר יש לו דשניהם אינן ראוין עתה וכשרים לאח"ז, כלשון הרמב"ם פ"ג ה"י מה' איסורי מזבח ע"ש, ולהכי כשמקדיש בהמה מחוז"מ פי' קודם יום שמיני אמרינן דכמו המקדיש בע"מ עובר קדוש הוא ומועלין בו, שהרי יש לבהמת בע"מ פדיון במום קבוע וכל שיש לו פדיון הנהנה מעל שחיסר להקדש, משו"ה גם במחוסר זמן מועלין בו, אבל עופות דאין בהו דין בעל מום עובר דהא אין פוסל בהו רק מחוסר אבר שהוא מום קבוע, ואין לעוף פדיון גם כשהוא מחוסר אבר דגם מום קבוע בעוף לאו משום מום הוא דפסול אלא משום הקריבהו לפחתיך כמו שכתבתי במשנתנו, א"כ מחוסר זמן דעוף לאו מטעם מום עובר אסור ואם נדמהו לבע"מ ע"כ לבע"מ קבוע דמחוסר אבר נדמהו ומחוסר אבר דעוף למיתה אזיל ואין לו פדיון, וכלל בידינו בריש מכילתין גבי חמש חטאות המתות דכל דלמיתה אזיל אין מועלין ולא נהנין בו דלא קרינן ביה מקדשי ה' ע"ש בתוס', ומשו"ה תורין שלא הגיע זמנן כל שלא עבר פסולן דין בעל מום קבוע דעוף יש להן דלא נהנין ולא מועלין, וזהו גם כונת הרמב"ם שכתב דדמי לחטאות המתות לענ"ד, והתוס' ד"ה אבל גבי עופות כתבו בענין אחר והשמ"ק הביא סיום לדבריהם ולענ"ד כמש"כ ודו"ק, והקרן אורה כאן הביא ג"כ דברי הרמב"ם שכתב דדמי לחטאות המתות וכתב וז"ל לא הבנתי, דהדברים קו"ח ומה כל הרועות דלא חזיין לגופן רק כשיסתאבו יקריבו מדמיהן ואפ"ה מועלין בהן תורין דהן עצמן חזו לאחר זמן כ"ש דמועלין בהן, וע"כ צ"ל דלרבנן צריך להיות בהו או קדושת הגוף או קדושת דמים מיד דוקא, משו"ה מחוז"מ דבהמה או כל הרועות חזו מיד לקדושת דמים אם יפול בהן מום משו"ה מועלין בהן, אבל תורין שלא הגיע זמנן כיון דע"י מום אין נפדין ולגבוה נמי לא חזו עתה משו"ה אין בהן מעילה, ואפשר דבזה פליגי ר"ש ורבנן דלר"ש מועלין גם בתורין שלא הגיע זמנן כמו מחוז"מ דבהמה משום דחזו לאחז"מ כדאמרינן בזבחים לענין שחוטי חוץ, ורבנן לית להו האי סברא דראוין לאחר זמן והא דמועלין במחז"מ דבהמה משום דחזי לאלתר לקדושת דמים אם יפול בו מום, ויש ליישב בזה מה שדקדקו התוס' דאמאי לא קאמר נמי לר"ש טעמא דדמי למחוסר זמן דבאמת היינו הך עכ"ל, והמעיין יבחר ויקרב

