תקנת עזרא (מעילה) נ

תמוהין דיברתי בעזה"ש בספרי תקנת השבים ז וכאן אכתוב רק עצה קטנה בדבריו אשר כתב בזה הרב דרך ים. דהנה הח"ס שם כתב לפרש הא דאיתא שם בכריתות (דף כ"ג) דהא דאמרינן במשנה שם חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר מביא ג' חטאות אבל לא אשם מעילה משום דמיירי בדקה ע"ש, וכתב הח"ס באו"ח סי' ק"פ דכונת הש"ס בדקה הוא דליכא כזית משו"ה ליכא אשם מעילה, וגדולה הפליאה עליו דא"כ אמאי חייב ג' חטאות הא חלב ונותר בעו ג"כ כזית וכבר פלפל בזה בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' אולם הרב דרך ים מיישבו ע"פ מה שחידש דנהי דהיתר באיסור לא בטיל כגון אם עירב רוב זית איסור עם מיעוט כזית היתר לא מתחייב עליו האוכלו משום כזית איסור אע"פ דהמיעוט בטיל ברוב, משום דהמיעוט הבטל הוא כמאן דליתא בעולם לשיטת רש"י במנחות (כ"ג ע"ב) ע"ש וא"כ ליכא כזית לחייב עליו, וא"כ היכא דליכא למימר דהמיעוט כמאן דליתא שוב י"ל דחייב על כזית שרובו איסור ומיעוט היתר מצטרף להשלים הכזית, וא"כ י"ל בכונת הח"ס דמיירי באכל רוב כזית חלב נותר ומיעוט חלב חולין משלימו לכזית, וא"כ כיון דכאן אי אפשר לומר דהמיעוט כמאן דליתא כלל בעולם שהרי לענין חיוב חטאת אחלב ודאי דמצטרף, שוב מצטרף נמי לענין חיוב חטאת אנותר דהמיעוט בטל ברוב ודמי כאילו הוא כולו חלב נותר שהמיעוט הבטל נתהפך להיות כהרוב, אבל מ"מ אשם מעילות ודאי דאינו חייב אף דבטיל המיעוט ודמי כאילו הוא כולו קודש, מ"מ לא עדיף זה מגדולי הקדש דיש תנאים דס"ל דאין בהם מעילה עכת"ד, או דמעילה ליכא רק בהקדש הבא ע"י אדם המקדיש לא בהקדש שהוקדש מאיליו ע"י בטול ודו"ק

אכן לקושטא דמילתא נלענ"ד דלשיטת התוס' ישנים בכריתות הנ"ל לא בעינן בקדוה"ג דין שיווי ממון לענין מעילה כדמשמע פשטות לשונם דלא כרש"י בכריתות הנ"ל, ועיקר מחלוקותם תליא בהבנת סוגיא דידן דפריך הש"ס פשיטא מאי קמפסיד, דלרש"י הפירכא היא כפשוטו דהא לא חזו למידי ולא שוה כלום כמו שפירשו כאן המפרש ורגמ"ה, ומשני הש"ס דסד"א דשרפת בשר טמא יחס אחד לו עם הקטר אימורין ע"ג המזבח וכן היפוך איברין בצינורא יחס אחד לו עם תחילת ההקטרה וא"כ שוה פרוטה מיקרי אכתי לעבודות האלה, קמ"ל דוה לא מיקרי העלאה והקטרה וממילא לא שוה מידי ופטור ממעילה דלא מפסיד כלום, אכן התוס' ישנים בכריתות שם מפרש קושית הש"ס כאן פשיטא מאי קמפסיד כפי' התוס' כאן ד"ה הכל מודים וכו' שכתבו וז"ל, מאי קמפסיד כלומר מה מצוה יש כאן עוד לעשות ואפי' היו כשרין פי' דהרי קיי"ל דכל דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו. ומשני הש"ס בפשוטו דסד"א דאכתי לא נעשית מצותו וכמו שהסבירו התוס' עיין בדבריהם וא"כ אדרבה מוכח מכאן דבקדוה"ג לא בעינן שיווי ממון דאם איתא אכתי תשאר הקושיא פשיטא דליכא מעילה דהא לא שוה מידי ודו"ק, וההיא דריש מכילתין דפריך הש"ס חוץ לזמנו וחוץ למקומו למאי חזו ומשני הואיל ומרצה לפגולין, ע"כ דהתוס' ישנים לא מפרש כהמפרש ורגמ"ה שם דהקושיא היא מצד שיווי ממון דלשיטתם אין זה קושיא דלא בעינן בקדוה"ג שיווי ממון, אלא דהקושיא היא להיפך כמש"כ התוס' דהכי גרסינן חוץ לזמנן וחוץ למקומן פשיטא דמועלין בהן כיון דאם עלו לא ירדו, ומשני הואיל ומרצה לפגולין כלומר דקמ"ל דזריקה אין מוציאתן מידי מעילה עיי"ש כתוס', ודע דמדכתבו התוס' בלשונם דפשיטא דיש בהן מעילה כיון דאם עלו לא ירדו מבואר דס"ל כרש"י בכריתות דמשו"ה יש מעילה בפגול ונותר משום דאם עלו לא ירדו. ובאמת דכן משמע שם מדפריך הש"ס קושיא זו רק לרבה דס"ל אם עלו ירדו ממשנה הראשונה ומשמע דלרב יוסף ניחא כיון דס"ל אם עלו לא ירדו משו"ה מועלין בהם, ולרבה הוצרך לשנות מאי מועלין מדרבנן, ועכ"פ ניחא גם אליבא דהתוס' ישנים בכריתות קושית הש"ס דריש מכילתין דגרסי נמי כגרסת התוס' שם חוץ לזמנו וחוץ למקומו פשיטא ודו"ק

