תקנת עזרא (מעילה) סו

בהגהות הרש"ש כאן ובחק נתן כאן ובהגהות הרש"ש ביומא שם ועיין בשמ"ק בזבחים דף ס"ד ובתוס' יבמות דף ק' ע"א ואינני רואה צורך להאריך בזה יותר ואולם בהא דהמקדיש דישון בתחילה דמועלין בו ופי' רגמ"ה ואחריו הרע"ב במשניות דמיירי באמר דמי דשן זה עלי וכשחסריה אי אפשר לשער דמיו ולהכי מעל, כתבתי כבר במשנתנו דלא הבינותי אמאי מעל הרי אין זה רק מזיק הקדש דפטור ממעילה, ומצאתי שכבר עמד ע"ז בספר מלאכת שלמה על משניות כאן והאריך גם הוא בביאורים שונים, ויש לדחוק ולומר דמעילה לאו דוקא אלא שצריך לשלם להקדש ההפסד שגרם להקדש ככל מזיק הקדש דמחויב עכ"פ לשלם ההפסד מיהו מדרבנן כתוס' גיטין (דף מ"ט ע"א) ע"ש, ומצינו בפסחים (דף כ"ט) האוכל חמץ הקדש מעל דלבעל המאור שם מעל לאו דוקא אלא תשלומין בלבד כמש"כ הקצות סי' שפ"ו סק"ו. ועדיין יש לבאר דלכאורה אכתי קשה כיון דהמחסר הדשן צריך לשלם כמה שהחסיר נמצא דידעינן כמה דשן היה שם מעיקרא וא"כ צריך המעריך לשלם כל מה שהיה שם מעיקרא ושוב הרי המחסר לא הפסיד כלום להקדש, וצ"ל דמיירי דאותו שהחסיר אומר בבירור שכל כך היה וכל כך החסיר אלא דמ"מ אין זה שאמר דמי דשן זה עלי מחויב להאמינו. דכל האומר דמיו עלי צריך שומא בתלתא ואינו מחויב להאמין לאחד, ומשו"ה נפסד ההקדש והוא הנהנה בעצמו שמודה דכל כך היה מעיקרא מחויב לשלם להקדש ההפסד דלגבי עצמו נאמן, ואכתי קשה הרי אין זה רק דבר הגורם לממון שהרי הדשן בעצמו אינו שוה להקדש כלום ולאו כממון דמי שהרי ההיזק הוא רק ממקום אחר, והו"ל כשורף חמצו של גזלן שעבר עליו הפסח דפטור, וזה יתיישב לפ"מ שכתב הש"ך בח"מ סי' שפ"ו סק"א דהוה דינא דגרמי רק השורף חמץ של הגזלן דפטור הוא משום דלא שכיח וגם דאין לקנוס השורף משום דבשרפתו עשה טובה להנגזל ע"ש, ואפשר דהני טעמי לא שייך בנידן דידו, משו"ה חייב לשלם מצד דינא דגרמי, גם י"ל דבאמת הרי הדשן של הקדש הוא אלא דאין בו מעילה כיון שאין עוד להקדש שום הנאה ממנו והו"ל כזה נהנה וזה לא חסר דפטור, אבל היכא שאמר אחד דמיו עלי וזה בא והחסירו וגרם הפסד להקדש חייב גם על גוף הדשן דזה נהנה וזה חסר הוא, משו"ה אע"פ שאין בו מעילה משום דכבר נעשית מצותו עכ"פ חייב בתשלומין, ומ"מ לא נתקררה דעתי בכל זה וכתבתי במשנה שהדברים יגעים בעיני, והקרן אורה רוצה לפרש דמיירי שבתחילת הקדישו את הקרבן הקדיש גם הדשן ושוב אינו יוצא מידי מעילה גם לאחר שנעשית מצותו עכ"ל, ה' יודיע לנו תעלומות חכמה

תוס' ד"ה מנורה כלומר בג"ש דשן דשן נפקא ליה ממזבח עכ"ל, עיין מה שסיים כאן השמ"ק ותראה דמה שעמד כאן בהגהות הרש"ש מבואר כבר שם

במשנה ר"ש אומר תורין שלא הגיע זמנם מועלין בהם וכו' אזיל לשיטתיה בזבחים פי"ד עכ"ל הגר"א ז"ל, ויש לחקור עיקר פסול דתורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן מהו, אם מיקרי מין אחר או דהוה כבעל מום, דמלשון הרמב"ם פ"ג מה' אמז"ב שכתב תורין שלא הגיע זמנם ובנ"י שעבר זמנן הכל כבעל מום וכו' משמע דפסולייהו משום מום הוא, אך קשה דהרי אין מום פוסל בעופות וע"כ דמטעם דהן כמין אחר פסולין כמש"כ הכ"מ שם דטומטום וכן אנדרוגינוס דעוף פסולין דהוו כמין אחר, ואף דהלח"מ שם חולק וס"ל דהו"ל כבעל מום דטומטום ואנדרוגינוס הוו כמחוסר אבר. הרי מחוסר אבר בעוף נמי פסולו הוא רק משום הקריבהו לפחתיך וזה לא שייך בתורים שלא הגז"מ ובבנ"י שעבז"מ, ואפי' בטומטום ואנדרוגינוס נמי לא משמע מלשון הרמב"ם כהלח"מ אלא כהכ"מ דמטעם מין אחר פסולין, ויש לכוין זה בלשון הגמ' כאן אבל עופות כיון דאין מום פוסל בעופות וכו' וע"כ דמטעם מין אחר הוא ולכן אין מועלין בהן ודו"ק

