תקנת עזרא (מעילה) נב

להקדש רק נהנה שו"פ נמי מעל, ואינו תלוי דוקא בחסרון ההקדש רק בהנאתו כדמוכח בב"ק (דף כ'), אלא הטעם דכיון ראינו בר דמים פקע ההקדש דהקדש דמים אינו חל רק על השיווי וכיון שאינו בר דמים אין להקדש על מה לחול, וזהו הסבר דברי התו"י בכריתות (דף י"ג) שהקשו דבפסחים משמע דאם אינו בר דמים לא מעל ואמאי מעל באוכל פגול ונותר, ותירצו דשאני הכא בכריתות שהוא קדוה"ג אבל התם בפסחים מיירי בקדושת דמים, וביאור דבריהם הוא דבקדוה"ג חל הקדושה על הגוף ומשו"ה אפי' פגול ונותר שלא שוה כלום מעל, אבל בקדושת דמים הקדושה חל על השיווי משו"ה אם אינו בר דמים ופקע השיווי פקע הקדושה ולא מעל (וזהו דלא כהנתיבות בח"מ סי' כ"ח סק"ב שכתב דקדושת דמים הוא משום גזל וקדוה"ג הוא משום כפרה ולהכי גם אם אינו בר דמים מעל בקדוה"ג דמהיכא תיתי לחלק בהכי בין מעילה למעילה, אלא דעיקר החילוק הוא דבקדוה"ג חל הקדושה על הגוף משא"כ בקדושת דמים והארכתי בזה במקו"א] ומתורץ בזה הבעה"מ דהש"ס משני דפליגי בדבר הגורם לממון דהיינו שהבעלים הקדישו באחריות, וע"כ משום שיש בזה שיווי להקדש שאם תאבד יתחייב באחריות ודבר הגל"מ כממון דמי משו"ה הוה שפיר הקדש דמים דהא יש בזה שיווי להקדש משו"ה מעל, ובזה מובן מאי דלא ניחא ליה לבעה"מ כפירש"י דכיון דקושית הגמרא היא משום דלאו בר דמים הוא ופקע קדושתו א"כ לעולם לא יהיה קדוש אפי' אחר הפסח דכיון דפקעה הקדושה לא הדרא רכבה עליה אח"כ, כדאיתא במנחות (דף ק"ב) אלא אמר רב אשי מעילה אטומאה קרמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה הוא לבתר דפקעה לה קדושה במאי הדר רכבה עליה, וא"כ כיון דלאחר הפסח נמי לא יהא הקדש ולא יהיה גורם לממון כלל משו"ה מיאן הבעה"מ לפרש כפירש"י דהוה דבר הגל"מ מחמת שאחר הפסח יהא מותר, דהא גם לאחר הפסח לא יהא קדוש, לכן פירש הבעה"מ דגורם לממון הוא משום דהקדישו בעלים באחריות וא"כ בההיא שעתא גופא גורם לממון הוא וע"כ ממילא לא פקעה הקדושה ויש לדחות, ויש להביא ראיה לזה מירושלמי (פ"ב דפסחים) ר' יוסי בעי הנהנה מן ההקדש פחות משו"פ מהו שיהא חייב בתשלומין א"ל נשמעיניה מן הדא ואת אשר חטא מן הקודש פרט לפחות משו"פ אית תנויא תני לרבות לתשלומין, מ"ד פרט לפחות משו"פ לקרבן מ"ד לרבות לתשלומין כמה דתימא תמן פחות משו"פ מזיד ואע"פ שאינו משלם חומש ואשם אוף הכא כן, אמרי חברי קומי ר' יוסי ולאו מתניתא היא האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים, א"ל תמן אינו ראוי להשלים עליו ברם הכא ראוי להשלים עליו, פי' דהקשה כיון דפחות משו"פ הוה ממון בהקדש וצריך לשלם אע"פ דבעלמא אינו ממון וה"ה בתרומה א"כ גם באיסורי הנאה נמי דשניהם אינו ממון ואמאי חנן דבמזיד פטור מלשלם, ומשני דפחות משו"פ אע"פ שאינו ממון מ"מ ראוי להשלים עליו משא"כ באיסור הנאה שאינו ראוי להשלים עליו כלל, ולכן תנן בפסחים דהאוכל תרומת חמץ בפסח במזיד פטור מתשלומין ואין לו עליו אלא דמי עצים בלבד, וכמו שמחלק בש"ס דילן גיטין (דף כ') שלחו מתם כתבו לגט על איסה"נ כשר אר"א אף אנן נמי תנינא על עלה של זית כשר אע"פ שאין בו שו"פ ומשני שאני עלה של זית דחזי לאצטרופי, הרי דהירושלמי מפלפל בזה אם פחות משו"פ שאין בו שיווי דמים שוה לאיסה"נ כאוכל חמץ של הקדש בפסח דאין בו מעילה משום דפקע הקדושה א"ר פחות מכשיעור נמי לא קדיש כלל וע"כ לית ביה נמי משום חצי שיעור, ועכ"פ הא דאמרינן שם בגיטין דפחות משו"פ שהעבד עושה אינו קדוש היינו משום דפחות משו"פ אינו ממון ודמי לאיסה"נ דאין לקדושת דמים על מה לחול ומשו"ה שרי, ואפשר א"כ לומר עוד דאפי' אם מעיקרא היה שו"פ רק הוא לקח מהקדש פחות משו"פ כמש"כ הר"י קורקוס בקדם מום קבוע להקדישו דשרי לגזוז ולעבוד בפחות משו"פ, דכיון דבמעילה חייב רק על הנאה ופחות משו"פ דאין בו שיווי פקע הקדושה כמו לענין חמץ דאמרינן דכיון דלאו בר דמים הוא פקע הקדושה, ה"ה כל הקדש נמי כיון דמזיק הקדש פטור ואינו חייב על הלקיחה רק על ההנאה שאח"כ ואח"כ פקע ממנו הקדושה, והא דכתב הרמב"ם דעל פחות משו"פ אינו לוקה ומשמע דמ"מ אסור הוא מה"ת והוא בקדושתיה אפשר דמיירי בקדשי מזבח ובקדוה"ג לא חל הקדושה על השיווי רק על הגוף דהרי חייב מעילה גם על פגול ונותר שאינם שווין דמים משו"ה חל הקדושה גם על פחות משו"פ ואסור ככל חצי שיעור שאסור מה"ת, ואף דגזל הדיוט אסור אף בפחות משו"פ היינו דוקא בממון הדיוט דאפי' פחות משו"פ עכ"פ דידיה הוא משא"כ הקדש דמים דאינו חל רק על השווי וכיון דפקע השיווי פקע הקדושה עכ"ד הגאון בנחלת יהושע

