תקנת עזרא (מעילה) נח

כדכתיב האריך בשו"ת שיבת ציון סי' צ"ח למהר"ש לנדא ז"ל ובספר ארצות החיים להגאון מלבי"ם ז"ל סי' כ"ז סק"א

ברש"י ד"ה מפני שהן ראוין להביא כולן שלמים כלומר בכל מנה וכו' ואי מייתי עלייהו קרבן מעילה אשתכח דקמייתי חולין לעזרה עכ"ל, וכתב ע"ז התפא"י במשניות כאן דלרש"י דוקא קרבן אינו חייב ואינו רשאי להביא משום חובע"ז אבל חומש מחויב הוא באמת לשלם דהא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ושמא זו שנהנה של חטאת היתה עכ"ד, אולם סתימת לשון המשנה משמע ודאי דפטור גם מחומש לענ"ד וכבר הבאתי לעיל (דף יו"ד ע"א) דברי התוס' בכריתות (דף י"ג ע"ב) ד"ה ואשם אחד והנתיבות בח"מ סי' כ"ח סק"ב כ"כ מעצמו דבקדוה"ג המעילה אינה מדין ממון גזל רק לכפרה, והא דכתבו התוס' בכתובות (דף ל' ע"ב) דתשלומי קרן וחומש דמעילה הוא משום גזל הקדש ולא משום כפרה היינו דוקא בקדושת דמים ומה שיש להעיר ע"ז מרש"י כריתות (דף כ"ג ע"א) ד"ה בגסה שכתב דנותר חזי נמי לגבוה מפני שאם עלו לא ירדו ומשמע דלא כהתוס' ישנים והגאון רע"א בגליון הש"ס העיר כבר ע"ז, דברנו לעיל שם (דף יו"ד ע"א) מזה והגאון רי"א זצ"ל בספרו עין יצחק חלק א' בסוף הספר כתב דיש לדחוק ולומר דכונת רש"י היא דכיון שאם עלו לא ירדו לא פקעה עדיין קדוה"ג מהן וע"כ מועלין בהן וכהתוס' ישנים, ועיי"ש עוד בסי' פ"א מה שפלפל בזה הג"מ רצ"ה בנו זצ"ל, וא"כ ודאי אלו היו מונחים כאן ג' חתיכות של חלב אחת של חטאת ואחת של עולה ואחת של שלמים וכולן לפני זריקת דם הקרבן והרי בשלמים אין מעילה לפני זריקה ונהנה מאחת מהנה ואינו יודע איזה היא, אפשר די"ל דאע"ג דקרבן אינו מביא מספק איסור חולין לעזרה אבל קרן וחומש צריך להביא משום כפרה שיתכפר על ספקו. אבל המפריש מעות לנזירותו שאין בהם רק קדושת דמים ובקדושת דמים הרי הקרן והחומש הוה רק משום דין ממון ולא משום כפרה, וא"כ נהי דקרן אפשר שישלם אבל החומש הו"ל ככל איני יודע אם נתחייבתי דפטור מלשלם ודו"ק דכאן גם לצאת ידי שמים פטור ולא דמי להא דח"מ סי' ע"ה סעי' ט' דהתם הרי התובע טעין ברי משא"כ הכא דליכא תובע שיטעון ברי

והנה בדעת רש"י אפשר לומר דכיון דכתב לא נהנין ולא מועלין בכל אותן המעות משמע דאפי' אם הוציא כולן נמי לא מעל, ומש"כ כלומר דבכל מנה ומנה מצינן למימר זה הפריש לשלמים לאו למימרא דאם הוציא כולן מעל אלא שיגרא דלישנא הוא, אבל התוי"ט כאן כתב דלרש"י אם הוציא כולן מעל והסכים לו המל"מ פ"ט ה"ג מה' נזירות מכח קושית המהר"י אלפנדרי על רש"י שכתב דיביא חולין לעזרה כיון שיש בכללן מעות שלמים, דמ"ש מהא דאבעיא לן פ"ק דתמורה היא שלמים וולדה חולין מי הוה חולין בעזרה ופשיט דכיון שאינו יכול לשחוט בהמה זו רק בעזרה לא איכפת לן לולדה, וע"כ לומר כהתוי"ט דכונת רש"י היא רק בנהנה ממנה אחת דאיכא למימר דאין כאן מעילה כלל, אבל אם הוציא כולן דחייב מעילה על מנה דחטאת ועולה אף שנהנה בתערובתן גם משלמים ודאי דחייב להביא קרבן מעילה דדמי להא דתמורה הנ"ל ועדיף מינה, וא"כ לרש"י מיירי משנתנו באמר אלו לקרבנות נזירותי ג"כ ואפ"ה לא מעל אכל חדא, אבל התוס' ד"ה המפריש מעות כתבו דאף אם הוציא כולן נמי לא מעל משום דיכול להביא בכולן שלמים, דאינהו מפרשי דמיירי באמר אלו לנזירותי אבל באמר אלו לקרבנות נזירותי גם להתוס' אם הוציא כולן מעל, והנה המל"מ בסוף הל' איסורי מזבח הקשה דמאי פריך ר"ל בגמ' וליתני נמי הואיל ויכול להביא תורין שלא הגיע זמנן הא איכא איסור להקדיש מחוסר זמן לגבוה, ובתוס' כאן ד"ה מפני שהם וכו' כתבו דבני יונה שעבר זמנם כדי נסבה דלהא ודאי לא חיישינן שיביא דבר שלא יצא ידי חובתו בזה, אבל לתורים שלא הגיע זמנם ודאי חיישינן כיון דכשרים כשיגדלו משמע מדבריהם נמי דמותר להקדיש מחוסר זמן לגבוה, אולם לקמן (דף י"ב ע"א) ביארנו דיש לומר דאיסור להקדיש מחוסר זמן הוא רק בבהמות אבל לא בעופות ע"ש מילתא בטעמא ודו"ק

