תקנת עזרא (מעילה) מח

והחומש עם דמים אלו דינו שוה כדין לקח של אשם בתחילה עיי"ש דמבואר כדברינו, ולפי"ז הא דבתוספתא לא קתני מדמי חטאת ומדמי אשם אלא הנהנה מחטאת ואשם בודאי טעות הדפוס הוא וצ"ל מדמי חטאת ומדמי אשם כדאיתא בגמ' והכי מסתברא

תוס' ד"ה לא קרבה חטאתו אין לפרש וכו' אלא ה"פ הכא לא קרבה חטאת שבא לשלם קודם שקרבה חטאתו וכו' כבר קרבה חטאתו פי' שנודע לו קודם קריבת חטאתו וכו' עכ"ל, והנה רש"י ד"ה אם כבר קרבה פי' כפשוטו וקשה עליו קושית התוס' דהא רבא אמר לקמן מפורש דבנודע לו לאחר כפרה לכו"ע יפלו לנדבה, ופירש"י הוא פי' רגמ"ה כמש"כ כבר וכן כאן הוא לשון של רגמ"ה ממש אות באות והדבר תמוה, אך י"ל דהנה הרמב"ם פסק דאם קרבה חטאת ילכו לים המלח ותמהו עליו דהא אביי חוקי לה כר"ש אבל לרבנן בכל גוונא יפלו לנדבה, ותירץ הכ"מ בשם מהריק"ו דסמך הרמב"ם אהא דרבא דאמר אם נודע לו אחר שקרבה חטאתו יפלו לנדבה ודוחק לומר דרבא אליבא דר"ש קאמר דהא לא קיי"ל כר"ש, ויש סעד לדבריו דהא בתמורה (דף כ"ג) משמע דלר"ש לא אשכחן נדבה אלא במפריש שני ציבורי מעות לאחריות, וע"ש בדברי מהריק"ו שהסביר הדבר יותר דתליא בפלוגתא דר' אבא ור"ה ע"ש, וא"כ י"ל דרש"י ורגמ"ה פירשו אליבא דאביי דמוקי לה כר"ש ולדידיה אפי' נודע לו אחר כפרה ילכו לים המלח כ"כ הקרן אורה, וחקר עוד באם הפריש מעות לחטאתו ולא הביא חטאת אלא במקצתן מותר המעות מה דינן. דבתמורה אמרינן דבחד סידרא פשיטא דיפלו לנדבה אפי' לר"ש, וא"כ מ"ש ממעילה זו שראויה היתה להתוסף לדמי חטאת ולא הביא אלא במקצתן מ"ט ילכו לים המלח, והתוס' כאן ד"ה רישא ר"ש חילקו רק בין שני ציבורי מעות להך דהכא דהתם בשני ציבורים לא היה דעתו רק להביא חטאת אחד מהם. אבל אכתי בחד סידרא מאי איכא למימר דבחד סידרא נמי כל הדמים היו עומדים לחטאת והא לא הביא רק במקצתן ומ"מ פשיטא ליה להש"ס בהא יותר דיפלו לנדבה מבשני ציבורים ויש לחלק עכ"ל, ועיין בדברינו לקמן בתוס' ד"ה רישא ר"ש

באו"ד לא קרבה חטאת שבא לשלם קודם שקרבה חטאתו וכו' ובד"ה כבר קרבה חטאתו וכו' אך לא בא לשלם המעילה עד שיקריב חטאתו עכ"ל משמע מדבריהם דהעיקר תליא בהפרשה אם הפריש קודם שהקריב או הפריש אח"כ, אכן הסברא נותנת דאפי' אם הפריש קודם כפרה אלא שלא הוסיפן על דמי חטאתו נמי ילכו לים המלח וכ"כ הרמב"ם מפורש, ויותר יש לדקדק אלשון רבא גופא דמפליג בין אתידע ליה קודם כפרה לאתידע ליה אח"כ, משמע דבאתידע ליה קודם כפרה אע"ג שלא הפריש עדיין ילכו ליה"מ וכ"כ הרמב"ם בפ"ד ה"ז להדיא, וקשה דאמאי לא נימא גם בזה אין מפרישין מתחילה לאיבוד כיון דבשעת הפרשה כבר קרבה חטאתו, והו"ל לומר דגם בזה יפלו לנדבה ורק באפריש קמי כפרה אז ילכו ליה"מ, ובכלל יש להבין מה דאמרינן כבר קרב חטאתו ילכו ליה"מ כי קרב חטאת זו שמעל בה מאי הוה הא חזי דמי מעילתו לאצטרופי לחטאת דעלמא ויחפש מי שחייב חטאת שיש לו דמים מפורשים או שיפריש עתה דמים ויוסיף הוא עליהן דמי מעילתו ויתכפר בהן חבירו דלכאורה מ"ש הוא ומ"ש חבירו, ודוחק לומר דכיון דכתיב ואשר חטא מן הקודש ישלם ודרשינן לאותו הקדש הוה המעות שמשלם כאילו הן מפורשים לחטאת זו של ראובן שנהנה ממנה ואינו רשאי לשנותן רק באתידע ליה אחר כפרה שאז יפלו לנדבה דאז כמותר חטאת דיינינן ליה וצ"ע בכ"ז, ודע דהכ"מ פ"ר מה' מעילה ה"ז העתיק דברי ש"י כאן בזה"ל הנהנה מדמי חטאת וכו' פירש"י כגון שנהנה ממקצת הדמים שהפריש לחטאתו או לאשמו אם נודע לו שמעל קודם שקרב החטאת והאשם מהשאר מוסיף הקרן והחומש על המעות שנשארו ויביא בכולן חטאת או אשם, ואם לא נודע לו עד אחר שהקריב חטאתו אי נמי נודע לו קודם אלא שלא בא לשלם עד שקרבה הו"ל חטאת שמתו בעליה וכו' עכ"ל, הרי דהיה גורס ברש"י גופא כפי' התוס' בדרך האי נמי, ולפמש"כ לעיל בשם הקרן אורה יומתק הדבר דרש"י בא לפרש בין לאביי ובין לרבא, אך לפנינו ליתא הא"נ ברש"י וברגמ"ה