בגמ' אלא לרבנן מ"ש ממחוסר זמן, משמע דפשיטא להש"ס דמחוסר זמן מועלין בו, והמפרש ורגמ"ה פי' דמ"ש ממחוז"מ דבהמה דקיי"ל שנכנס לדיר להתעשר וכו' וכבר תמה ע"ז המל"מ פ"ב הט"ז מה' מעילה, דהא דמחז"מ נכנס לדיר להתעשר ר"ש היא דיליף העברה העברה מבכור אבל רבנן פליגא התם בבכורות עליה ומאי פריך מזה לרבנן ובאמת נדו התוס' מפי' זה ופירשו פירוש אחר, וברש"י זבחים (דף י"ב ע"א) כתב רש"י בד"ה ליל שמיני דקיי"ל דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר עכ"ל וכבר ידוע לנו דכאן אין הפירוש מרש"י, אולם בפי' קדמון מכ"י הנדפס בש"ס דווילנא הולך כאן לפרש על דרך המפרש ורגמ"ה אבל להיפך, דהש"ס מקשה לרבנן דס"ל לא נהנין ולא מועלין אמאי לא נהנין לכתחילה מ"ש ממחוז"מ דלשיטתם לא חיילי עליה קדושה כלל כדגרסינן בפ' אותו ואת בנו לילה לקדושה ויום להרצאה [כצ"ל] וגם אמרי דאינו נכנס לדיר להתעשר קודם זמנו, וא"כ נימא הכא בעופות דנהנין, ומשני אמרי לא דמי דמחוסר זמן דבהמה ה"ט דלא קדיש מידי דהוה אבע"מ דבהמה וכו' בני פדייה הוו, אבל מחוז"מ דעופות כיון דאין מום פוסל בעופות לית ליה פדיון, וכיון דקדיש ואין לו פדיון להכי מחוז"מ דידהו אף דלא קדיש ואין מועלין אסור לכתחילה ליהנות בו מדרבנן עכ"ל, ולענ"ד גם פי' זה תמוה דמחוז"מ דבהמה נמי אם הקדישו קדוש דלא גרע מבע"מ דלקי אם הקדישו ומ"מ מועלין בו כמפורש ברמב"ם פ"א ה"י מה' איסורי מזבח מש"ס דתמורה ודף ה') ומכ"ש מחוז"מ דדמי למקדיש בעל מום עובר ולא לקי כמבואר שם ברמב"ם פ"ג ה"י, וגם תירוץ הגמ' לפי פירוש זה אין לו מובן כלל לענ"ד וצע"ג, ואולי י"ל דהנה בבכורות (דף כ"א ע"ב) כתב רש"י ד"ה ליליף מקדשים וכו' דהאיסור להקדיש מחוז"מ הוא מקרא דומיום השמיני והלאה ירצה וכו' מנין אף להקדש ת"ל לקרבן כן הוא בתו"כ עכ"ל וכן הוא גם ביומא (דף ס"ג ע"ב), ובזבחים (דף י"ב ע"א) איתא הא דר' אפטורקי רמי כתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה וכו' הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה, והנפ"מ בין דרשה דתו"כ לדרשה דר' אפטורקי י"ל דליל שמיני איכא בינייהו, דלר' אפטורקי מותר ליל שמיני להקדיש לכתחילה ולהתו"כ כיון דמקרבן קדריש והרי ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן כתיב וי"ל דגם ליל שמיני אסור להקדיש, וא"כ לר' אפטורקי הא דפליגא רבנן ור"ש אי מחוז"מ נכנס לדיר להתעשר י"ל דרק אשבעה ימים הראשונים פליגא אבל ליל שמיני גם לרבנן כיון שמותר להקדישו נכנס לדיר להתעשר, אע"ג דעדיין מחוז"מ הוא לענין זה ילפינן העברה העברה מבכור, ורק שבעה ימים הראשונים שאסור להקדישו אינו נכנס לדיר להתעשר, ור"ש יליף העבהע"ב מבכור דאף שבעה ימים הראשונים נכנס להתעשר, אבל לתורין שלא הגיע זמנם חין לנו קרא דאסור להקדישן דהרי פסולן לא שמעינן רק מקרא דוהקריב מן התורים או מן בני היונה, ובקרא זה נאמר רק הקרבה אבל שיהא אסור להקדישן גם לכתחילה מנין לנו וא"כ מותר להקדישן באמת, ותימה על המל"מ פ"ג מה' איסורי מזבח ד"ה ולא ידעתי למה לא ביאר