תקנת עזרא (מעילה) נא

מיירי דנהנה מן הבשר אחר זריקה משו"ה פריך הש"ס שפיר הרי נעשה מצותן] והרמב"ם הרי מפורש קאמר שנהנה מהבשר קודם זריקה, וע"כ דלהרמב"ם פרכת הש"ס היא כפשוטה כהמפרש ורגמ"ה דהא לא שוו מידי ולא קמפסיד כלל, וכל הקדשים הפסולים דלא שוו מידי אין בהם מעילה מה"ת רק מדרבנן אף אלו דאם עלו לא ירדו לשיטת הרמב"ם זולת נותר שיש בו תרתי למעליותא דאם עלה לא ירד גם הנותר הזה גופא וגם הקרבן בעצמו כבר כשר, א"כ בשר קדק"ד שנטמא דלא חזי למידי לא לכהנים ולא לגבוה פשיטא דאין בו מעילה מה"ת, ומשני מהו דתימא וכו' כמו שביארנו לדעת המפרש ורגמ"ה ועכ"פ מוכח דלהרמב"ם בעינן גם בקדוה"ג שיהא שוה ממון, ועיין בפנ"י קדושין (דף נ"ו ע"ב) מש"כ שם בתוס' ד"ה המקדש בערלה ע"ש, ובהגהות מצפה איתן בכריתות (דף ד') ד"ה הבמ"ע, ועוד לי דברים בזה בעזה"ש

דהנה הרמב"ם פ"ז ה"ח מה' מעילה כתב וז"ל, הנהנה פחות משו"פ בין בזדון בין בשגגה משלם את הקרן ואינו חייב חומש ולא קרבן ויראה לי שאינו לוקה על פחות משו"פ אם היה מזיד עכ"ל, וכונתו פשוט דלא תימא דהואיל דהקדש שאני מכל עניני ממון דאהדרי קרא דואת אשר חטא מן הקודש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון כדאיתא בב"מ (דף נ"ה) אהדריה קרא נמי לענין מלקות וכמש"כ התוס' בביצה (דף י"ב ע"א) ובגמ' מו"ק (דף ג' ע"ב) איתא דלוקה על התוספת דשביעית עיי"ש בתוס' ד"ה יכול ילקה וכו' קמ"ל הרמב"ם דמלקות ליכא אמזיד דפחות משו"פ, והנה התוס' נמי ס"ל בזה כהרמב"ם דאין לוקין על פחות משו"פ דהקדש, דכן מפורש בדבריהם במכות (דף כ"ב ע"א) אהא דאיתא שם בגמ' אלא הכא במאי עסקינן שבישל בעצי הקדש ואזהרתיה מהכא וכו' והקשו התוס' דלילקי נמי משום הזיד במעילה באזהרה ותירצו דלא חשיב אלא לאו דאיתנהו בפחות משו"פ פי' אבל הקדש לא לקי אפחות משו"פ משו"ה לא קחשיב ליה הרי מפורש בתוס' כהרמב"ם ע"ש, ואין להקשות אם כן על הרמב"ם למה כתב זה בלשון יראה לי הרי מוכרח כן מהש"ס דמכות מדלא קחשיב מלקות דהזיד במעילה, אין זה קושיא דהרי הריטב"א במכות שם הקשה ג"כ קושיא זו של התוס' ותירץ בשם הרמ"ה וז"ל, ורבינו מאיר הלוי תירץ כיון דאיסור הנאה היא פי' בשר בחלב ולא מצי לאיתהנויי מיניה בהתירא לית ביה משום מעילה אע"ג דכל הקדש אסור בהנאה וכו' עכ"ל, וא"כ לדעת הרמ"ה דהנאה דאיסורא לא מקרי הנאה אין ראיה מהש"ס שם במכות דאין לוקין על פחות משו"פ דמעילה, והמעיין בהמפרש שם במכות שהוא הריב"ן ז"ל יראה דאפשר שגם הוא מפרש כהרמ"ה. ובאמת דסברת הרמ"ה יש לה פירכא מכמה מקומות בש"ס ויתבאר איה"ש במקום אחר וכבר דברנו מעט בזה לעיל (דף ב' ע"ב) עייש"ה, אבל עכ"פ כבר אזדא לה ההכרח מהש"ס דמכות דאין לוקין על מעילת מזיד בפחות משו"פ, ומשו"ה אף דהרמב"ם ס"ל כתירוץ התוס' ולא כהרמ"ה מ"מ כיון דהכרח החלטי אין כאן בשגם די"ל דבישל בעצי הקדש הכונה שבישל בעצים של בית הכנסת דלאו דלא תעשון כן איכא ומעילה ליכא ודו"ק שפיר כתב בלשון ויראה לי