ואם נקבל בעל כרחן את הדוחק שכתבנו לעיל דכיון דבעינן שישלם דוקא לאותו הקדש הוה אותן המעות שמשלם בעד המעילה כאלו הן מפורשין לחטאת זו של ראובן דוקא ואינו רשאי לשנותן, יש לומר כונה נכונה בתוס' ד"ה קרבנות ציבור לציבור פי' אף מתו אותו הדור של עולת ציבור וכו' שדבריהם מאוד תמוהין ובכלל מה מקום לדבריהם כאן וכבר הבאתי לעיל דברי הצ"ק שתמה עליהם, ולדברינו אפשר לומר הנה בתמורה דף ט"ו ע"ב) יליף ר"פ משעירי ר"ח ורגלים דאמר רחמנא אייתינהו מתרהל"ש ודילמא מתו מרייהו דהנהו זוזי ש"מ דאין חטאת ציבור מתה, ולכאורה הכונה היא דאף שמתו כל אותו הדור מ"מ אין דין חטאת שמתו בעליה בציבור, אך א"כ מאי פריך הש"ס שם (ודף ט"ז רע"ב) וכי דנין אפשר משאי אפשר הא שפיר מצינן למילף מחטאת שמתו בעליה לחטאת שכפרו בעליה או שעברה שנתה, וע"כ דחטאת שמתו בעליה אי אפשר כלל במציאות כל זמן שהחטאת קיים ולהכי פריך הש"ס שפיר וכי דנין אפשר משא"א, אך בתוס' שם ד"ה והא קרבה ביארו דר"פ אשמעינן דבמתו מיעוט הבעלים לכו"ע אינה מתה אבל במתו כל הבעלים בחיי החטאת ודאי דאי אפשר כלל, ואתי עתה שפיר דלא מצי למילף כיפרו בעליה ושעברה שנתה ממתו מקצת בעלים דהתם כיון דשאר הציבור קיים לא מקרי זה מתו בעליה כלל ואף דמלשון התוס' משמע דמתו רוב הציבור נמי משכחת לה וקאמר ר"פ דמ"מ דקרבה, מסוגיא דהוריות (דף ו' ע"א) לא משמע כן דהרי פריך שם ודילמא מועטין הוה אלמא דר"פ ברובן קיימין איירי] ולפ"ז במתו באמת כל הציבור ודאי דגם חטאת ציבור מתה אלא שאין זה במציאות שבהמת החטאת תחיה יותר מכל הציבור שהוקדשה עבורם, והא ניחא בחטאת שהופרש לציבור אבל כאן בנהנה מדמי קרבן ציבור הרי ודאי אפשר שבטרם ישלם מעילתו ימותו רוב הציבור, וכיון דאמרינן שדמי מעילתו דמי כמפורשין לקרבן של אותו אדם שנהנה ממנו א"כ איך ישלם מעילתו להציבור שבדור השני, משו"ה כתבו כאן התוס' דמ"מ לענין זה מקרי שפיר גם הדור השני בעלים של הקרבן שנהנה ממנו בדור הקודם, והביאו ראיה מקרא דדור הולך ודור בא ובמדרש רבה שם במקומו מפרש לענינו דביאור הכתוב הוא דהדור שהלך הוא גופיה הדור שבא, ועיקר כונתם היא לומר דבציבור כלל הציבור שם אחד להם לענין זה דאפי' אם נהנה מדור הקודם ומשלם לדור השני נמי מקרי שהוא משלם לאותו הקדש שנהנה בו ממש ודו"ק

דף יו"ד תוס' דיה רישא ר"ש וסיפא רבנן וכו' והך דהכא דנודע לו קודם כפרה דומיא להא מילתא דפליגי עכ"ל, אזלי לשיטתם דאף לאביי מיירי בהפריש קודם הקרבה וכבר קרבה פי' שלא הקריב