תקנת עזרא (מעילה) ד

הקדמה

אמרו החוקרים האלקים שבעבור כח קדושת התורה הנתונה לנו מסיני מפי הגבורה ע"י מרע"ה, אנו מדקדקין בה בחסרות ויתרות בחלק הפעולים כמו בחלק הפעולות כי גם הפעולים הם פעולות בזאת הבחינה שמקנים אור וקדושה להמשתדל בהם עכ"ד. ביאור דבריהם הוא, שהמעשים שיש להם תכלית נבדל שהוא נשאר קיים גם אחר שגמר הפועל את פעולתו וסילק ידו ממנה, דרך משל בנין בית ועשיית כרי שפעולתם ניכרת גם אחר שסילק הפועל ידו, ר"ל גם אחר שנשלם הבית אשר בנה והכלי אשר עשה, נקראים פעולות מפני שעשו פועל בגוף אחר, והמעשים שאינם משלימים גוף אחר שאין פעולתם ניכרת אלא בזמן הפעולה, ואחר הפעולה לא תשאר רושם אחריה נקראים "פעורים" למשל כגון המנגן איזה ניגון או שמספר המספר איזה סיפור מימים מקדם שרא יגיע ממנו שום תועלת בהוה או להבא לא להמספר ולא להשומע, זולת מה שהמספר והשומע נהנים בעת הסיפור והשמיעה, וככלות המשמיע להשמיע והשומע לשמוע כבר כלתה תועלתם, וזהו שאמרו החוקרים האלקים שתוה"ק אינה כן שאפי' חלק הפעולים שבה, כמו סיפורי בריאת העולם ומעשי האבות ואשר עבר עליהם ומעשה המשכן וכל כריו וכל ספר תורת כהנים שאינו נוהג עתה בעונותינו וכיוצא באלה, שאם כראות אנוש בעיני בשר נראה, אין להם עתה תכלית קיים נשאר זולת עונג ומצות הקריאה והשמיעה בשעתם כיון שאינם נהוגים עתה, הם מכל זאת "פעולות" להקנות אור קדושתה גם להבא ולעתיד להקורא בהם והשומע בהם, והתועלת הוא תועלת נצחיי

ואפשר שדוד המע"ה היה נעלם ממנו זה הענין בשעה שאמר "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי" ואמרו חז"ל (סוטה דף ל"ה) שנענש ע"ז שדימה התורה לזמירות, והוא שבעת מגוריו וטלטוליו שנגרש מהסתפח בנחלת ה' והיה בדעתו לצאת לחו"ל וגם בברחו מפני שאול הן התגורר כבר גם בחו"ל, כשהיה לומד תורה והגיע להדינים שהמה נהוגים רק בא"י או רק בהבמה גדולה שבנוב וגבעון, חשב שאין לו עתה באשר הוא שם בחו"ל תכלית נשאר בלימודם זולת העונג והמצוה בעת הקריאה והלימוד, וא"כ אין צורך לדקדק בהם הרבה ולדרוש ולדקדק על חסרונותיהם ויתרונותיהם, ולכן היה מדמה אותם לזמירות ונגונים שהם פעולים ולא פעולות לעתיד לגבי דידיה, ונענש ע"ז שנתעלמה ממנו מעלת התוה"ק שבכל חלק וחלק ממנה במידה כנגד מידה, שנתעלם ממנו ענין שגם הוא לכאורה מחלק הפעולים, דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואיהו אייתיה בעגלה שהוא לא דקדק בזה כ"כ בחשבו דמאי דהוה הוה וטעה בדין ודו"ק, ובאמת שהתורה גם בדברים שאינם נוהגים בזה"ז נפקא מנהם דינים הרבה גם לעתיד וא"כ כולה נחשב לפעולות ולא לפעולים ויש לדקדק בהם הרבה ולהתבונן בהם הרבה מאוד וקצת צ"ע בסנהדרין (דף צ"ט ע"ב) ר"ע אומר זמר בכל יום זמר בכל יום עיי"ש ברש"י, והר"ש במס' פרה (פ"ד מ"א) הביא תוספתא בזה"ר רע"א וכו' זמר בתדירא זמר ע"ש דאיך קרא לדברי תורה זמר, ואפשר דר"ע שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות ודקדק תמיד מאוד שאני ודוחק

ולא רק בתורה שבכתב הדברים אמורים שהחוב עלינו לדקדק הרבה בכל חלקיה, כי גם בתורה שבע"פ אשר גם היא מקנה לנפשנו רושם קיים מקדושתה, והמאור שבה מכשיר אותנו להיות קדושים וטהורים ולכן גם כל חלקי תורה שבע"פ ג"כ פעולות המה ולא פעולים, ובעבור זה הננו מחויבים לדקדק הרבה ולהתבונן היטב הדק גם בהחלקים שאינן נוהגים למעשה בזמה"ז שגם הם אינם כזמירות כמו שנתבאר לעיל, ולכן כאשר אמר רב יוסף ושבת ק"ו ע"ב) הלכה כר' יוסי הגלילי, ושאל אביי הלכה מכלל דפליגא כלומר דמה כך ואומר הלכה כריה"ג כיון שאין מי שחולק עליו, וא"ל רב יוסף מאי נפקא לך מינה כלומר דכיון דאין מי שחולק אליו ודאי שהלכה כדבריו, השיב לו אביי בצדק "גמרא גמור זמורתא תהא" בתמיה, האם תוה"ק אפי' שבע"פ לזמירות ונגונים תדמה שאין בהם רק העונג או המצוה בשעת הלימוד והקריאה ואין לדקדק בה בדברים הרבה, הרי גם תושבע"פ מקנה לנפשנו קדושתה לעתיד ויש לדקדק בדבריה הרבה, וכן יש לדקדק בחלקים שאינם נוהגים בזמה"ז כמו סדר קדשים וטהרות לא פחות מכפי שאנו מדקדקים בסדר זרעים מועד נשים ונזיקין, בשגם כמה הלכתא גבירתא נובעים לנו מסדרי קדשים וטהרות, גם לענינים הנוהגים בזמה"ז ע"פ י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן ויתר הכללים ודימויא מילתא למילתא כידוע לכל העוסק בתורה ומשתדל בה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ועיין בתוס' יומא (דף י"ג ע"א) ד"ה הלכה כר"י ומה שרשם שם הגרי"פ על הגליון וקצרתי, ואם נתבונן באיזה מס' שתהי' אפי' מסדר קדשים נראה עד כמה הנם תלוים הדינים היותר רגילים ונחוצים בחיים הדתיים שר כל יום ויום, בהלכות קרבנות נגעים ואהלות וכיוצא בהן, מפני שכל פרט ופרט מפרטי התורה בנוי