תקנת עזרא (מעילה) לד

עוד נלע"ד לומר בזה דהרי בקרבן פסח ודאי גם בטרם יקטירון החלבים מותר הבשר לאכול אף לכתחילה, ונהי דבערב פסח שחל בחול אי אפשר הדבר שהרי ההקטרה היא ע"כ ביום י"ד ניסן ולא בלילה דחלבי חול אין קרבין ביו"ט כדפסק הרמב"ם פ"א מה' ק"פ ה"ח, והפסח הרי אינו נאכל אלא בלילה וא"כ אי אפשר דיאכל הפסח קודם הקטרת האימורין דאם לא הקטיר עד הלילה הו"ל כנטמאו או שאבדו, אבל בערפ"ס שחל בשבת דנקטרין האימורין גם בלילה עד עלות השחר כלשון הרמב"ם שם פ"א ה"ח מה' ק"פ, וא"כ לא מבעיא לראבע"ז דהפסח מה"ת אינו נאכל אלא עד חצות ודאי מוכח דנאכל קודם ההקטרה, וכן לשיטת רש"י ריש ברכות דבהקטר האימורין לא עשו חז"ל סייג כלל ונקטרין בכל הקרבנות עד שיעלה עמה"ש א"כ כיון דהפסח אינו נאכל לכו"ע אלא עד חצות מדרבנן עכ"פ, הרי מוכח דהפסח נאכל לכו"ע קודם הקטרה, ואפי' לדעת הרמב"ם דבהקטרת איברים בכל הקרבנות נמי יש סייג עד חצות ותו לא עיין בתיו"ט ריש ברכות, מ"מ חלבי הפסח הרי מודה דנקטרין עד שיעלה עמה"ש כמפורש בלשונו בפ"א מה' ק"פ שם, והטעם נלע"ד דכיון דפסח אם נאבדו או נטמאו אימוריו והבשר קיים זורק את הדם כמפורש במשנה פסחים (דף ע"ח ע"ב) ע"ש, חזינן מזה דאימורי פסח הם טפל להבשר לכן לא עשו חז"ל בהם סייג, עכ"פ מוכח גם לשיטת הרמב"ם דהפסח נאכל קודם הקטרה, והדעת נותן כן שהרי תנן חשכה יצאו וצלו פסחיהן ולא שבו עוד לעזרה משחשכה ולא יוכלו בני החבורה לדעת אם כבר הוקטרו אימורי פסחם אם לאו אלא ודאי דמותר לאכלו קודם ההקטרה, וא"כ י"ל דהש"ס כאן הכי פריך דהרי התנא סתמא קתני קדשים קלים ופסח נמי בכלל, ופריך גם אפסח מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא הא ממונא דבעלים הוא, והפסח הא מותר לאכול קודם הקטרה אחר הזריקה, דנהי דביום אסור לאוכלו כבפסחים (דף מ"א) מ"מ זמן ממילא קאתי ובלילה יהי' מותר לאכול בלי שום עבודה במקדש ודו"ק, ואחר זמן רב ראיתי שעמד כבר על עיקר קושיתי בסוגיא זו הגאון הנפלא ר' יוסף שאול נ"ז בהגהותיו להנו"ב מהדו"ק בסופו ותירץ בזה"ל, שוב נתיישבתי לפמש"כ המל"מ פ"א ממעילה ה"ג דאיסורים חלוקים יש דמצד מעילה אינו תלוי בכזית כ"א בשוה פרוטה ומצד איסור קדשים הוא בכזית עיי"ש, וכאן דקתני אין מועלין לא מיירי רק מאיסור מעילה לבד ולא מצד איסור קודם הקטרת אימורים עכ"ל, אבל לענ"ד אין תירוצו נכון כלל דא"כ מאי משני הש"ס ביוצא והרי גם איסור יוצא אין איסורו משום מעילה לר"ע רק מצד אחר ובכזית ולא בשו"פ ולדעת התוי"ט בשיטת הרמב"ם איסור אכילה כאן משום יוצא הוא מדרבנן בעלמא, ועוד דא"כ מה זה שכתבו כאן התוס' ד"ה הא ממונא וכו' דלמ"ד היתר זריקה ניחא הרי איסור מעילה עכ"פ שוב ליכא ודו"ק