ובקצרה ביאר הגאב"ד דק"ק פלוגיאן מוה"ר שמואל אביגדור פאייווילזאהן ז"ל כונת הש"ס כאן הכי, דבבהמה כיון דבעל מום יש לה פדיון הרי חזינן מזה דמלבד קדוה"ג שיש בהקרבן יש בו גם קדושת דמים, וכל זמן שהוא תם מועלין בו מצד קדוה"ג וכשהומם דאזיל ליה קדוה"ג דידיה אכתי נשאר בו קדושת דמיו לפדיון ומשו"ה מועלין בו קודם פדייה כמבואר בקדושין (דף י"ג ע"ב) ובבכורות (דף ט"ו ע"ב) וברמב"ם ספ"ב מה' מעילה, משו"ה גם מחוז"מ הגם דלא נחית ביה אכתי קדושה"ג מועלין בו מצד קדושת דמים דאף דמחוז"מ אין ראוי לפדיון עתה כמו שהוא היינו משום שיהא ראוי בעצמו לאחר זמן אבל קדושת דמים כבר נחית ביה משו"ה מועלין בו משא"כ עופות כיון דאין לעופות פדיון כשהקדישן קדוה"ג ועיין בכריתות (דף כ"ח ע"א) ברש"י, הרי דכשהקדישן קדוה"ג אין בהן צד קדושת דמים כלל ורק כשהוא ראוי למזבח יש בו קדוה"ג, משו"ה תורין שלא הגיע זמנן דעדיין לא נחית בהו קדוה"ג גם קדוד"מ אין בהן ואין בהן מעילה, ואפשר שזהו כונת רש"י ודו"ק, אבל בלשון הרמב"ם ספ"ב מה' מעילה נלע"ד יותר כמש"כ לעיל בזה ז ועיין בדברינו לקמן ע"ב ד"ה נכלול עתה ע"ש

ובספר לקח טוב להג"מ ר' יוסף ענגיל מבענדין כלל ו' אות א' מבאר דברי רש"י כאן ע"פ המדרש רבה ויקרא פ' כ"ז שז"ל, והיה שבעת ימים תחת אמו ולמה שבעת ימים אלא כדי שיבדק שאם נגחתו אמו או שנמצא בו מום הרי זה פסול ולא יהיה כשר לקרבן עכ"ל, מבואר, מזה דמחוסר זמן פסול רק מטעם בעל מום שיש חשש קודם שמא יש בו מום לפ"ז ממותק המגו שכתב רש"י, דבהמה כיון דקדשה במום קדשה נמי במחוסר זמן משא"כ עוף עכת"ד, אבל אין זה נכון כלל דודאי ש"ס דילן לא ס"ל הכי כדמוכח ביומא (דף ס"ג סע"ב) דקאמר ואצטריך למכתב בע"מ ואצטריך למכתב מחוסר זמן דאי כתב רחמנא מחוז"מ משום דאכתי לא מטי זמניה משו"ה פסול אבל בעל מום דמטי זמניה אימא לא וכשר הרי מפורש דלא כהמד"ר הנ"ל וכן מבואר עוד בכ"מ ודי בזה

תוס' ד"ה וכי קדושה שבהן להיכן הלכה כלומר וכו' אמר עולא ותקשה לך מתניתין תורין וכו' ומיירי אף בהקדישן קודם שעבר זמנן עכ"ל, יפה העיר הקרן אורה דהאי אף לאו דוקא דאדרבה ע"כ לא מיירי אלא בהקדישן קודם שעבר זמנן, דבהקדישן לאחר שעבר זמנן חל עליהן רק קדושת דמים לר"ש ויש להו פדיון לשיטת התוס' וא"כ אמאי קאמר דאין מועלין בהן, אלא ודאי דמיירי בהקדישן קודם שעבר זמנם משו"ה פריך קדושה שבהן להיכן הלכה ופי' זה הוא ע"ד המפרש ורגמ"ה, ואמר מודינא לך וכו' פי' התוס' דרב חסדא הדר בו ואמר מודינא דאית בה מעילה מדרבנן בלבד כדמוכח מבנ"י שעבר זמנן, ומה שאין בבנ"י שעבר זמנן שום מעילה אפי' מדרבנן הוא משום דדמו לחטאות המתות כבריש מכילתין, וקאמר ר"ח דקשיא ליה מי איכא מידי דמעיקרא וכו' פי' אתורין שלא הגיע זמנן קשיא ליה דמשמע דלאחר שהגיע זמנם יש בהן מעילה, ואמאי כיון דמעיקרא לית בהו מעילה לבסוף נמי לא ימעלו בהן, ואמת דקשה לפי פירוש זה מה ענין קושיא זו להא דעולא הרי בלאו דעולא היה יכול להקשות כן, גם הקושיא בעצמה אינה מובנת דודאי לאחר שהגיע זמנן ונחית להו קדוה"ג ראוי למעול בהן כיון שראוין