תקנת עזרא (מעילה) מג

הותרה בציבור או דחויה, דלמ"ד הותרה אין זה פסול אבל למ"ד דחויה נחשב עכ"פ כפסול, כדאמרינן בפסחים (דף פ"ד רע"ב) דלמאן דדריש בו בכשר ולא בפסול אין בפסח הבא בטומאה משום שבירת העצם למ"ד טומאה דחויה בציבור, גם המהרש"ל ביבמות (דף ל"ג ע"א) כתב בד"ה א"נ שחתך דלמ"ד טומאה הותרה בציבור יכול לחול עליו איסור אחר ולמ"ד דחויה לא חל עליו איסור אחר, וא"כ י"ל דהירושלמי אזיל למ"ד טומאה הותרה בציבור, ותירוץ התוס' כאן הוא למ"ד טומאה דחויה בציבור, ועיין ברידב"ז בירושלמי שם: ואולם יתר דברי הרב דרך ים כאן שכתב ליישב עיקר קושית התוס' אין להם מקום לענ"ד עד שאין אני רואה צורך להביאם אפי' כדי להשיב עליהם ולענין הכשר לפי דעת הקצות בסי' ת"ו דבעינן ניחותא דבעלים וקדק"ד הרי ממון גבוה הם וא"כ במה יכשרו לקבל טומאה כבר כתבתי לעיל (דף ח' ע"א) בזה ע"ש

שם שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו קרמו בתנור וכו', הנה המפרש ורגמ"ה לא גרסי ובלינה דהא אפייתן לא דחי לא שבת ולא יו"ט כדתנן במנחות (דף ק') ונאכלין לא פחות משנים ולא יותר על שלשה ולא פסיל בהו לינה עכ"ל, ובאמת במנחות (דף צ"ה ע"ב) תנן אחת שתי הלחם ואחת לחה"פ לישתן ועריכתן מבחוץ ואפייתן מבפנים ואינן דוחין את השבת ר' יהודא אומר כל מעשיהן מבפנים, ובגמ' שם קאמר ואפייתן מבפנים אלמא תנור מקדש ואינן דוחין את השבת אפסלו בלינה ולא תירץ הש"ס כלום ע"ז ולדעת התוס' שם תברא מי ששנה זו לא שנה זו, אמנם הרמב"ם ז"ל פסק לתרווייהו דנאפות בפנים ואינן דוחות את השבת, וכל נושאי כליו החליטו דדעת הרמב"ם הוא דתנור של מקדש של חול היה ומשו"ה אע"ג שהיה בפנים אינו מקדש, ועכ"פ חזינן דיש בזה מחלוקת דתנאי אם נפסל שתי הלחם ולחה"פ בלינה או לא וא"כ יש להבין מה דחק להו להמפרש ורגמ"ה כאן שלא לגרוס ובלינה, הרי שפיר יש לגרוס ובלינה ואתיא כמ"ד דפסיל בהו לינה כמש"כ באמת התוס' לעיל (דף ח' ע"א) ד"ה קרמו פניה וכו' וע"ש מש"כ בדבריהם, והנלע"ד לומר בכונת המפרש ורגמ"ה דאמנם הוכרחו שלא לגרוס ובלינה, ועיין בפירגמ"ה ובמפרש המיוחס לרש"י במנחות דף ע"ו ע"א שכתבו דלחם הפנים אינו נפסל בלינה דמשבת לשבת היו לנין וזהו באמת ודאי לכו"ע אבל אנחנו נדבר לפי דבריהם כאן

