תקנת עזרא (מעילה) מ

וכבר כתב הצל"ח בפסחים (דף י"ד ע"ב) ברש"י ד"ה נוקמה בנר של חרס דלשיטת רש"י אליבא דר"ע באמת הכי הוא דטבו"י פוסל אוכלי קודש ומטמא משקה קודש, משו"ה קמ"ל התוס' כאן דלרבנן דר"מ ואב"ש לא ס"ל הכי כדאיתא להדיא בדבריהם ופשוט

ואני מזכיר כאן תמיהה עצומה שראיתי בצל"ח שם וז"ל, והדבר אשר דברתי לחלק במגע טבו"י בין אוכלי קודש למשקה קודש דאוכל פוסל ומשקה מטמא, לא דבר ריק הוא כי בזה מיושב דלא סתרי תרי סתמא אהדדי, דמשנתינו דמעילה כאן סתמה דבחטאת העוף פוסל טבו"י ודייק הש"ס פוסל אין מטמא לא. ובמס' נדה (דף ע"א ע"ב) תנן חזרו לומר המערה מים לפסח הרי היא כמגע טמא מת לקדשים הרי לפניך דטבולת יום מטמאה בקדשים, אבל לפי החילוק שכתבנו הוא נכון דהכא במעילה חטאת העוף הוא שהוא קדשים של אוכל לכך סתם תנא דרק פוסל אבל החם מערה מים תנן שהיא משקה לכך סתם התנא שמטמאה עכת"ד, ודבריו נפלאים בעיני מאוד דהרי הש"ס בנדה שם קאמר להדיא דמתניתין דהתם אבא שאול היא והכא במעילה שקיל וטרי הש"ס אי מתניתין אתיא דלא כאבא שאול ומשני לה וא"כ איזה סתירה יש כאן, ואדרבה מכאן ראיה להיפך דאין חילוק בין אוכל למשקה במגע טבו"י דאל"כ למ"ל להש"ס שם לדחוקי ולומר דמתניתין דנדה אבא שאול היא, אלא ע"כ דאין לחלק בזה, אלא דלכאורה אכתי פסקי הרמב"ם סתרי אהדדי דבפ"ה מה' משכב ומושב כתב כסתם מתניתין דנדה דטבולת יום מטמאה את הקודש, ובפ"י מה' אבות הטומאה פסק להדיא דטבו"י רק פוסל תרומה וקודש ולא מטמא וביאר עוד שאין חילוק בזה בין אוכל למשקה, וכל נושאי כליו לא העירו בזה זולת התוי"ט שהקשה כן כאן במעילה ושם בנדה ונשאר שם בצ"ע והצל"ח כנראה לא ראהו מדלא הזכירו. אכן לענ"ד גם זה לא קשה מידי דפשוט בעיני דהרמב"ם לא גריס בנדה שם הא מני אבא שאול היא אלא הכי גריס תניא אב"ש אומר והיא ברייתא בפ"ע והרי משמע ודאי דגם רש"י לא גריס לה מדלא פירש על מאמר הגמ' הא מני אב"ש מאומה כדרכו, וכן מוכח מהתוס' (חולין דף פ"ח ע"א) דלא היה לפניהם גירסא זו שהרי כתבו שם מדעת עצמן דמשנה דנדה אב"ש היא ולא הזכירו זאת משמה דגמרא, וסובר הרמב"ם דטבולת יום ארוך משונה דינה לענין קדשים משאר טבו"י ורק על טבולת יום ארוך חזרו לומר שהיא כמגע טמא מת וכן באמת מבואר בלשונו הטהור לכל מעיין, וכן משמע נמי מפיהמ"ש להרמב"ם דלא גריס בגמ' הא מני אב"ש היא דהרי לא הזכיר זה בפירושו, ופלא בעיני על הגר"א ז"ל בפירושו לסדר טהרות דגריס לה ולא העיר שהרמב"ם וגם רש"י והתוס' בחולין לא גרסי לה בגמ' וצ"ע. שוב ראיתי שהפנ"י בפסחים (דף י"ד ע"ב) כתב ג"כ דלהרמב"ם משונה דינה דטבולת יום ארוך משאר טבו"י ותמה על התיו"ט בקושיתו, וראה זה פלא שגם איהו לא הזכיר שלפנינו הגירסא בגמ' הא מני אב"ש היא וצע"ג, שהרי המהרש"א והמהרש"ל מבואר בדבריהם שהיה לפניהם הגירסא כמו שהיא לפנינו הא מני אב"ש היא ושקלו וטרו בה עיי"ש בדבריהם. אך המעיין בר"ש (פ"ב דטבו"י מ"א) וכן בפי' הרא"ש שם יראה דאינהו נמי לא הוה גרסי בגמ' אימא סיפא וכו' הא מני אב"ש היא, וא"כ נראה דלדינא אפשר דלא ס"ל כהרמב"ם אלא דכל טבו"י מטמא את הקודש ולאו דוקא טבו"י ארוך עיי"ש בדבריהם, אבל עכ"פ מסייעים הם לגירסת הרמב"ם ושפיר מחלה הרמב"ם לפי גירסתו בין סתם טבו"י דאינו רק פוסל אפי' במשקה קודש לבין טבולת יום ארוך דמטמאה ואפי' באוכל של קודש ועיין מש"כ לקמן בד"ה ודע

