תקנת עזרא (מעילה) נג

אין מועלין בהן אבל מדרבנן ודאי דמועלין בהן דכל שאם עלו לא ירדו מועלין בהן מדרבנן לשיטת הרמב"ם] והיינו דקאמר סד"א מצוה להפוכי בצינורא הרי דקלטתן מזבח יפה לגמרי ואכתי בקדושתייהו קיימא קמ"ל, ועיי"ש ברמב"ם היטב ותראה שזהו הנכון בכונתו והכ"מ קיצר כאן וסמך על המעיין שיבין מדעתו, ועדיין צ"ע בכל זה עיין בחידושי להרמב"ם מה שכתבתי בזה, אך התוס' יש להם שיטה אחרת בביאור הסוגיא שהקשו האי בשר קדק"ד דאיטמא אימת אי קודם זריקה אמאי אין בו מעילה, מ"ש מיוצא דקודם זריקה דאפי' לר"ע מועלין בו, ותירצו דמיירי שנטמא אחר זריקה וכבר הקשה הבה"ז הא להדיא תנן לעיל איזה היא שהיתה לה שעת היתר שלנה או שנטמאת ומאי סד"א יש כאן פשיטא דאין מועלין בו דהא ממונא דכהן הוא לאחר זריקה, ולכן הגיה בתוס' דמיירי שנטמא קודם זריקה ונהנה לאחר זריקה ואפ"ה אין בו מעילה דהציץ מרצה וכדתניא בתוספתא, ויפה העיר ע"ז הקרן אורה דהרי זה תליא בפלוגתא דתנאי אם הציץ מרצה על האכילות וא"כ מאי פריך הש"ס פשיטא, גם מה שכתבו התוס' וז"ל וא"ת אמאי לא נקט יצא [ועיין בשמ"ק כאן יפה תמה עליהם הקרן אורה דהרי לעיל (דף ו' ע"ב) מפורש דביצא כולו מודה ר"ע דמועלין בו כדאמר ריו"ח שם, ואפשר ליישב זה בדוחק כיון דר' אסי פליג על ריו"ח שם כמש"כ התוס' במנחות (דף י"ב ע"א) ד"ה הני מילי ע"ש וכיון דרבא מתרץ לעיל דברי רב אסי אימא על העומד לאיבוד וכו' מסתברא דס"ל כוותיה וא"כ הו"ל לאשמעינן כאן להדיא ביצא כולו דאין מועלין בו וע"ש לעיל שכתבתי דלדעת הרמב"ם לפמש"כ הכ"מ גם ר"פ דקאמר שם דבדם מודה ר"ע דאין זריקה מועלת ליוצא חולק על ריו"ח עיי"ש, גם מש"כ התוס' כאן דבאימורי קדק"ל אין מעילה מיד אחר שהעלן [רש"י פי' דבעינן עכ"פ שמשלה בהן האור קצת והן דברי רגמ"ה ודבריהם מוכרחים דאל"כ קשה מאוד מזבחים דף פ"ה ע"ב ע"ש] והקשו דמ"ש מאימורי חטאת ואשם דמועלין בהן עד שיצאו לביה"ד ותירצו דבאימורי קדק"ל לא בעינן הוצאת הדשן בבגדי כהונה ואפי' הרמת הדשן לא בעינן, הקשה הקרן אורה דזו מנין להם דפשוט משמע דבכל העולין למזבח יש מצוה זו, גם קושיתם מקטורת לאחר שעלה תמרתו כתב הקרן אורה דלקמ"ד דדוקא בעולין על המזבח בעינן הרמה והוצאה, אבל קטורת עיקר המצוה היא ההקטרה וכיון שעלה תמרתו נגמר מצותו וכל זה צ"ע, ועיין מש"כ כאן בזה בפי' קדמון הנדפס בש"ס דווילנא אחר מס' מדות עיי"ש, ובספר מקור ברוך סי' כ"ב

גמ' איכא מצוה להפוכי בצינורא, דנהי דאין חיוב בדבר כמש"כ תוס' כאן אבל מ"מ מצוה איכא כמפורש בקרא שמות כ"ז ג' ומזלגותיו עיי"ש ברש"י וזה פשוט