נתבאר איפא דחצי שיעור במעילה אסור מה"ת אלא דאין לוקין אפחות משו"פ, ותמה המל"מ על המהריק"ו בפ"ב הט"ז מה' מעילה הובא בכ"מ שם שכתב דאיכא למידק על מש"כ בפ"א שכל שקדם מום קבוע להקדישן אינו אסור בגיזה ועבודה אלא דר מדבריהם ואמאי הא אסור בהנאה מה"ת, ותירץ דמיירי שאינו נהנה באותה גיזה ועבודה אי נמי שאין בה שו"פ עכ"ל, ותמה המל"מ הא חצי פרוטה אסורה. מה"ת וגם צירף את המעילה לזמ"ר, ודע דגם התוס' חיצוניות במס' בכורות (דף י"א ע"א) הובא בשמ"ק שם כתבו ממש ככל דברי הריק"ו כמעט אות באות אהא דאיתא שם דקדשי בדה"ב אסורין בגיזה ועבודה וז"ל וא"ת פשיטא כיון דקדושין הן והיא כקושית המל"מ על המהריק"ו שכתב וז"ל ולא ידעתי למה לא הקשה נמי אקדשי בדה"ב דקיי"ל דאינן אסורין בגיזה רק מדרבנן ואיכא בהו מעילה מה"ת] וי"ל שאפי' קנה הגיזה והעבודה מן ההקדש ועוד שמעתי ממה"ש דמיירי דלית ביה שו"פ ואין איסור הנאה בהקדש פחות משו"פ עכ"ל, והוא תימה דודאי פחות משו"פ אסור מה"ת עכ"פ, ואע"ג דבגיטין (דף י"ב ע"ב) גבי המקדיש מעשי ידי עבדו אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע ופריך הש"ס קמא קמא קדיש ליה ומשני בפחות פחות משו"פ, ופירש"י דעל פחות משו"פ אין ההקדש חל והתוס' חולקים על רש"י שם בזה ועיין גם בחידושי הרשב"א שם וכבר דיברתי בזה בעזהי"ת בקונטרסי, ולענ"ד מוכרח כדעת רש"י בשבועות (דף כ"ד ע"ב) גבי הא דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות וכו' ואם איתא משכח"ל חמש כגון דאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וכו' ר"א אמר כי קתני מידי דחייל כשיעור שבועה דחייל אפחות מכשיעור לא קתני הרי הקדש הא בעינן שו"פ עכ"ל הש"ס שם ועיי"ש ברש"י, הרי מבואר עכ"פ דאין הקדש חל אפחות משו"פ אפי' אם המקדיש מפרש שרוצה להקדיש פחות משו"פ, דהא שבועה נמי לא חייל לרבנן דר"ע אפחות מכשיעור רק במפרש, ותמיה עצומה בעיני משם על התוס' ורשב"א בגיטין שם דפליגי בזה על רש"י ולא מצאתי עדיין מי שעמד בזה, ואולי דגרסת הרשב"א והתוס' בשבועות שם היתה כי קתני מידי דחייב אכשיעור שבועה דחייב אפחות מכשיעור לא קתני, וא"כ יהי' מוכרח דהרמב"ם ס"ל בזה כשיטת רש"י דהקדש אינו חל על פחות משו"פ, דאם יסבור כהתוס' והרשב"א דהקדש חל גם על פחות משו"פ וע"כ יגרוס ג"כ בשבועות שם כגרסת הרשב"א והתוס' כיי קתני מידי דחייב אכשיעור שבועה דחייב אפחות מכשיעור לא קתני והרי הקדש הא בעינן שו"פ, וא"כ הרי מפורש להדיא בש"ס דאין חיוב מלקות אפחות משו"פ ולמה זה כתב הרמב"ם הנ"ל דאין לוקין אפחות משו"פ בלשון ויראה לי, אלא ע"כ דס"ל כרש"י וגריס בשבועות שם כי קתני מידי דחייל וכו' ודו"ק היטב בזה. ועכ"פ כל זה הוא בהקדיש מתחילה פחות משו"פ אבל בהקדש של שיעור שלם אם נהנה פחות משו"פ למה לא יהא זה אסור מה"ת וקשה מאוד תירץ הריק"ו ז"ל שהוא באמת גם תירוץ התוס' חיצוניות בבכורות כמו שנתבאר

וראיתי בספר נחלת יהושע סי' ט' שתירץ שיטת מהר"י קורקוס שהיא ג"כ שיטת התוס' חיצוניות כמו שכתבתי לעיל, ע"פ מה שביאר בספרו עמק יהושע סי' ה' ליישב דברי בעל המאור ממה שהקשה עליו הקצוה"ח סי' שפ"ו במה שפי' בפסחים (דף כ"ט) דבדבר הגורם לממון קמיפלגי דמיירי באוכל חמץ של הקדש שהקדישו בעלים באחריות משו"ה הו"ל גורם לממון, ותמה עליו הקצוה"ח דא"כ איך אמרינן דמעל כיון דההפסד הוא לבעלים שהרי הקדישו באחריות ולישנא דמעל משמע קרן וחומש ואשם, ותירץ הגאון הנ"ל דהא דמקשה הש"ס שם והא חמץ בפסח לאו בר דמים אין הטעם דלא גרם היזק להקדש דאפי' לא גרם היזק