שם ד"ה יצא לנחל קדרון מועלין בו מדרבנן אבל במקדש אין מועלין בו אפי' מדרבנן לפי שאין גוזרין גזרות במקדש עכ"ל, משמע דהענין הוא משום דאין שבות במקדש ואפי' באיסורין דחול ועיין בתפא"י במשניות כאן, אבל המהרש"א בשבת (דף מ"ב) כתב דדוקא שבותין דשבת ליכא במקדש, וגוף דברי המפרש כאן צ"ע דבזבחים ודף ע"ט) אמר רב זביד בגוזרין גזרות במקדש קמפלגי ור"פ אמר דכו"ע ס"ל דגוזרין ומסיק שם הש"ס דר"ז קשיא ואפי' לר"ז לת"ק דקיי"ל כותיה גוזרין, ולר"ת דגריס שם דכו"ע אין גוזרין דחו התוס' וגם רש"י גריס שם כגרסת הש"ס שלפנינו, והרי גם בריש מכילתין קאמר רבה דמועלין דקתני מדרבנן והתם הרי במקדש איירי לאחר שחיטת הקרבן ולא אמרינן אין גוזרין גזרות במקדש, ולכן יפה עשה הרע"ב במשניות שלא הביא דברי המפרש האלה וגם בפירגמ"ה כאן ליתא דברים האלה, וכן מוכח בתוס' שבת (דף כ"א) ד"ה שמחת וכו' ע"ש וכן מוכח נמי בתוס' יבמות (דף פ"א ע"א) ד"ה רישא איסור לאו וכו' שכתבו דחתיכת חטאת דלא בטלה הוא משום דהוה חתיכה הראויה להתכבד דמניעת הבטול גביה הוא רק מדרבנן ומ"מ איתא במקדש לגבי כהנים ודו"ק, ובהגהות מהר"ץ חיות ביומא ודף ס"ט ע"א) הביא ג"כ ראיות דזולת שבותי שבת יש שבותין במקדש ודי בזה כאן

באו"ד ונמכרין לגננים לזבל עכ"ל, הקשו בזה העולם הא קיי"ל דאין עושין סחורה בדברים אסורין ויש דס"ל דאפי' שלא לאכילה נמי אסור למכור עיין ביו"ד סי' קי"ז וזה לא מיקרי נזדמנו עכת"ד, ואין זה קושיא מכמה טעמים והעיקר הוא דהפרי תואר מתיר כל דם לסחור משום דאתקיש למים והוה גם לענין זה כמים דמותר לסתור בו, והנו"ב מהדו"ת סי' ס"ב קילס דבריו דאם מועיל היקש זה לר' אבוה להתיר דם בהנאה כבפסחים (דף כ"ב) כ"ש דמועיל להתיר איסור סחורה וכ"כ גם הח"ס סי' ק"ו ע"ש, ועיין בפסחים שם בתוס' ד"ה מה מים מותרין ובפר"ח ליו"ד סי' י"ב ובתב"ש ובביה"י שם שהאריכו בזה אולם להפרי תואר דבריהם מיותרין, ודע דאף שהמפרש ורגמ"ה והתוס' כאן כתבו דהא דיצא לנחל קדרון מועלין בו הוא מדרבנן, אין זה מוסכם מ"מ לכו"ע דהתוס' ביומא (דף נ"ט ע"ב) ד"ה לפני כפרה הביאו דר"ח כהן ס"ל דמועלין מה"ת וכ"כ עוד במנחות (דף נ"ב ע"א) ד"ה גזרו ביה מעילה ע"ש, והא דא"כ קשה קושית התוס' כאן מלשון הש"ס ביומא דקאמר עד כאן לא פליגא אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין, תירץ המהרש"א ביומא שם דהא דקאמר לכו"ע מדאורייתא אין מועלין היינו מדין מעילת קרבן אבל אחר שהקדישו בי"ד אותו קתני בפ' ולד חטאת דמועלין בו ביצא לנחל קדרון עכ"ל, ומסתימת לשון הרמב"ם בפ"ב מה' מעילה הי"א דכתב סתם יצא לנחל קדרון מועלין בו מפני שהיה נמכר וכו' משמע