תקנת עזרא (מעילה) מו

אין מעלין אותה לתפוח כלל דאכתי לא נגמר מצותה עד שנעשית אפר, והא שכתבו דגחלת מחזירין אותה לעולם אפי' אחר תרוה"ד כונתם דבגחלת אין שיעור לדבר אבל באפר אחר תרוה"ד יש שיעור בדבר דלאחר שהעלה לתפוח אם פקע שוב אינו בחזרה, אלא דלענין מעילה דומין ממש דכל זמן שהן על המזבח מועלין בהן אפי' באפר, ומשו"ה פריך גם בסוגיין שפיר טעמא משום גחלת דאית ביה מששא הא אפר וכו' דאין לומר דמשו"ה קתני גחלת משום דאיתיה בחזרה אפי' לאחר שהעלה לתפוח דהא בהאי רבותא לא איירי מתניתין כלל, אך כל זה הוה אתי שפיר אי הוה סברו התוס' שם כשיטת השר מקוצי כאן דבעינן הוצאת כל הדשן, אבל באמת הרי התוס' שם לא ס"ל כהשר מקוצי דלדידיה אין צורך לכל זה ואין שום קושיא מהעלאת תפוח דלשיטתיה אחר הוצאת הדשן אין שום טעם לחזרת גחלת ג"כ וא"כ מאי קושיא כשמעלה לתפוח גם הגחלים כיון שבזה נגמר כל המצוה, והא דמשמע התם דגחלת על התפוח מחזירין הוא עד הוצאת הדשן היינו העלאה לתפוח כדי להוציא את הדשן, אבל אחר העלאה לתפוח אין חזרה בנחלת כלל ושפיר מעלה גם גחלים לתפוח, ומדקשיא להו מהעלאת גחלים לתפוח ע"כ דלא ס"ל סברת השר מקוצי בטעם חזרת גחלת אלא דגחלת מחזירין משום דעד שנעשה דשן לא מיקרי נעשית מצותו עדיין, ואפי' לאחר העלאה לתפוח כל זמן שיש גחלים חיים על המזבח אכתי לא נגמר מצותן, וא"כ אי אפשר לומר אליבייהו כמש"כ לעיל והדרא קושיא לדוכתה כמה שהקשינו לעיל ודו"ק

אך נבין תחילה ואח"כ נדבר דהרי צריך ביאור מה הוה ס"ד דמקשן בטעם חזרה דגחלת אחר תרוה"ד דמקשה לרב ולא לריו"ח, דאם גם סברת המקשה היה כדי שתעשה דשן ותגמר מצותה ומשו"ה פשיטא ליה דאין חילוק ומיירי גם לאחר דתרם הדשן וקשה לרב דס"ל גבי אפר דאין מעלין אחר תרוה"ד, ואע"ג דלענין חזרה אינן דומים אפר לגחלת מ"מ לענין מעילה ס"ל דשוין הם. א"כ גם לריו"ח יקשה דס"ל דמועלין באפר גם אחר תרוה"ד אבל לאחר הוצאת הדשן הרי מודה דאין עוד מעילה באפר דנעשית מצותה ובגחלת הרי גם לאחר הוצאת הדשן מועלין בה עד שתעשה דשן דהרי אין מעלין אותה לתפוח כלל כמש"כ התוס' שם, מאי אמרת דבאפר כבר נעשית מצותו לגמרי בהוצאת הדשן משו"ה שוב אין מועלין בו אבל בגחלת לא נגמר עוד מצותו עד שיעשה דשן. א"כ לרב נמי לא קשה מידי דס"ל דאפר לאחר תרוה"ד נגמר מצותו לגמרי ולא דמי לגחלת