דהנה זה לשון הגאון בעל מל"מ בפרשת דרכים דרך הרבים דרוש י"ג, וכבר הסכימו האחרונים ז"ל הרב בעל לח"מ והרב ברכת הזבח שהרמב"ם ס"ל דתנור של מקדש של חול היה ולא היה מקדש, ובפ"ט דזבחים (דף פ"ח ע"א) תנן דכלי שרת אין מקדשין אלא בקודש ופירש"י בעזרה, והנה אליבא דת"ק דס"ל דלישתן ועריכתן מבחוץ נמצא דלא נתקדשו בכלי כיון דכל מעשיהן בחוץ, ומשו"ה אינן דוחין את השבת משום דאין נפסלין בלינה דכיון דכל מעשיהן בחוץ לא נתקדשו, ואי משום האפייה שהיתה בפנים הא אמרינן דתנור של מקדש של חול היה ולא היה מקדש, ור"י אית ליה שדוחה את השבת דס"ל שכל מעשיהן בפנים וא"כ אף דנימא דתנור אינו מקדש מ"מ כבר נתקדשו בכלי מאחר דמעשיהן בפנים הלישה והעריכה וכיון שכן אי עבוד להו מאתמול אפסלו בלינה משו"ה דוחין את השבת, ובתו"כ פ' אמור גבי לחם הפנים איתא והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש מלמד שאכילתה במקום קדוש מנין אפייתה במקום קדוש ת"ל והיתה, יכול אף לישתה ועריכתה במקום קדוש ת"ל הוא, רי"ה אומר כל מעשיהן מבפנים, נמצינו למדין דלת"ק דרשינן הוא וממעט לישה ועריכה שאינם בפנים אלא בחוץ, וכיון שהלישה והעריכה בחוץ היתה ע"כ לומר שמדידת העשרון נמי בחוץ היתה והעשרון אינו מקדשו, שהרי כל מידות היבש נתקדשו ואם המדידה יהיה בפנים איך הוציאוה אח"כ לחוץ וכו' אלא ודאי שגם המדידה היה בחוץ ואין העשרון מקדשו שאין כלי שרת מקדש אלא בפנים וכן כל מעשיהן היה בחוץ ומשו"ה אינן דוחין את השבת שאין נפסלין בלינה, ור' יהודא לא דריש הוא וס"ל דכל מעשיהן בפנים וא"כ גם המדידה בפנים היתה ונתקדש בכלי היינו העשרון או כלי הלישה והעריכה ולכך דוחה את השבת דאל"כ אפסלו בלינה, הכלל העולה מזה דמאן דס"ל מעשי לחה"פ אינו דוחה את השבת דריש הוא ומאן דס"ל שדוחה את השבת לא דריש הוא עכ"ד הפרד"ר בקיצור לשון קצת

וא"כ אשכחנא שפיר פתרי לדעת המפרש ורגמ"ה ז"ל כאן, דהרי כתב התוי"ט בפרקין במשנה א' וכן במשנה ב' דלהכי לא תני תנא דמתניתין בכל הפרק דין הכשר ליפסל ביוצא משום דמתניתין ר"ע היא כדאוקמה גמ' לעיל (דף ח' ע"ב) דס"ל דזריקה מהני ליוצא, והרי שמעינן ליה לר"ע בעלמא דדריש הוא ובנזיר (דף כ"ה) הובאה ברייתא דתו"כ רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך בוולדי קדשים ובתמורתם הכתוב מדבר מה תקנתם תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה', יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך וכו' יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן ת"ל רק דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא' בהווייתו יהא עכ"ל וע"ש ע"ב בתוס' שביארו הברייתא באריכות ויוצא מדבריהם עכ"פ דר"ע ודאי דריש "הוא" וא"כ ע"כ ס"ל לר"ע דלחה"פ לא דחי שבת וכיון דתנא דמתניתין ע"כ ר"ע הוא הרי מוכח שפיר דלא גרסינן במתניתין גבי שתי הלחם ולחה"פ ובלינה וגירסת המפרש ורגמ"ה מוכרחין ועם דברינו אתי שפיר מה דבשתי הלחם ולחה"פ קתני קרמו פניה הוכשרו ליפסל וכו' וגבי מנחות קתני נתנם בכלי הוכשרו ליפסל וכו' וצריך ביאור למה בשתי הלחם ולחה"פ בעינן קרימה בתנור ובמנחות הוכשר תיכף כשנתנן בכלי, ולדברינו הוא מובן דשתי הלחם ולחה"פ דכל עשייתן היתה בחוץ אין הכלי מקדשתן דכ"ש אין מקדשין אלא בעזרה, אבל המנחות שכל מעשיהן בפנים כמו שפסק הרמב"ם להכי כיון שנתנן בכלי נתקדשו והוכשר ליפסל, ודוקא שתי הלחם ולחה"פ נתמעטו עשייתן מקרא שלא יהיו בפנים דדרשינן הוא כאמור לעיל, והא דנתקדש משקרמו בתנור אע"ג דהתנור של חול היה הוא משום דמ"מ לאחר הקרימה יש בו יותר קדושה דקודם שקרם הוה רק קדושת בדה"ב קדושת דמים ולהכי אין הרביעי פוסל בהן כמש"כ הרמב"ם פי"א מה' אבות הטומאה הלכה י"ג, אבל לאחר שקרמו והן בעזרה כמו שנתבאר כיון שכבר ראוין הן להקרבן שוב נעשו עכ"פ כקדשי המקדש ורביעי פוסל בהן משו"ה הוכשרו נמי ליפסל בטבו"י ובמחוכ"פ, ועיין במש"כ הלח"מ פ"ה מה' תמידין בשיטת הר"ם וע"פ דבריו נמי א"ש דברי רש"י ורגמ"ה וק"ל

ומ"מ כל זה הוא רק לדעת רש"י ורגמ"ה ז"ל דאזלי בשיטת הרמב"ם דתנור של מקדש של חול היה כמש"כ הכ"מ והבה"ז או כשיטת הלח"מ הנ"ל, אבל התוס' במנחות (דף צ"ה) ד"ה אלא דרב אשי דלא ס"ל הכי לסברא לומר דתנור העומד בפנים של חול