אחר זמן רב בא לידי ספר שושנים לדוד על משניות ומצאתי שהביא שם בנדה בשם רבו מהרר"י בליליום בזה"ל תמיהה לי טובא על התוי"ט שהרי הרמב"ם לא כתב שכל טבו"י מטמא בקדשים ואדרבה נראה מדבריו שכל טבו"י אינו מטמא בקדשים, אלא שעושה חילוק בין יולדת לטבו"י וכו' נמצאת למד שהטבו"י נשאר כדינו בין לתרומה בין לקודש שאינו אלא פוסל, וביולדת הוא שיש חילוק שבתרומה פוסלת ובקודש מטמאה, ואי קשיא וכו' וא"כ מנ"ל לחלק בינייהו, אמנם י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כמש"כ התוס' בחולין דמתניתין דנדה אב"ש היא, דקשיא ליה הלכתא אהלכתא דמשנה דנדה היא אליבא דב"ה ומשנה דרפ"ב דמעילה חכמים היא וא"כ חכמים דלא כב"ה, הלכך ס"ל להרמב"ם דדוקא יולדת יש בה חילוק מאיזה טעם שיהיה בין קדשים לתרומה, ועכשיו חכמים ס"ל כב"ה דב"ה דוקא ביולדת מחלקי אבל בטבו"י דעלמא מודים לחכמים, והרמב"ם פוסק כסתם מתניתין דדיוקא דמתניתין כך משתמע מדקאמר ומודו לענין תרומה וכו' וכן פסקה הרמב"ם כפשטה וכו' אלא ודאי צ"ל שזה הכריח להרמב"ם דרק ביולדת החמירו לענין קדשים מפני שהיא טבו"י ארוך ויש לה היסח הדעת יותר מטבו"י דעלמא וכו' עכ"ל, ודבריו בכלל נכונים ודאי אף שיש לעמוד על פרטים וק"ל

ד"ה לאבא שאול מעלה וכו' וא"ת הכא משמע דטבו"י דרבנן וכו' וי"ל דסוגיא דסוטה לית ליה הא דרבא אלא אית ליה דטבו"י מה"ת וכדבעא הש"ס הכא לומר דמתניתין רבנן היא עכ"ל, אולם מדברי רש"י בסוטה שם נראה דמפרש דלא פליג סוגיא דהתם על רבא דהכא, דהא דקאמר רבא הכא מעלה בעלמא עשו בקדשים אינו אלא לאב"ש דס"ל דטבו"י הוא תחילה לקודש וזה ודאי אינו אלא מדרבנן וכן נראה, דלפי מש"כ כאן דהסוגיא דסוטה פליג ארבא וס"ל דאב"ש נמי מה"ת קאמר קשה מנ"ל לומר כן דראשון הוא, בשלמא לר"מ דשני הוה י"ל דהוא מה"ת מקו"ח ממחוסר כיפורים ע"ש אבל להיות תחילה מה"ת אין לזה טעם, אלא ע"כ מעלה בעלמא הוא וזהו דקאמר רבא הכא ולא פליג עליו הסוגיא דסוטה, ולפי"ז רבא לא אתי כאן לתרוצי מתניתין ככו"ע אלא מילתא באפי נפשיה לפרושי טעמא דהני תנאי קאמר כ"כ הקרן אורה. וזהו דלא כרגמ"ה ורש"י ותוס' כאן

ודע דמה שכתבתי בדיבור התוס' הקודם דהרמב"ם ס"ל דבטבולת יום ארוך מודו רבנן לאב"ש דהיא תחילה לקודש מדרבנן עכ"פ בקודש, הרמב"ם לאו יחיד בשיטה זו דהרי התוס' בשבועות (דף י"א ע"א) ד"ה הוכשרו לפסול בטבו"י, הקשו אהא דתנן בפרקין לקמן (דף ט' ע"א) המנחות וכו' קדשו בכלי הוכשרו לפסול בטבו"י, והקשו כי לא קרשו בכלי נמי לפסלו בטבו"י מידי דהוה אחולין שנעשו על טהרת הקודש דנפסלין בטבו"י כדמוכח בנדה (דף ע"א ע"ב) דתנן היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח ודייקינן מערה אין נוגעת לא חולין שנעשו עטה"ק כקודש דמו, ותירצו דתנא דהכא סבר דחולין שנעשו עטה"ק לאו כקודש דמו כחזרו לומר דהתם דהרי הוא כמגע טמא מת לקדשים ולא לחולין, א"נ הכא מיירי מדאורייתא וה"ה דמקודם לכן מפסלי מדרבנן עכ"ל, וקשה לכאורה דאיך תירצו בתירוצם הראשון דתנא דהכא ס"ל כחזרו לומר דהתם דהרי הוא כמגע ט"מ לקדשים, הא מדקדתני הכא קדשו