וע"כ לומר דמשו"ה לא פריך לריו"ח משום דלדידיה במזבח תליא מילתא וכל זמן שהן ע"ג מזבח מועלין גם באפר וכ"ש בגחלת, והא דאין מעילה באפר אחר הוצאת הדשן היינו כשהוציאו חוץ למזבח, ובגחלת נמי הכי הוא דכל זמן שהוא על המזבח מועלין בו וכשאינה על המזבח אין מועלין בה, דכיון שהיא למטה לא יחזיר להכי לא קשיא לריו"ח, אלא לרב קשיא דס"ל דבאפר ליכא מעילה אפי' כשהוא עדיין על המזבח כיון שנתרם הדשן ובזה ס"ד דמקשה שפיר לדמות אפר לגחלת שימעלו כל זמן שהוא על המזבח, ומשני שאני גחלת וכו' דמה"ט אין לדמות אפר לגחלת גם לענין מעילה, ועפ"ז יתפרשו דברי התוס' שם על דרך שכתבנו לעיל דהוכיחו דע"כ טעם דחזרה דגחלת למזבח הוא כדי לגמור מצותה שתעשה דשן ואין חילוק א"כ בין קודם תרוה"ד לאחריו. דמה"ט אפי' אחר העלאה לתפוח נמי יחזיר כמש"כ אחר זה, וא"כ ע"כ מועלין בגחלת כל זמן שהיא על המזבח וקשה לרב לס"ד דדמי אפר לגחלת וכמש"כ, ועפ"ז יתפרש יפה כל המשך דבריהם ע"ש, דמתחילה הוכיחו דגחלת אינה ראויה להרמה מדמחזירין אותה אחר תרוה"ד כדמוכח בסוגיא דידן, וע"ז כתבו ומיהו וכו' כלומר דבסוגיא דידן גופא יש לדקדק דמנ"ל דלאחר תרוה"ד איירי, ותירצו כיון דע"כ טעמא דחזרת גחלת הוא שתעשה דשן וא"כ ממילא אין לחלק בין קודם תרוה"ד או אחריו וכמש"כ, וע"ז כתבו וא"ת וכו' כיון דגחלת מחזירין אותה עד שתעשה דשן והיינו גמר מצותה א"כ איך היו מעלין לתפוח, ותירצו דאין ה"נ דגחלת חיה לא היו מעלין והיו נזהרין בזה, וע"ז דקדקו בסוגיא דידן דמדמה אפר לגחלת דודאי לענין חזרה אינן שוים כיון דגחלת ע"כ לעולם מחזירין כדי שתעשה דשן ולא היו מעלין אותה לתפוח כלל וצריך שתהא במערכה עד גמר מצותה ומחזירה תמיד למערכה, אבל אפר אחר תרוה"ד למה יחזיר כיון שמעלה לתפוח למה לי להחזיר למערכה יעלה לתפוח שהרי גם האפר שבמערכה יעלה לתפוח וכ"ז לשיטת התוס' שם אבל לשיטת השר מקוצי כאן נראה דאפי' גחלת חיה היו מעלין לתפוח ואין חילוק בין אפר לגחלת כלל לריו"ח וכמש"כ לעיל, מיהו לפמש"כ לשיטת התוס' שם נראה דבאפר לא שייך חזרה כלל אחר תרוה"ד, אך א"כ ק"ק מאי קשיא ליה ללישנא אחרינא על ריו"ח טעמא משום גחלת וכו' והיינו מדקתני במשנה גחלת, הא המשנה לענין חזרה איירי ולענין חזרה ודאי דדוקא גחלת מחזיר וכדדייקינן לעיל, ואפשר לומר דהמקשן סבר דעיקר רבותא דתני גחלת לאשמעינן דמועלין בגחלת לעולם כ"ז שהיא על המזבח, ומשני ליה הש"ס דלענין חזרה נמי הוה רבותא, ואה"נ דהוה מצי לשנויי דתני גחלת משום חזרה דעל המזבח, אלא דניחא לומר רבותא במאי דתני בהדיא ולא אדיוקא ודו"ק בכ"ז היטב, תוספת קדושה

וע"פ כל הדברים האלה איני מבין מש"כ כאן המפרש ד"ה וכן גחלת וכו' ולא מיירי בגחלת דאימורים אלא בגחלת דעצים דאי מיירי בגחלת דאימורים היה חייב להחזיר שהרי לא נעשית מצותן עד הרמת הדשן עכ"ל וכ"כ פי' הרגמ"ה ופי' קדמון הנדפס בש"ס דווילנא, ובעניי דבריהם תמוהין בין לפי שיטת השר מקוצי כאן ובין לשיטת התוס' דיומא דודאי גם בגחלת דעצים לא נעשית מצותו קודם תרוה"ד לכו"ע, ותו דלשיטתם למה נדחק הש"ס בזבחים (דף פ"ו ע"א) לאוקמי הא דאיברים שפקעו בשרירי ע"ש לוקמה כפשוטה שכבר נעשו גחלת ומ"מ באיברים יחזיר, אלא ע"כ דגם בגחלת דאיברים ואימורים פשיטא ליה להש"ס דבפקעו מעל המזבח לא יחזיר, וגחלת דקתני במתניתין בגחלת דאיברים ואימורין נמי מיירי וכן כתבו באמת התוס' ביומא ובזבחים שם וכן משמע בפיהמ"ש להרמב"ם שם וכן מבואר מדברי התוס' ד"ה שאני גחלת וכו' דשייכי בה הקטרה עכ"ל והקטרה הרי באימורים ואברים שייך, ועוד יותר מבואר הדבר ברע"ב במשניות בזבחים שם ד"ה איברים שפקעו וכו' ע"ש ודברי המפרש ורגמ"ה ופי' הקדמון כאן צע"ג לענ"ד

בגמ' אתמר הנהנה מבשר קדק"ד לפני זריקת דמים ומאימורי קדק"ל לאחר זרד"מ רב אמר מש"נ יפלו לנדבה ולוי אמר יביא דבר שכולו למזבח וכו', הנה בסוגיא זו יש להעיר טובא ואני אתנהלה לאטי ואבאר בקצרה, ומראש אומר דקשה לי מש"כ התוס' במנחות (דף נ' ע"א) דהא דתני לוי דיביא קטורת שכולו למזבח דצריך למוסרם לציבור דאל"כ קטורת יחיד הוא ועיין במל"מ פ"ד משקלים ופ"ב מכלי המקדש, ולא ידענא למה