אך לפי"ז יצא לנו דין חדש דהא דמרבינן בב"מ (דף נ"ה) פחות משו"פ בהקדש להשבון היינו דוקא בקדוה"ג אבל בקדושת דמים בפחות משו"פ אין בו קדושה ופטור מהשבון, ובזה היה מיושב קושית הרש"ש בקדושין (דף נ' ע"א) ד"ה שליח מעל שהקשה בהא דתנן במעילה (דף כ"א) נתן לו פרוטה וא"ל הבא לי בחציה וכו' שניהם לא מעלו ואמאי לא מעל השליח הא חצי שיעור אסור מה"ת וכיון דבעה"ב לא מעל תצטרף זו החצי שעשה שליחותו עם החצי שלא עשה שליחותו עיי"ש שהקשה דימעול השליח, אולם לדברי הגאון בעל נחלת יהושע שוב אין כאן קושיא דפרוטה ע"כ רק קדושת דמים יש בה, ובקדושת דמים חצי פרוטה אין בה קדושה דפקעה קדושתה ואין בה משום חצי שיעור אסור מה"ת, אבל מ"מ עיקר היסוד קשה מאוד להאמר לענ"ד דא"כ נצטרך לחלק בין הריבוי דואת אשר חטא מה"ק ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון דלא קאי רק בקדוה"ג, לבין הריבוי דתמעול מעל ריבה דמעילה מצטרפת אפי' לזמן מרובה דהוא ודאי גם בקדושת דמים וקשה מאוד טעמא מאי כיון דפקעה הקדושה מפחות משו"פ למה תצטרף אפי' מכאן ועד שלש שנים, דאין לומר דהא דצירף את המעילה לזמ"ר הוא נמי רק בקדוה"ג דא"כ איך נפרנס את המשנה דמכילתין (דף כ"א ע"א) הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני ובחציה פתילות ממקום פלוני והלך והביא לו וכו' השליח מעל, ואם עשה שליחותו המשלח מעל כמובן, ואמאי מעל השליח או המשלח הא מזיק הקדש פטור והחיוב הוא על הנאת הקנייה והקנייה הרי היתה בחצי חצי פרוטה ואינה מצטרפת בקדושת דמים, ועוד יש להביא חבילות ראיות דצירוף המעילה לזמ"ר הוא גם בקדושת דמים וכן פסק הרמב"ם להדיא בפ"ו סה"א ממעילה, ולענ"ד מש"כ אני בזה לעיל הוא נכון ועוד יתבאר במקו"א

נשוב לדברינו דלהרמב"ם בשר קדק"ד שנטמא אפי' קודם זריקה אין בו מעילה, וכן דין השני אימורי קדק"ל לאחר שהעלן נמי בנטמאו מיירי ואע"פ שהעלן קאמר רבא והכי קאמר, לא מבעיא קודם שהעלן דודאי אין מועלין בהם שהרי לא חזו למידי אלא אפי' לאחר שהעלן דקלטתן מזבח דלא ירדו וסד"א דמועלין בהן קמ"ל דמ"מ אין בהן מעילה [ולפ"ז צ"ל דרק מה"ת