תקנת עזרא (מעילה) לט

מקבל טומאה או דחיבת הקודש מכשיר מה"ת, אבל הרמב"ם פוסק כר"י בן יועזר דמשקה בית מטבחייא דכן, וגם פוסק דחיבת הקודש מכשיר רק מדרבנן ולא משכחת טומאה כלל לבשר ביוהכ"פ דהוה שם רק קדק"ד וליכא רצון בעלים עכ"ד הארצה"ח, ולדברינו הא ליתא דהרי אפשר שיטמא בשר ע"י משקין טמאין שמכשרין ומטמאין גם בלא רצון הבעלים ובזה יש עוד לפלפל גם בדברי הקצה"ח הנ"ל כמובן] ובמקו"א דחיתי גם תירוץ הגאון ארצה"ח בהגהותיו ליומא על קושיא המפורסת שעל הרמב"ם הנ"ל ואין כאן מקומו ועיין בדברינו לקמן

והא דפריך הש"ס בפסחים ודף כ') האי בשר דאתכשר במאי הוא משום דהתם הרי הבשר נטמא במחט לא ע"י משקין טמאין משו"ה פריך שפיר, וגם הא דפריך הש"ס בחולין (דף ל"ו) והבשר אשר יגע בכל טמא האי בשר דאתכשר במאי ולא משני דאתכשר ונטמא במשקין טמאין, הוא משום דמפורש בקרא בכל טמא משמע ודאי דבכל ענין טומאה שיגע לא רק במשקין טמאין וכבר העיר בזה הרב שי למורא על בכורות, אבל משנתינו דמיירי בחטאת העוף שהיא קדק"ד ואי אפשר בה הכשר ע"י מים שאין בה בעלים שיהא ההכשר לרצונם, ולומר דהוכשרה ע"י משקין טמאין שמכשירין ומטמאין כאחד גם בלא רצון בעלים אי אפשר שהרי הוכשרה לפסול בטבו"י ובמחו"כ תנן, וע"י חיבת הקודש נמי אי אפשר לומר שהרי להלכה קיי"ל דחיבת הקודש מדרבנן, ורבא הרי משני כאן דמשנתינו לענין דאורייתא איירי והיא בודאי קושיא הצריכה ישוב, ובשלמא לענין קושית הש"ס לפסול אין לאטמויי לא מני מתניתין לא כר"מ ולא כא"ש, ולכאורה תקשה דנימא דמתניתין לעולם ככו"ע אתיא והא דכאן טבו"י פוסל ואינו מטמא הוא כיון דכל ההכשר הוא ע"י חיבת הקדש ואימר דמהני חיבת הקודש לפסול גופיה אבל לא למימנא ביה ראשון ושני, יש לומר דקושית הש"ס היא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל וכתבו התוס' שם בפסחים (דף ט"ו ע"א) ד"ה ולד הטומאה דרבנן דלהאי מ"ד אין אוכל שלישי בקודש מה"ת דע"י משקה אי אפשר דמשקה לטמא אחרים דרבנן אלא רק ע"י עצים ולבונה ובהכרח ע"כ דס"ל להאי מ"ד דחיבת הקודש מהני גם למנות ראשון ושני ואע"ג דלר"ל מבעיא ליה להאי מ"ד פשיטא ליה עכ"ד התוס' שם ע"ש, ולר"ל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל באמת לא משכח"ל שלישי ורביעי בקודש דאורייתא וע"כ דס"ל אוכל מטמא אוכל וע"ש בתוס' ד"ה ולד טומאה דאורייתא, ולפי"ז שפיר פריך הש"ס לפסול אין לאטמויי לא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דס"ל דחיבת הקודש מהני גם למימנא ביה ראשון ושני [ועיין בראש אפרים בשפת אמת סי' ל"ט ס"ק ל"ב ובח"ס ליו"ד ס"י ובדברינו נדחו כבר הרבה מדבריהם] אבל מסקנת רבא דמשנתינו לענין דאורייתא איירי עיין רש"י ורגמ"ה קשה, ובשלמא להרשב"ם בב"ב (דף צ"ז) דדוקא גבי מים בעינן רצון הבעלים ולא בשאר משקין א"ש דאפשר שהוכשרה בשאר משקין אבל אם נאמר דגם בשאר משקין בעינן ניחותא דבעלים עיין בשו"ת שבסוף ספר אבני מילואים לבעל קצוה"ח סי' כ' הדבר קשה מאוד

