תקנת עזרא (מעילה) סג

עייש"ה, ואמר שם ר"נ ורש"ב מחלוקת קודם עריפה אבל לאחר עריפה מודה ר"ש דילפינן עריפה עריפה מעגלה, ואמר ר"נ מנא אמינא לה דתניא נאמר כאן וערפתו ונאמר להלן וערפתו מה להלן אסור וכו' למאן אי לרי"ה השתא מחיים אסור לאחר עריפה מבעיא אלא לר"ש, וקדחי הש"ס לעולם לרי"ה וסד"א עריפה במקום פדייה עומדת ומותר, וריו"ח ואיתימא ר"א אמרו עדיין היא מחלוקת, א"כ לריו"ח ור"א הברייתא היא לרי"ה ומ"מ אצטריך ג"ש דלא נימא עריפה מתרת כפדייה, וכן הוא בהדיא בירושלמי בקדושין, ולפ"ז לרי"ה הך דעגלה אינו מיותר דאי לא הוה כתיב קרא בעגלה לא הוה ילפינן לה במה מצינו מתרוה"ד דטפי הוה ילפינן בג"ש מפטר חמור דג"ש עדיפא ממה מצינו, ובפטר חמור מצד הסברא העריפה מתרת כפדייה ומותר לאחר עריפה וממילא גם עגלה ערופה מותרת אחר העריפה, להכי אצטריך קרא לאסור בעגלה ערופה ושוב ילפינן בג"ש איפכא דפטר חמור ג"כ אסור לאחר עריפה, ובזה מתורץ קושית התוס' במה שדייק רש"י ז"ל בלשונו לומר דהוא ר' יהודה ולדידיה ליכא למימר דהוה ג' כתובין הבאכ"א דהרי רק חד קרא דתרוה"ד מיותר דקרא דבג"כ וע"ע אצטריך וכ"ז לרי"ה אבל לא לר"ש ודו"ק

ועוד י"ל קושיא זו ע"פ מש"פ הרמב"ם דבגדי כהונה אין מועלין בהן וכשבלו מועלין בהן והקשה עליו המל"מ הבאתי דבריו לעיל ד"ה הניחא לרבנן וד"ה כתיב התם הערופה ותרצתי קושיתו בשני אופנים וכאן נאמר באופן אחר, דהנה כבר הבאתי שהתוס' ישנים ביומא כתבו דדבר שאין בו מעילה בשעת מצותו ורק לאחר שנעשה מצותו יש בו איסור לא נכנס בכלל ב' כתובין וגם לא נתמעט מהתרי מיעוטי וכ"כ הפנ"י בקדושין בסוגיא דצפורי מצורע) ולכאורה קשה להרמב"ם דבגדי כהונה בשעת מצותן אין מועלין בהן ורק כשבלו מועלין בהן איך קאמר הש"ס דבגכ"ה ותרוה"ד הו"ל בכהבכ"א הרי בגדי כהונה מעילתן היא רק אחר שבלו ונעשית מצותן, והפנ"י שם הרגיש בזה וכתב דבגדי כה"ג מועלין בהן גם קודם שבלו ודוקא בבגדי כה"ד אין מעילה, אבל דבריו תמוהין דהרי ההוכחה והטעם דאין מועלין בהן הוא משום דלא נתנה תורה למלאה"ש ועיין ביומא ר"פ בא לו כה"ג מבואר דגם בגדי כה"ג ניתנו ליהנות בהן דאטו הכה"ג מלאך הוא לפושטן מיד כהרף עין וגם מהמל"מ שם מבואר כן, אמנם הנלענ"ד בישוב קושיא זו בהקדם סוגיא דקדושין (דף נ"ד) דבמשנה שם ס"ל לר"מ במזיד קידש ובשוגג לא קידש ורי"ה ס"ל במזיד לא קידש ובשוגג קידש, ומפרש שם ריו"ח טעמא דר"מ דס"ל במזיד מתחלל ובשוגג אין מתחלל ורב אמר לא מצינו וכו' ומתניתין בכתנות כהונה שלא בלו לכך אין בהן מעילה בשוגג דלא נתנה תורה למלאה"ש, ת"ש מועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין רמ"א אף מועלין בעתיקין שהיה ר"מ אומר מועלין בשירי הלשכה ואמאי נימא הואיל ונתנו ליהנות מהן דהא חומת העיר משירי הלשכה הן באין, ומשני אימא רי"ה אומר מועלין בשירי הלשכה, והרמב"ם פוסק דאין מועלין בכתנות כהונה ואין מועלין בשירי הלשכה עיין פ"ה הי"ד וסוף פ"ו מה' מעילה, ולכאורה קשה דהא קיי"ל ר"מ ורי"ה הלכה כרי"ה ולמה פסק כאן כר"מ, ואולם האמת יורה דרכו דכל זה הוא אליבא דרב דמוקי המשנה בכתנות כהונה וצריך להפוך הברייתא אבל לריו"ח א"ל להפוך הברייתא ורב וריו"ח הלכה כריו"ח וכן משמע מהכ"מ שם, ובזה מבואר הסוגיא היטב דשפיר משני הש"ס דהוה בגדי כהונה ותרוה"ד ב' כתובין הבאכ"א, ואין להקשות כיון דבגכ"ה בשעת מצותן אין מועלין בהם אין לחשבם בב' כתובין דהרי למאן קיימינן השתא למ"ד ב"כ הבאכ"א אין מלמדין והוא ר"מ בר פלוגתא דרי"ה, ולר"מ דמועלין בשירי הלשכה ה"ה בכתנות כהונה, ופריך דמ"מ אף לר"מ הניחא לרבנן אלא לר"ד מא"ל ומשני דהוה תרוה"ד וע"ע ב"כ הבאכ"א, והשתא פריך שפיר למ"ד מלמדין מאי איכא למימר ואין לומר דס"ל כרבנן דר' דוסא והו"ל ג' כתובין הבאכ"א כקושית התוס' ביומא, דלהכי מדייק רש"י דמ"ד מלמדין הוא רי"ה ורי"ה הא ס"ל דאין מועלין בכתנות כהונה חדשים ולא הוו לדידיה בכלל ג' כתובין הבאכ"א, וממילא שפיר פסק הרמב"ם דמועלין בכתנות כהונה אחר שבלו דהא לא ממעטינן משני כתובין וכן מב' מיעוטים רק דבר שמועלין בו קודם שנעשה מצותו, וקרא דוהניחם שם מלמד רק דבגדי כה"ג טעון גניזה ובגדי כה"ד באמת לא בעו גניזה דלא ילפינן בגדי כה"ד מבגדי כה"ג, והא דמועלין בהן אחר שבלו הוא משום דהוו כשאר הקדישות ודו"ק היטב שהוא כפתור ופרח

