תקנת עזרא (מעילה) ס

ע"ב בגמ' והרי תרומת הדשן דנעשית מצותו ומועלין בו, התוס' ביומא (דף נ"ט ע"ב) כתבו דהא דאמרינן דמועלין בתרוה"ד לאו דוקא הוא אלא איסורא בעלמא הוא דאיכא מקרא דושמו, אבל מעילה ליכא גביה דכבר נעשית מצותו, ולפי"ז הא דפריך הכא והרי תרוהד"ש וכו' אין הכונה לאחזוקי קושיא קמייתא ואימא מה לפני כפרה וכו' דהא גם בתרוה"ד אין בו מעילה, אלא דפריך לענין איסור הנאה נימא דהקישא אתי לגלוייא דלאחר כפרה נמי יש בו איסור הנאה מה"ת כמו תרוה"ד אף דפשט הסוגיא לא משמע הכי, והתוס' הביאו שם ראיה מעגלה ערופה דג"כ אין בה מעילה רק איסורא בעלמא עיי"ש בתוס' ובתוס' ישנים שם שהאריכו בזה וכן מבואר ברש"י קדושין (דף נ"ז ע"א) ד"ה ועגלה ערופה מאימתי נאסרת, ולשון התוס' בזבחים (דף מ"ו ע"א) ד"ה אין לך ובחולין (דף קי"ז ע"א) דמשמע דיש מעילה בע"ע ודאי דלאו דוקא הוא אלא איסור הנאה לחוד יש בה, ואמת הדבר דיש פדיון לעגלה ערופה ואפי' בלא מום כמש"כ המל"מ פ"י מה' רוצח מהתוספתא פ"א דפרה אבל מ"מ אין זה מכריח שיהא בו מעילה, דהרי קדק"ל שהוממו יש להם פדיון ומ"מ אין בהן מעילה מחיים ומעשר שני אפי' למ"ד דהוה ממון גבוה אין בהם מעילה ופדיון אית בהו, וכן קרקע של הקדש ומחובר לקרקע דאין בהן מעילה ומ"מ יש בהן פדיון, וה"ה עגלה ערופה אין בה מעילה ומ"מ פדיון יש לה לפי מה דס"ל התוספתא הנ"ל, אולם רש"י בקדושין (דף נ"ז ע"א) ובמהרש"ל ופנ"י שם מבואר דע"ע אין לה פדיון דאינה תופסת דמיה דלא כהתוספתא, ויש מקום לומר דזה תליא מהיכן דילפינן איסורא דע"ע מחיים דאי משעיר המשתלח ילפינן לה כדכתב רש"י בכריתות ודף כ"ה ע"א) הרי שעיר המשתלח נמי יש לו פדיון כשנסתאב עכ"פ, ואי איסורה היא משום דכפרה כתיב בה כקדשים הרי יש קדשים שאין להם פדיון כלל ואכמ"ל בזה יותר

וראיתי לבאר כאן דם הקדשים שאין מועלין בו וענינו שצריך ביאור וכבר דברתי מזה גם בספרי תקנת השבים למס' מעילה, הנה הצל"ח בברכות (דף ל"א ע"א) כתב וז"ל, אמנם הנלענ"ד דהתוס' ס"ל דלא אמעוט דם אלא ממעילה אבל איסורא איכא גם לאחר שחיטה אפי' בקדק"ל, והרי הדם קודם זריקה כמו בחיי הבהמה שגם קדק"ל אף דלית בהו מעילה איכא איסורא דאורייתא כמפורש בתוס' נדרים (דף יו"ד) וברש"י פסחים (דף כ"ז ע"ב) גבי עצי שלמים וכו' וכן הדם וכו' איסורא דאורייתא איכא קודם זריקה, ואף דילפינן מיעוטי דדם ממעילה מדכתיב ואני נתתיו לכם וכו' כבר כתב רש"י בחולין בזה"ל שלכם יהא אלמא לאו קדשי גבוה הוא עיי"ש, ולמה לא פירש"י שלכם יהא שיהא מותר בהנאה אלא ודאי דהאי לכם אלכפר קאי שלענין כפרה יהא שלכם דלא אקרי קדשי ה' לענין מעילה, ותדע דהרי בפסחים (דף כ"ב) מקשה הגמ' על ר' אבוה והרי דם, ואי ס"ד דבדם כתיב לכם להתיר בהנאה נסתר קושית הגמ' וכו', אלא ודאי וכו' דוקא לענין מעילה דרשינן כן, וכך היא הכונה הוא בהוייתו יהא לענין קדושתו מה לאחר כפרה לא נקרא קדשי ה' כן לפני כפרה לא נקרא קדשי ה', אבל לענין איסור לא הוקש והרי הוא אסור בהנאה עד אחר זריקה וכו', ודע דעיקר דבר זה וכו' מצאתי לכאורה ספירה ע"ז מתמורה (דף ג' ע"א) תוס' ד"ה לא נהנין מדרבנן שם הקשו דלמה לן לומר שהוא מדרבנן ודילמא כיון דמרבינן דעכו"ם נודרים נדונ"ד כישראל א"כ אף אמעוט ממעילה נימא שיהא כשלמים דלא נהנין מדאורייתא אף ע"ג שאין בהם מעילה, וצ"ל דכיון דאין בהן קדושה לענין פגול נותר וטומאה אין בו קדושה לענין הנאה מה"ת עכ"ל, ולפי"ז הרי גם דם נתמעט מפגול נותר וטמא וכדלעיל ספ"ב] וג"כ ראוי שלא יהא בו קדושה לענין הנאה דאורייתא,, ונראה דשאני קדשי עכו"ם דאמרינן שלא נחית קדושה לענין זה כלל, אבל דם הרי בחיי הבהמה יש קדושה בדמה אפי' לענין מעילה וקו"ח לענין איסור דאורייתא וא"כ בשחיטתה אף דממעטינן מדין מעילה ושאר איסור תורה עכ"ל הצל"ח, ודבריו נכונים מאוד ואינם צריכין הסכם וחיזוק

