תקנת עזרא (מעילה) סב

אכתי הו"ל לומר דתרוה"ד, וע"ע ופטר חמור הו"ל ג' כתובין הבאכ"א ולד"ה אין מלמדין ובכריתות (דף ז' ע"א) איתא מנין לכה"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מיעיו שהוא חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך והקשו התוס' שם דא"כ אמאי לא משני כאן דאיכא שלשה כתובין הבאכ"א דלכו"ע אין מלמדין ותירצו דשמן המשחה לא נעשה מצותו אע"ג דאיתיה עליו עיי"ש וכ"כ התוס' ישנים ביומא שם ד"ה וע"ע השני וכ"כ בכריתות הרב חק נתן ופלא שלא הזכיר שכ"כ התוס' אבל עכ"פ הרי הקשו גם התוס' כעין קושיא דידן דנימא תרוה"ד וע"ע ופטר חמור הו"ל ג' כתובין, ולמה שכתבו התוס' ישנים ביומא שם ודף ס') על קושיתם שהקשו שם אמאי לא חשיב ציפור השחוטה מציפורי מצורע, ותירצו שאין זה קדשים אלא מעשה חוץ אבל שעיר המשתלח נקדש בפנים ועגלה ערופה כפרה כתיב בה כקדשים עכ"ל עיי"ש וכ"כ התוס' בזבחים, א"כ ניחא נמי הא דלא קחשיב שור הנסקל אפי' אם נאסר מחיים וכן הא דלא קחשיב פטר חמור וכ"ז פשוט, ולענין שמן המשחה כתבו התוס' ישנים ביומא שם דהא לר"י קיימינן דס"ל בכהבכ"א מלמדין, ואיהו הא ס"ל פ"ק דכריתות דהסך לכהנים ולמלכים פטור דלא הוו זרים מעיקרא, וא"כ אין זה ג' כתובין הבאכ"א דאיכא למיפרך דשמן המשחה הוה איסור שאינו שוה בכל, ואי הוה כתיב שמן המשחה הו"א שאני שמן המשחה דאית ביה כרת ועיין בהגהות הגה"ח ר' יצחק חיות זצ"ל הנדפסין במשניות הגדולים דפוס ראם מש"כ כאן וע"פ דבריו יש לפלפל

ואין להקשות לרבא דס"ל דאברי שעיר המשתלח מותרין וגם ס"ל דעגלה ערופה לאחר עריפה נאסרת, א"כ למ"ד ב"כ הבאכ"א מלמדין מנ"ל דבדם אין מועלין כיון דליכא תו תרי מיעוטי, דפשוט הוא כמש"כ כאן הרב קרן אורה דכיון דתנאי ג"כ פליגי בזה א"כ י"ל דמ"ד שני כתובין הבאין כאחד מלמדין ס"ל דעגלה ערופה מחיים נאסרת, ועוד האריך כאן הרב קרן אורה בענינים שאינם נחוצים לביאור הסוגיא לדעתי לכן לא הבאתים

שם כתיב התם הערופה וכתיב החם ושמו עכ"ל הגמ', פרש"י ה"א קמייתי דהערופה יתירא וגם וא"ו בתראה דושמו מיותר למעוטי, וקשה א"כ מאי קעביד מאן דס"ל ב"כ הבאין כאחד אין מלמדין עם ב' מיעוטין האלה דמיותרין הן, ובקדושין (דף נ"ח ע"א) איכא שם כעין סוגיא דידן ממש והקשו שם המהרש"ל והמהרש"א ז"ל כקושיתנו ע"ש, וי"ל ע"ד החידוד דהנה כבר הבאתי לעיל קושית המל"מ פ"ה מה' מעילה דאמאי מועלין בבגדי כהונה שבלו הא נעשית כבר מצותן ואין לומר דילפינן להו מבגדי כה"ג א"כ ליבעו גניזה כבגדי כה"ג ולמה עשו מהן פתילות בשמחת בהשא"ב, וי"ל דגם בגדי כה"ג מותר לעשות פתילות וגניזה לאו דוקא וקרא דוהניחם שם אתי רק לאורויי דיש בהן מעילה גם אחר שנעשית מצותן, אבל על הרמב"ם קשה דאיהו פסק להדיא דמבגדי כה"ג אסור לעשות פתילות ש"מ דס"ל דגניזה ממש בעינן, ובגדי כה"ד פסק דעושין מהן פתילות וע"כ דס"ל דלא ילפינן בגדי כה"ד מבגדי כה"ג, וא"כ קשה למה בגדי כה"ד כשבלו מועלין בהן הרי נעשית מצותן, ואולם הרי התוס' כאן הקשו בד"ה תרי מיעוטי וכו' דלמ"ל תרי מיעוטי הרי בחד סגי ועיין במהרש"א בקדושין שם, ונתרץ הכל בחדא מחתא וקושיא חדא מתורצת בחברתה, דס"ל להרמב"ם דבאמת ילפינן בגדי כה"ד מבגדי כה"ג אבל הילפותא היא רק לענין מעילה אבל לא לענין דלבעו גניזה דמגניזה מיעטינהו קרא בהדיא, דלכאורה יש לדקדק להרמב"ם דס"ל דבגדי כה"ג גניזה ממש בעו א"כ כל מקום דכתיב גניזה הוה גניזה ממש ואסורין להשתמש בהן אפי' לצורך גבוה, א"כ למ"ד ב"כ הבאין כאחד מלמדין מנ"ל דכל דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו הרי המיעוטין דהערופה ושמו י"ל דלא ממעטי רק מגניזה דכל דבר שנעשית מצותו לא בעי גניזה אבל מ"מ מעילה אפשר דאית ביה, אך הדבר נכון מאוד דאי למעוטי מגניזה לחוד הרי סגי בחד מיעוטא כקושית התוס' ולמ"ל מיעוט השני, אלא ע"כ דחד ממעט מגניזה וחד ממעט ממעילה נמי וא"כ דלגמרי ממעט קרא, ומיהו כל זה הוא למ"ד בכהבכ"א מלמדין אבל למ"ד אין מלמדין וסוגיא דעלמא כוותיה הרי הא דכל דבר שנעשית מצותו דלא בעו גניזה מב' כתובין הבאכ"א ידעינן, ואכתי מנלן דאין מעילה נמי אחר שנעשה מצותן וע"כ לומר דזה ידעינן ממיעוט אחד משני המיעוטים דהערופה וושמו, ואייתר מיעוט הב' למעט בגדי כה"ד מגניזה דלא נימא דאתקיש גם בזה לבגדי כה"ג, אבל לענין מעילה שאין ע"ז מיעוט מיותר ילפינן באמת בגדי כה"ד מבגדי כה"ג דאחר שבלו מועלין בהן ודו"ק שהוא רק ע"ד החידוד ועוד נדבר בזה

