תקנת עזרא (מעילה) ה

על יסודות משותפים הכוללים כל הששה סדרים, ודברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר כדכתיב היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, כדאיתא בירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה כידוע, ובירושלמי ברכות רפ"ז אין תימר אין למדין איזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק עכ"ל

ומה שמצינו לחו"ל שאמרו לפעמים על הלכות קדשים שהלימוד כהן הוא משום דרוש וקבל שכר או שאמרו שהם "הלכתא למשיחא" הכונה הפשוטה היא בודאי לומר דגם אלו היו ההלכות ההם בודדים שאינם נוגעים כלל בענינים הנוגעים בזמה"ז היינו ג"כ מחוייבים ללמוד ולעסוק בהם "לשמה" לבד, מטעם שהלימוד היא מצוה ככל מצות שבתורה גם אם לא יהיה הלימוד מטרה למעשה, ועוד גדולה משארי מצות כאמרם ותלמוד תורה כנגד כולם וזהו שאמרו "דרוש וקבל שכר". ובילקוט דברים רמז תתס"א הובא מאמר מהספרי בארוכה וזהו קיצור לשונו ש והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי למה נאמר, לפי שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני שלא נתחייבו בלימוד עד שנתחייבו במעשה ת"ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מלמד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה" עיי"ש בארוכה, והטעם השני שאנחנו מחוייבים להיות תמיד מוכנים ומזומנים לבא יום ה' הגדול, והיום ההוא לא ירחק חוק, שבו נגאל ויבנה ביהמ"ק וארמון על משפטו ישוב, ונחוצות יהיו לנו אותן ההלכות למעשה על כל פסיעה ופסיעה דבר יום ביומו לכל איש ואיש מאיזה סוג ומדרגה שיהי', וכבר אחז"ל בשבת (דף ל"ב) הלכות הקדש תרומה ומעשר הן הן גופי תורה ונמסרו לעמי הארץ עיי"ש, ובפרט החברים ומכ"ש הכהנים שלא נצטרך רק לכבוש פנינו בקרקע אם ישאל הנביא תורה בדין קדשים או טהרות ולא יאמר האומר "אשתבש כהני" וזהו כונתם ז"ל באמרם "הלכתא למשיחא" שהדינים האלו יהיו נחוצים לנו איה"ש במהרה בימינו

ומה גואלו וחטאו דור המתמשכרים, שלנו המביטים אחרי פלפוליהם ודקדוקיהם של חכמי התורה בהלכות קדשים וכיוצא בהם שאינם נהוגים למעשה בעת הזאת כעל בטלנים מבלי עולם בדברים שד מה בכך, ובאותה שעה שהמה חומדים לצון להם ומליצים ראש אחרי חכמינו העוסקים בתורת עמם עכ"פ לכל הדעות באותה שעה נותנים הם כבוד והדר להפרופיסארים היושבים בקתדראותיהם ודורשים לפני תלמידיהם הרבה דרשות על תורת "נגעים ואהלות" של עמים עתיקים וזרים להם ולכל העולם כולו כיום הזה מפני שכבר נטרדו מן העולם ואין להם זכר כלל, אשר אין להם שום מטרה בהוה לא משום "דרוש וקבל שכר" ולא משום הלכתא למשיחא: ומ"מ ניזונים המה בכבוד ומתפרנסים שלא בצער כלל מקופת העם הדואגים עבורם שלא יהיה להם פיזור הנפש על המחיה ועל הכלכלה וגם על הגפן ועל פרי הגפן, ואין מעיז גם לחשוב עלהם שהם מבלי עורם ועוסקים בדברים שכבר עברו ובטלו מן העולם, ותוה"ק אשר יש בה משום דרוש וקבל שכר ומקום הלכתא למשיחא והיא תורת עם חי וקיים כימי השמים על הארץ, והרי היא תורה שלנו בעבר ובהוה ולעתיד, לא תורת עם זר רק תורה שלנו, האם יאמר עליהם על העוסקים בה שהם מבלים עתם לבטלה ואינם ראוים לעזו"ר להם בכבוד, לא תהא כהנית כפונדקית, אוי לאותה בושה ולאותה כלימה: אבל אין לנו עסק עם המתמשכלים האלה אשר טח עיניהם מראות ומהשכיל לבותם, תודה לה' כי לא אלמן ישראל מאנשים היודעים לחבב ולהוקיר את התורה בכל חלקיה ומבינים את אשר בארנו בזה: ובכלל אין להביט על הנלוזים ההם ועל חלומותיהם, ואפי' על מבקרים מסוגים אחרים גם עליהם אין להשים לב ולדקדק לצאת כנגדם ידי חובתינו עד שיאמרו הם די, כי דבר זה אין בכח האדם באשר הוא בשר ודם ובשכל גבולי ותכליתי, ומה נאמנו מאוד דברי ספר הישר המוסרי המיוחס לר"ת ז"ל בפרק ו' מדה ט' שז"ל שם "אלו ישימו בני אדם לבם ללעג הלועגים וחרפת המחרפים לא היה אדם עושה שום טובה או מצוה ולא חסד, כי לא ימלט אדם מלשון הפריצים כאשר אמר ששתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ וכמה לועגים אשר לעגם מקנאה, וגידופים מפני שיכירו היתרון ולא ישיגוהו ובעבור זה יחרפוהו, וע"כ צריך אדם שיחזיק בעבודת הי"ת, ולידע כי לא יחרפוהו כי אם שני אנשים או כסיל או משכיל, ואם הוא כסיל אין ראוי לחוש לדבריו, ואם הוא משכיל המשכיר לא יחרף אדם על עסק נכון אלא אם תהיה קנאה מפני שאין בו המדה ההיא עכ"ל

ולענין מה שנוגע ביחוד לספרי זה שכולל חידושים למס' מעילה, כבר אמרתי בפתיחת ספרי "תקנת השבים" למסכת מעילה את אשר יספיק לדעתי גם כאן עיי"ש, וכאן הנני רק להודיע שהרבה יגיעות יגעתי למצוא איזה ספרים או ספר חידושים למס' זו ולא מצאתי, זולת ספר "קרן אורה" אשר יש בו מעם חידושים ערבים למס' הזאת, וספר "דרך בים" מחכם גאליציאני חריף עצום אבל רק על דרך פלפול החידודי והרחוק ממס' זו כרחוק צפון מדרום, וידוע שסתם דרך רחוקה בחזקת סכנה, ואי לזאת נערתי חצני ומבקש עזרתו יתברך להושיעני, כי ישלח לי עזרתו מקודש שלא אסוג מן הדרך הישרה ויעמידני על האמת לאמיתה של תורה

והנה איתא בכתובות (דף קי"א ע"ב) כי טל אורות טלך מי שיש בידו אור תורה אור תורה מחייהו, הרי דנמשלה התורה לטל לומר לך שכמו שהטל אינו נעצר לעולם כדאיתא בתענית (דף ג' ע"א) כן התורה אין בה חלק שיוכר המעיין לומר עליו שאינו נוהג כלל בזמן מן הזמנים ואינו נוגע במאומה באיזה מקום מן המקומות לדינא, ולכן אין לדמות התורה לגשמים לפי שהגשמים נעצרים בזמן מן הזמנים ובמקום מן המקומות, והנה אמרינן בכריתות (דף ה' ע"ב) כטל חרמון שירד על הררי ציון מה סל אין בו מעילה וכו', ולכאורה קשה דממנ"פ אם