וכשהגיעו דברי אלה לפני הגאון ר' אליעזר יעקב לעוו זצ"ל מנוחתו כבוד בירושלים תוב"ב, כתב אלי וז"ל, לפי דעתי הדברים כפשוטן דכן הוא הדיוק גם במס' בב"ק (דף י"ב ע"ב) מעילה הוא דלית בהו הא מקדש קדשי, וכן נמי מדייק הגמ' הכא דכיון דחולין הוא אין שייך לומר אין בהם מעילה ואף דאסור לאכול מטעם קודם הקטרה מכ"ז אין בהם שום איסור קודש, והראיה דמיקרי ניתר לטהורים ולכן חייב עליו משום טומאה, ועיין בתוס' זבחים (דף ל"ו ע"ב ושם ע"א) דרצו התוס' לומר דמחשבה להניח לר"י מיחשב כמו שהניח ובהניח פוסל מטעם שיכול לבוא לידי נותר, אבל משום קודם הקטר אין בהם שום פסול והנפ"מ דכיון דאין בהם שום קדושה א"כ אינו אסור רק באכילה אבל לא בהנאה, ומה שתירץ הגאון רי"ש נאטינזאהן שהביא כת"ר נמי א"ש מה"ט, ומה שהקשה כתר"ה דא"כ מאי משני הגמ' ביוצא לא הבינותי דהא הגמ' שפיר משני דזה ידוע דשלמים אף דאין בהם מעילה עכ"ז אסור מה"ת ליהנות בהם מטעם הקדש, א"כ לר"ע דיוצא לא מהני אלא לאפקועי ממעילה אבל כל דין קודש נשאר כשהיה, והנפ"מ של ר"ע אינו אלא היכא דשייך מעילה אבל בשלמים כיון דיצא קודם זריקה אף שאח"כ זרק נשאר כמקדם וא"כ עומד הוא באיסורו דאסור ליהנות מטעם קודש א"כ הוא אסור בהנאה וגם בשו"פ הוא איסורו, ומה שמסתפק כתר"ה לענין אכילת פסח אם מותר לאכול קודם הקטר כמו בשבת, לדעתי הכי תלא רחמנא אכילת בעלים בהקטר חלבים, הרי אכילת הבעלים תלוי רק באכילת הכהנים ואכילת כהנים תלוי בהקטר חלבים עיין פסחים (דף נ"ט ע"ב) כיון דכהנים לא אכלי וכו', וא"כ בפסח דליכא אכילת כהנים ממילא פשיטא דהבעלים אוכלין אף קודם הקטרה עכ"ד, ולענ"ד יש לגמגם הרבה בדבריו וגם כנראה אשתמיטתיה מש"כ התוס' יו"ט דאיסור אכילה ביוצא הוא רק מדרבנן לר"ע, והמעיין הישר יבחור

שם בגמ' א"ר חנינא ליוצאין ור"ע היא, הא דלא מוקי לה בנטמא וכו"ע היא משום דזה פשיטא ואין צריך התנא להשמיענו, אבל ביוצא טובא אשמעינן דגם לר"ע אסור באכילה כ"כ הרב קרן אורה, ולענ"ד משום הא לא איריא, אלא משום דקתני במתניתין על זה ועל זה חייבין עליו משום פגול נותר וטמא היינו בטומאת הגוף, ועל טמא עיין בזבחים (דף ק"ז) דריה"ג ס"ל דאין חייבין משום טומאת הגוף וזה לענ"ד נכון, ואע"ג דחכמים פליגי עליה מ"מ כבר אין זה לכו"ע, ואפי' בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר דלכו"ע חייבין עליו משום טומאת הגוף, מ"מ דחיקא ליה מילתא לומר דמיירי בבשר טמא ודוקא נטמא הגוף ואח"כ נטמא בשר, ועיין בדברינו לקמן רפ"ב, ובתוס' כאן ד"ה כי אמר ר"ע וכו' פי' אין הכי נמי וכו' נראה דצ"ל פי' הקונטרס אין ה"נ וקושית התוס' מפסח שיצא שנשרף מיד י"ל דשאני פסח דעיקרו לאכילה וכיון דאסור באכילה שפיר הוה פסולו בגופו ונשרף מיד משא"כ שאר קדשים וז"ב ועיין בשמ"ק מנחות דף מ"ו ע"א אות י"ח ודו"ק: סיימתי בעזרתו יתברך פרק קמא היום יום ועש"ק יום א' דר"ח אדר שני שנת עת"ר רפ"ק פה ק"ק וואיינוטא יע"א. פרק שני

דף ח' ע"א חטאת העוף וכו' הוזה דמה וכו' ואין בה מעילה, התוס' בפסחים (דף ע"ז ע"ב) ד"ה שאין בשר ניתר באכילה עד שיזרוק הדם ז"ל תימה אימא דוקא שלמים שיש בה שתי אכילות אבל עולה מנלן דאימא כי היכא דלית בה מעילה אחר שיזרוק הדם כדתנן במעילה פרק חטאת העוף לית בה נמי מעילה קודם זריקה דהאי קרא [דדם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל] בשלמים כתיב, וי"ל דר"א לא חשיב הך חומרא, והרשב"א מתרץ דר"א יליף עולה מקו"ח דר"י