במשנה הקומץ והלבונה וכו', דע דמשנה זו לצדדין קתני כמש"כ התוס' בשבועות (דף י"א ע"א) ד"ה אלא מעתה דהא דתנן הכא קדשו בכלי הוכשרו לפסול בטבו"י ובמחו"כ ובלינה לא קאי אקומץ רק אאינך, דהרי כל מנחה נתקדשה כבר בכ"ש קודם קמיצה כמפורש במשנה דלעיל, וא"כ גם קודם קמיצה כיון שהניח כולה בכ"ש הוכשר לפסול בטבו"י וכו' ואין לומר דהא דתנן דכל מנחה מתקדשת בכלי שרת קודם קמיצה הוא רק לענין לכתחילה אבל בדיעבד אם קמץ קודם שקדש כולו בכ"ש נמי כשרה דזה אינו, חדא דבסוטה (דף י"א ע"ב) מקשה הש"ס אהא דאיתא שם דקומץ ונותנו בכ"ש למ"ל הא קדשה חדא זימנא, ואם איתא מאי פריך הש"ס דילמא אה"נ דאם קדשה כולה בכ"ש לא בעי תו להניח הקומץ בכ"ש כר"ש דס"ל הכי באמת במנחות (דף כ"ו ע"א) והא דקאמר דנותנו להקומץ בכ"ש מיירי היכא דלא הניח כל המנחה בכ"ש דכשר בדיעבד צריך להניח עכ"פ הקומץ בכ"ש, אלא ע"כ דהנחת כל המנחה בכ"ש מעכב גם בדיעבד, ועוד דכן מפורש ברש"י וברע"ב במשנה דמנחות (דף כ"ו ע"א) לענין דיעבד דהמנחה כולה בעי כ"ש וזה פשוט, וביומא (דף כ"ט ע"ב) בתוס' ד"ה נהדריה כתב המהרש"א בדרך אפשר דס"ל לרש"י דקידוש כל המנחה בכ"ש אינו מעכב בדיעבד וזה אינו כמו שהוכחתי והמהרש"א בעצמו שם נראה דנחית לזה ומשו"ה כתב רק בדרך קצת קשה עייש"ה, וכתבתי זה מפני שהתפא"י במשנה דכאן כתב דקידוש כל המנחה בכ"ש אינו מעכב בדיעבד, ולכן הוא רוצה לומר דלא כהתוס' בשבועות שזכרתי, ואין זה נכון כמו שנתבאר ומוכרחין אנו לומר כהתוס' בשבועות דמשנתינו לצדדין קתני, וראיות התפא"י דאין כ"ש מעכב בכל המנחה דיעבד בקל יש לדחות וקצרתי ועוד נדבר בזה לקמן

שם. והקטורת ביומא (דף מ"ח ע"א) איתא בעי רב פפא חישב בחפינת קטורת מהו מפגל או לא ת"ש הוסיף ר"ע הסולת והקטורת וכו' שאם נגע טבו"י במקצתן פסל א"כ קס"ד מדפסל בטבו"י פסל נמי לינה ומדלינה פסלה מחשבה נמי פסלה, והקשה רש"י ז"ל שם דאמאי שביק למתניתין דתנן בה להדיא דהקטורת פסיל בהו לינה ונשאר רש"י בקושיא ע"ש, והתוס' וכן התו"י שם תירצו דמתניתין איירי בקטורת דכל השנה דחשיבא קידוש כלי דידה לאפסולי בטבו"י ובמחו"כ ובלינה אבל קטורת דיוהכ"פ דמן הדין מצוותו בחפניו אימא דלא תפסול בלינה ע"י קידוש כלי, ור"י תירץ דבמשנתינו אפשר לומר דהא דפסלה לינה הוא מדרבנן ואע"ג דקתני סיפא וחייבין עליהן משום נותר וטמא היינו נמי מדרבנן ע"ש שהאריכו בזה, ועוד כתבו דאין להוכיח ממשנתנו די"ל דהא דקתני קדשו בכלי הוכשרו לפסול וכו' ובלינה לא קאי אקטורת אלא אשארא ולהא מילתא לחודא קתני קטורת דמועלין בה משהוקדשה, תדע דלא קאי אקטורת דהא קתני קדשו בכלי הוכשרו לפסול בטבו"י וקטורת אפי' נתנה רק במכתשת הוכשרה לפסול בטו"י, מיהו י"ל דאין זה הוכחה דאפשר דקדשו בכלי הוכשרו קאי נמי אקטורת דבקדושת מכתשת הוכשרו רק לפסול בטבו"י ובמחו"כ ובקדושת כלי דמחתה נפסל גם בלינה, והא דפריך בשבועות (דף י"א ע"א) אלא מאי קדוה"ג היא תפסל בלינה אלמה תנן וכו' קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא ממנ"פ דייק שפיר, דאי אקטורת נמי קאי א"כ משמע דדוקא קדשו בכלי נפסל בלינה, ואי לא קאי אקטורת ואפי' קדשו בכלי נמי לא מפסיל בלינה בקטורת כ"ש דקשה דאמאי לא יפסל בלינה אחר שקדשו בכלי, ולמאי דפשיט שם דפסיל בלינה ממשנה דעדיות וכן פסק הרמב"ם שפיר י"ל דקדשו בכלי הוכשר לפסול בלינה קאי נמי אקטורת, מיהו לענין לפסול בטבו"י ודאי דלא בעינן בקטורת קדשו בכלי דמשנתנה במכתשת מתחילת השנה נפסלת שפיר בטבו"י והא דנקט קדשו בכלי הוא משום הנך אחרינא דנקט בהדה דלא מפסלא קודם קידוש כלי עכ"ד, ועיין במהרש"א שם ובתוס' שבועות (דה י"א) ד"ה אלא מעתה וד"ה הואל וצורתה ועכ"פ גם כאן הוכיחו התוס' דמשנתנו לצדדין קתני, ודע עוד דהא דמסיק המשנה כאן דפגול בקטורת ליכא לשיטת הרמב"ם ורש"י גם בקטורת דיוהכ"פ ליכא פגול ולשיטת התוס' ביומא (דף ז') וזבחים (דף כ"ג) ומנחות (דף כ"ה) דהיכא דליכא