ואכתי פש גבן לבאר דלכאורה עיקר כלל זה שכתבו התו"י והפנ"י דדבר שאין מועלין בו רק לאחר שנעשית מצותו אינו נכנס בכלל ב' כתובין קשה, דהרי הסוגיא כאן אזלה לריו"ח ובחולין (דף פ"ב) איתא השוחט אותו ואת בנו ונמצא טרפה חייב ור"ש פוטר, וקאמר שם ריו"ח דע"ע אינה משנה דאינה נאסרת מחיים וא"כ איך מכניס כאן עגלה ערופה בכלל הב' כתובין, אכן גם זה י"ל בהקדם מה שהקשו התוס' בסנהדרין (דף מ"ד) אהא דאיתא שם האורג בגד למת אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא וטעמא דאביי הוא משום דיליף שם שם מעגלה ערופה, ופריך ורבא מ"ט לא אמר כאביי וכו', והקשו התוס' כי נמי גמיר מע"ע הא רבא פוסק בכ"מ כריו"ח וריו"ח הרי ס"ל דאין ע"ע נאסרת מחיים וע"ש שתירצו בדוחק ועיין שו"ת רע"א ז"ל סי' ג', ולענ"ד י"ל דריו"ח בעצמו ס"ל דע"ע אסורה מחיים דהא אליביה קאמר הש"ס כאן דע"ע ותרוה"ד הוו ב' כתובין הבאכ"א וכמו שנתבאר, ומה שאמר ריו"ח בחולין שם עגלה ערופה אינה משנה היינו משום דשם תנן דר"ש פוטר משום דאסורה באכילה והוה שחיטה שאינה ראויה, ולר"ש ודאי דע"ע אינה נאסרת מחיים דהרי כבר כתבנו לעיל ד"ה נשוב ונשנה הלכה זו פלוגתא דרי"ה ור"ש בפטר חמור דלרי"ה אסור מחיים ולר"ש מותר, ור"נ ור"א ס"ל דמודה ר"ש לאחר עריפה דילפינן עריפה עריפה מע"ע וריו"ח ור"א ס"ל דעדיין היא מחלוקת דרי"ה יליף עריפה עריפה ור"ש לא יליך הך ג"ש, א"כ לרי"ה דיליף פטר חמור מע"ע דאסור לאחר עריפה ואין ג"ש למחצה וילפינן להיפך ע"מ מפטר חמור דאסור מחיים. אבל אליבא דר"ש אף אם יגמור ג"ש הרי ס"ל דפ"ח אינו נאסר מחיים ממילא גם פ"ע בין אם גמיר ג"ש בין אם לא גמיר עגלה ערופה לא נאסרה מחיים, ושפיר קאמר ריו"ח אליבא דר"ש דעגלה ערופה אינו משנה אבל ריו"ח בעצמו ס"ל באמת דע"ע נאסרת מחיים, ומתורץ קושית התוס' בם בסנהדרין ושיטת התוס' ישנים והפנ"י הנ"ל ודו"ק

ודע עוד דבעיקר קושית המל"מ דלמה בגדי כהונה שבלו מועלין בהם הרי קיי"ל כ"ד שנעשית מצותו אין מועלין בו, כ דהא שבלו אין זה נעשית מצותן אלא שאינן ראוין עוד למצותן, וזה לא מצינו דכל שאין ראוי עוד למצותו שלא יהא עור בו מעילה וזהו דבר דמסתבר והשכל הישר מחייב כן, וכ"כ השעה"מ והרב תפא"י פ"ה דמעילה ועוד איזה אחרונים וזהו לענ"ד קושטא דמילתא: