תקנת עזרא (מעילה) ו

לא הוקדש הרי נם גשם אין בו מעילה ולמה תלי זה דוקא בטל ואם הקדישו הרי גם טל ודאי שיש בו מעילה לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדה"ב מי לית ביה מעילה, ויפה אשר ביאר בזה הרב ערוך לנר ע"פ מה דאיתא בירושלמי ברכות פ"ה, א"ר שמואל בשעה שישראל באין לידי עבירות ומעשים רעים הגשמים נעצרים, והם מביאים זקן אחד כגון ריוה"ג והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים, אבל סל אינו יורד בזכות בריה לעולם שנאמר כטל מאת ה' אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם עכ"ל הירושלמי, ובבלי ברכות ר"פ כיצד מברכין איתא כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים ומעל עיי"ש, הרי דכל הגאות העולם צריך אדם לזכות בהן מהקדש שע"י המצות או הברכות נעשים חולין כפודה מן ההקדש, אבל טל שאינו יורד בזכות בריה ואינו נעצר לעולם שניתן כעין מתנה מאת ה' אין בו מעילה גם אם נהנה ממנו בלא זכות או ברכה, ושפיר קאמר הש"ס בכריתות מה טל אין מוצאין בו, וזהו ג"כ מה דאיתא בירושלמי שם אר"י דכפר חנן אמר הקב"ה בשעה שעשה אברהם זקנך רצוני נשבעתי רו שאיני מזיז טל מבניו לעולם מאי טעמא רך טל ילדותך וכתיב בתריה נשבע ה' ולא ינחם ואין ילדותך אלא עולם של הבל כד"א והילדות והשחרות הבל ואעפ"כ לך טל ילדותך עכ"ד, וביאור המאמר בכללו ע"ד הפשט הוא שהקב"ה הבטיח לאאע"ה בשבועה שאפי' אם יתעסקו ישראל בהבלים ולא יהיה להם זכיות לא ימיש חסדו מהם כמו הטל שאינו נעצר לעולם אפי' בלא זכות, וכן התוה"ק אינה פוסקת מאתנו לא כולה ולא מקצתה בכל עת ובכל זמן כטל שאינו פוסק לעולם כמו שנתבאר

וביותר עמוק יתבאר ע"פ מה שכתב השל"ה הקדוש לפרש מה שאמרו חז"ל גמירי דטל לא מעצר, עפ"מ שכתבו המקובלים דשם הוי"ה במילוי אותיות עולה מ"ה ובגלות נפרד הא' האחרונה ונשאר ל"ט, וזהו מאמרם גמירי דט"ל לא מעצר כלומר אפי' בגלות תמיד הוא יתברך קיים ושמו קיים [וזהו שאמר הכתוב פתחי לי אחותי רעיתי תמתי שראשי נמלא ט"ל וד"ל] אלא שרק נפרד ה"א אחרונה, כלומר שגם ה"א האחרונה נמצא גם בגלות אלא שהוא בבחינת הפירוד מיתר הג' אותיות ובבחינת נעצר למעלה והט"ל אינו נעצר, דה"א האחרונה הוא בבחינת מלכות ולעתיד לבא יקויים והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד פי' שלם כידוע, וזהו לענ"ד ביאור הירושלמי ע"ד דאמת שהקב"ה נשבע לאאע"ה שאינו מזיז ט"ל מבניו לעולם אפי' בגרות שהוא עולם של הבל, דגלו למצרים שכינה עמהם וכו' כמה שנאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ול"ג לכלותם להפר בריתי אתם כי אני הוי"ה אלקיהם, והשיב לא נאמר אלא ושב ה"א את שבותך וריחמך ושב וקבצך מכ"ה אה"פ ה"א שמה בבי"א

והנה אמרינן בב"מ (דף קי"ד ע"א) "וברכך יצא הקדש שאין צריך ברכה ולא והא כתיב ואכלת ושבעת וברכת מבואר דגם הקדש צריך ברכה כמו שנתבאר לעיל מהש"ס דברכות דגם כל הנאות אפי' הגשמיות כל הנהנה מהן בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים ומעל ומכ"ש הקדש גופא וכל הנאות הרוחניות שצריכין ברכות והודאות לשמו יתברך על אשר זיכנו לזה, לכן גם אני העני ממעש ומדעת הנני נותן הודאה לד' על העבר, ומתפלל על להבא אנא רחום כפר על אשמותי ומעילותי שמעלתי נגדך, כי נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה, העמידני בקרן אורה כי בך חסיה נפשי, הסר חובי וכאבי מרמ"ח אברי ושס"ה גידי הנפשיים והגשמיים, וזכני לראות בבוא שיחרור מפקיע מידי שיעבוד לעמנו, כי תביאנו אל הר קדשך ותשמחנו בבית תפלתך במהרה בימינו: כעתירתי עזרא בלאאמו"ר מהור"ר יהודא ליב ז"ל ואמי מורתי מרת חנה פראדא ז"ל.