נמצא דיש מחלוקת הראשונים אי בעינן לענין מעילה שיווי דמים בקדוה"ג, דרש"י בכריתות ורגמ"ה והמפרש כאן והתוס' בריש מכילתין ס"ל דאין בהן מעילה רק בשווין כסף, ומחולקין רק בפגול ונותר דלהמפרש ורגמ"ה מועלין בהן רק משום דמרצין לפגולין, ולרש"י בכריתות ולהתוס' במכילתין לעיל מעילתן הוא משום דאם עלו לא ירדו, אך כבר כתבתי בריש מכילתין בתוס' ד"ה חוץ לזמנו דגם להמפרש ורגמ"ה פגול ונותר מועלין בהן מטעם דאם עלו לא ירדו ע"ש, והתוס' ישנים בכריתות ולהתוס' במעילה כאן (דף יו"ד) לא בעינן בקדוה"ג שום שיווי ממון דאף דלא שוה מידי מועלין בהן דהקדושה חלה בהו על הגוף לא על השיווי כמו שנתבאר, ודעת הרמב"ם לפום רהיטא נראה דס"ל כהתו"י בכריתות דבקדוה"ג לא בעינן שוה ממון לענין מעילה דהרי פסק בפ"ג מה' מעילה ה"א דכל הקדשים שנפסלו שוב אין בהן מעילה מה"ת ואפי' הני דאם עלו לא ירדו כמו שביאר הלח"מ דבריו בפ"ג מה' פסוהמו"ק ה"ז, ושם בפ"ג מה' מעילה הי"א מביא מימרא דרבא כאן בזה"ל, נהנה קודם זריקה מבשר קדק"ד שנטמא או שנהנה מאימורי קדק"ל אע"פ שהעלן לראש המזבח ה"ז פטור עכ"ל, והנה הלשון אע"פ שהעלן צריך ביאור דמאי אע"פ דנקט איזה רבותא יש כאן, ולכאורה כונתו על אימורי קדק"ל וקאמר אע"פ שהעלן כלומר אע"פ שרק העלן ועדיין לא נתעכלו מ"מ שוב אין בהן מעילה, אבל לא זהו האמת בכונתו שהרי איהו פסק דגם אימורי קדק"ל מועלין בהן עד שיצאו לביה"ד, וע"כ לומר פירוש אחר בדבריו דאיהו מפרש אימורי קדק"ל דקאמר רבא נמי בטמאין מיירי ואע"פ שהעלן רבותא היא דאע"פ דכבר העלן למזבח וקיי"ל דאימורין טמאים שעלו ע"ג מזבח לא ירדו דהציץ מרצה עליהן מ"מ אין בהן מעילה מה"ת וזה נכון לענ"ד, ופלא על הכ"מ שלא העיר בזה כלל כדרכו בקודש רק כתב שהיא מימרא דרבא, ועכ"פ הרי מוכחין דברי הרמב"ם לפי"ז דלא מהני הא דאם עלו לא ירדו לענין מעילה שימעול בהן מה"ת, ומ"מ חזינן דאיהו גופא פסק בפ"ו מה' שגגות ה"ד דמביאין אשם מעילות על נותר דחלב כיון דהקרבן בעצמו כשר ולא נפסל יש בנותר שלו מעילה אף שאינו ראוי לכלום, ומוכרח לכאורה מזה דלדעת הרמב"ם לא בעינן בקדוה"ג לענין מעילה שיהא שוה מידי, אבל זהו רק לפום רהיטא, אבל לקושטא דמילתא ע"כ לומר דגם להרמב"ם הא דמועלין בחלב נותר הוא משום דאם עלה לא ירד ושוה מידי, אלא דבקרבן שבעיקרו הוא פסול לא מהני הא דאם עלה לא ירד לחוד למעול בו מה"ת ובנותר שהקרבן כשר מהני האי טעמא גם לענין מעילה מה"ת, דהרי להרמב"ם אי אפשר לפרש קושית הש"ס כאן פשיטא מאי קמפסיד כפי' התוס' דנעשית מצותן דהרי בשר קדק"ד קודם זריקה ודאי דאכתי לא נעשית מצותן, דכיון דמחסר זריקת הדם גם לגבי בשר לא עשה עדיין מצותן איקרי [ולהתוס' א"ש דלשיטתן הרי