נשוב ונשנה הלכה זו דהש"ס פריך הניחא למ"ד בכהכ"א אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל, וכתב רש"י בסוגיא זו בפסחים (דף כ"ז ע"א) אלא למ"ד מלמדין ר' יהודא ס"ל כן בסנהדרין עכ"ל, ומדקדקין העולם דמאי בעי רש"י בזה והגאון מלבי"ם בהתורה והמצוה הקשה עוד יותר דאדרבה לר' יהודא לקמ"ד, דאיהו ס"ל בהדיא כרבנן דר' דוסא והוא עצמו הוא בר פלוגתיה עיין יומא (דף י"א) א"כ לדידיה איכא ג' פסוקים הבאין כאחד ותירוץ היופי עינים כאן ובפסחים שם דכונת הש"ס היא לשמאי הזקן דס"ל ג"כ בכהבכ"א מלמדין עיין בהגהותיו בש"ס דווילנא תמוה שהעלים עין מרש"י במקומו בפסחים שם שפי' להדיא דהכונה היא על ר' יהודא] וכבר כתובה קושיא זו בספר יעלת חן מהג"מ ר' שמשון זעליג זצ"ל וכתב שכן הקשה המהר"ם מטקטין בספר גבעת שאול, והגאון רש"ז הנ"ל תירץ דאדרבה רש"י בא לתרץ קושיא זו שהיא באמת קושית התוס' ביומא (דף נ"ט) ד"ה אלא למ"ד, ורש"י אזיל בזה לשיטתיה והתוס' לשיטתם, דהנה הגינת וורדים כלל י"ז מספקא ליה בהא דג' כתובין הבאכ"א לכו"ע אין מלמדין אי בעינן תרי כתובין מיותרין או בחד סגי, וכתב דזה תלי בטעמא דאי הא דב' כתובין הבאכ"א מלמדין הוא משום דמלתא דאתיא בקו"ח ומבנין אב טרח וכתב לה קרא בעינן ב' כתובין מיותרין, ולטעם התוס' ביומא דהוה פרשה שנאמרה ונשנית אין צריך רק כתוב אחד מיותר עיי"ש ועיין במלוא הרועים, וא"כ י"ל דרש"י ס"ל הטעם דטרח וכתב לה קרא ובעינן ב' כתובין מיותרין, וזה ברור דבשני כתובין הבאכ"א דתרוה"ד ובגדי כהונה רק קרא דתרוה"ד מיותר דקרא דבגדי כהונה הא צריך לגופיה לאשמעינן דבר חדש דכיון שעבר יוכ"פ ראשון אסור להשתמש בהן אפי' ביוכ"פ השני דזה הרי לא הוה מצינן למילף מתרוה"ד, אלא דקרא דתרוה"ד מיותר דכיון דגלי קרא בבגדי כה"ג דגם אחר שנעשית מצותן מועלין בהן ובעו גניזה ה"נ הוה ילפינן לתרוה"ד וזה פשוטו וגם בהא דקאמר הש"ס דהוה תרוה"ד ועגלה ערופה ב"כ הבאכ"א יש להוכיח ג"כ דקרא דעגע"ר אינו מיותר אליבא דר' יהדא רק תרוה"ד מיותר, דבבכורות (דף י"א) תנו רבנן פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודא ור"ש מתיר, וטעמיה דר' יהודא הוא דהוה בכלל בהמה טהורה ור"ש ס"ל דמיעט קרא