ולחומר הקושיא ע"כ לומר דהנה באמת יש אחרונים החולקים על הקצות וס"ל דאף בקדק"ד מהני ניחותא דבעלים מטעם דבעלים של הקרבן כיון דיש בידם לאיתשולי עליה קודם זריקה כמש"כ התוס' בכריתות (דף י"ג ע"ב) ועיין במנחת חינוך מצוה ק"ס בעלים נינהו גם אם לא שאלו על נדרם, וסברא זו סברא אלימתא היא שהרי מטעם זה עובר על בל יראה בחמץ של הקדש כדאיתא בפסחים (דף מ"ו ע"ב) ע"ש, וע"כ צ"ל דהקצות אינו מודה לסברא זו כאן משום דאם ישאל עליו הרי נמצא דעביד איסורא למפרע ששחט חולין בעזרה ומשו"ה לא נקרא זה בידו לאתשולי, אבל זה אינו שייך רק בבהמה אבל בחטה"ע דאם יתשיל לא יעבור על איסור חולין בעזרה דבמליקה ליכא איסור חולין בעזרה כמש"כ רש"י בכריתות ודף ז' ע"ב ודף כ"ו ע"ב) ועיין בשעה"מ פ"ב מה' שחיטה ע"ש, שפיר מודה הקצות דמהני ניחותא דבעל הקרבן משום דשלו הוא מטעם הואיל דאי בעי מתשיל עלה, וא"כ משכח"ל שפיר הכשר מים מה"ת ושפיר משני רבא דמתניתין בדאורייתא מיירי ודו"ק בכ"ז, אבל מ"מ הוא דוחק גדול דא"כ אכתי מה נעשה עם יתר המשניות דפרקין עולה וחטאת ואשם וכו' דאיירי בבהמה במה יוכשרו הרי בהם ליכא שאלה, וצריכין אנו לדחוקי דאיידי דמשנה דחטאת העוף ועולת העוף דמיירי לענין הכשר דאורייתא ושפיר קתני הוכשרו לפסול ולא לאטמויי אפי' לאבא שאול דמדאורייתא טבו"י רק פוסל הוא גם לאב"ש, משו"ה קתני נמי גבי בהמות קדק"ד דמשנתינו לשון הוכשרו לפסול אף דבהו ליכא הכשר רק מדרבנן, בשגם דגם בעולה ואשם ופרים הנשרפין וכו' מלכד חטאת יש לאשכוחי דאיתא בשאלה ולא יעבור על חולין שנשחטו בעזרה, דהרי תנן בתמורה (דף כ"ד ע"ב) כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקריב עולה וה"ה אשם ופרים הנשרפין וכו', ובעולה ואשם וכו' כהאי גוונא גם להקצות מהני לדברינו ניחותא דבעלים, דהרי אפשר לשאול עלה גם לאחר שחיטה ולא יהיה שחיטת חולין בעזרה למפרע שהרי כשישאל ישוב להיות בכור ולא חולין רק קדק"ל דממון בעלים הן והבכור הרי נשחט ג"כ בעזרה והא דמוקי לה הש"ס בפסחים בפרה של זבחי שלמים משום דמילתא פסיקא נקט ודו"ק בכל זה היטב שהמה פטפוטי דאורייתא בעז"ה אבל מ"מ דחוקים הן בפשטיות משנתינו ויש ג"כ לדחוק ולומר דתנא דמשנתינו ס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא ומכ"ש די"ל הכי כיון דמשנתינו ר"ע היא עיין חולין (דף י"ז ע"א) וברש"י שם ואין רצוני להאריך בזה עוד

שם בגמ' מתניתין מני רבנן היא וכו' אמר רבא וכו', קצת קשה לי הא ע"כ מתניתין ר"ע היא כמבואר לקמן ע"ב בגמ' א"ר חנינא ליוצאין ור' עקיבא היא, והתוי"ט כתב דמשו"ה קתני הוכשרה לפסול בטבו"י ובמחו"כ ובלינה ולא קתני נמי וביוצא, משום דמתניתין ר"ע היא ולדידיה הזייה מהני ליוצא ומדלא פסיקא ליה לא קתני ליה, וא"כ גם אינך משניות דפרקין ר"ע קתני להו, והרי כבר כתבו התוס' במס' פסחים (דף י"ד ע"ב) ד"ה ואלו הכא פסול וטמא ובחולין (דף פ"ח ע"א) סוף ד"ה משקה טבו"י דר"ע ס"ל כרבנן דאבא שאול, וא"כ למ"ל לדחוקי נפשין לאוקמי מתניתין כאבא שאול או כר"מ כיון דמתניתין ע"כ ר"ע היא ור"ע פליג בלאו"ה אר"מ ואב"ש וס"ל כרבנן ועיין בזבחים דף כ' ע"ב בתוס' ד"ה יציאה ובשמ"ק שם אות י"ט, ועיין מש"כ בתוס' ד"ה לאב"ש וק"ל

ע"ב תוס' ד"ה וחכ"א וכו' דקסברי דטבו"י אינו רק פוסל בכל דבר ואפי' במשקה קודש עכ"ל, כונתם דאף משקה שעלול יותר לקבל טומאה כדקיי"ל דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מטבו"י, והוה אמינא דכל הפחות יטמא משקה קודש,