אכן א"כ לשיטת התוס' דס"ל דתרוה"ד אין בה מעילה רק איסור הנאה מה"ת כמש"כ לעיל בדיבור הקודם, מאי פריך הש"ס כאן והרי תרוה"ד הרי דם נמי איכא בה איסור הנאה מה"ת ורק ממעילה נתמעטה גם קודם זריקה ונימא באמת דהכי נמי לאחר זריקה מכח ההיקש אבל איסור הנאה לעולם יש בו בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה ובמשנתנו הרי רק אין מועלין בדם קתני ומנ"ל דאין בו איסור הנאה, ואדרבה נימא דההיקש אתי בין לקולא ובין לחומרא דלפני כפרה מקשינן ללאחר כפרה לקולא דאין מועלין בו, ולאחר כפרה מקשינן ללפני כפרה לחומרא דאסור בהנאה מה"ת, אלא ע"כ דבתרוה"ד איכא מעילה נמי ונהי דעגלה ערופה אין בה מעילה רק איסור הנאה אין זה קושיא כ"כ, די"ל כמש"כ הרב קרן אורה דהש"ס ה"ק אין לך דבר שנעשית מצותו וישאר בקדושתו הראשונה שהיה בו קודם שנעשה מצותו כל אחד כפי ענינו. דבר שהיה בו מעילה קודם שנעשה מצותו לאחר שנעשית מצותו פקעה המעילה ממנו, ודבר שלא היה בו רק איסור הנאה בעלמא לאחר שנעשה מצותו פקע איסור הנאתו ממנו, ושפיר מביא הש"ס מעגלה ערופה דאע"פ שנעשית מצותה נשאר בה איסור הנאתה שהיה בה תחילה, וא"כ דברי התוס' והתוס' ישנים ביומא צ"ע

והנלענ"ד דעיקר חידוש הצל"ח דדם אע"ג דאתמעט ממעילה מ"מ איסור דאורייתא יש בו תליא באשלי רברבי, דהנה בכריתות (דף ד' ע"ב) תניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה שתים אף דם לוקה שתים דברי ר' יהודא וחכ"א אין בו אלא אזהרה אחת וכו' אלא אימא מה חלב לוקה שלש אף דם לוקה שלש, ומ"ש חלב דלוקה שלש דכתיב ביה הלין תרי לאווין ולאו דזרות הא תלתא דם נמי, אצטריך סד"א הואיל ואתמעט דם מטומאה לתמעיט נמי מזרות קמ"ל, והנה רש"י ז"ל גריס שם סד"א הואיל ואתמעיט דם ממעילה אתמעיט נמי מזרות קמ"ל, וז"ל רש"י שם דם אמעיט ממעילה וכו' ואימא כי היכא דאמעיט מזרות קרבן מעילה אמעיט נמי ממלקות דזרות קמ"ל, והתוס' במנחות (דף ע"ד) ד"ה לאו דזרות ביארו שיטת רש"י דההיקש קמ"ל דאף דאתמעיט דם ממעילה היינו רק מקרבן מעילה אבל מלאו דמעילה דאיכא מלקות במזיד לא אתמעיט, וזהו דוקא לר"י אבל לרבנן דלית להו היקש זה כדאיתא בכריתות שם גם ממלקות אתמעיט וא"כ מהיכי תיתי ביה איסור הנאה מצד מעילה, ובודאי דלפי"ז אין בדם גם איסור הנאה מה"ת לרבנן, אולם לשיטת התוס' דגרסי שם סד"א הואיל ואתמעיט דם מטומאה ולאו דזרות הוא לאו דוכל זר לא יאכל כי קודש הם, א"כ גם לרבנן איכא לאו דמעילה גבי דם דבהאי לאו לא פליגי ר"י ורבנן, והא דלא חשיב בכריתות שם גבי דם האי לאו דמעילה הוא משום דשייך גם בבשר וגם בהנאה בלא אכילה משו"ה