תקנת עזרא (מעילה) לב

כאחת כמו שביארנו אלא מירושלמי דקדושין הזה, אלא דבהא דפסק הירושלמי דבפסחים לא כיפר וחייב א"כ בפסח שני כזה דחה הרמב"ם דעת הירושלמי מפני הסתם משנה דפסחים דפסקה להדיא דאע"פ שיוצאין לביהש"ר פטורין מפסח שני ודו"ק

בתוס' ד"ה א"ל ר"ז כבר שנית לנו אלל וכו' ואלל הוא גידי הצואר וכו' עכ"ל, כבר העירו רבים דבתוס' חולין שם ד"ה מטרקא דחו פירוש זה, אכן גם דבריהם שם מוקשין מאוד כמו שעמד עליהם הרש"ש בהגהותיו שם, גם דברי התוס' בזבחים (דף ל"ה ע"א) ד"ה מוראה שכתבו דבחנם פירש"י טעמא דמוראה משום דפירשא בעלמא הוא דהא אין בה שום אכילה ע"ש, ומוכח לכאורה דס"ל דגם מוראת חטאת העוף אינה נאכלת, דאל"כ הרי שפיר צריכין אנו לטעמו של רש"י דפירשא הוא בחטאת העוף, וא"כ סתרי לדבריהם בעצמם שם בסמוך ד"ה פגל באלל ע"ש שכתבו דבעולה מיירי ומוכח דבחטאת א"צ להסיר דנאכלת לכהנים. ובלאו"ה דבריהם שם צ"ע שכתבו דאלל שאמר ר"א בגמ' שם הוא בשר שפלטתו סכין, וא"כ תמוה דמהו אלל דמתניתין שם דמפורש דאין חייבין עליו משום פגול ואין מפגלין בו. ואם נימא דמתניתין שם במטרקא איירי דגרע טפי אכתי קשה לר"י בחולין (דף קכ"א) דס"ל דמטרקא נמי איקרי אלל ומצטרף לטומאת אוכלין ואמאי לא חל עליו שם פגול, אולם לפי' התוס' כאן שהוא כפירש"י דהתם א"ש, דר"א באלל דעוף איירי דרכיך משו"ה חל עליו פגול, ומתניתין באלל דבהמה דאינו ראוי כלל כמפורש ברש"י שם וצ"ע

בגמ' מצאני זקן אחד וא"ל אומר היה ר"ע זריקה מועלת ליוצא בנחותא אמרתי לו הן בתמיה כן הייתי מפרש לולא דרש"י ותוס' פירשו להיפוך

ע"ב בגמ' בבת אחת אין בזא"ז לא ע"כ, משמע דבזה אחר זה כגון שזרק דם הראשונה קודם שחיטת השניה או קבלתה מועלין בשניה, וקשה לי הרי ר"ש אית ליה כל חטאות מתות אפי' הפריש לאחריות ורועה לית ליה כלל וא"כ אמאי מועלין בשניה הרי חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין, ואפי' לרבנן יש להקשות דהרי ס"ל דאם נתכפר בשאינה אבודה האבודה תמות. והכא לא מחלקינן כלל איזה מהן זרק תחילה וגם ברמב"ם בפ"ג ה"ו מה' מעילה לא מחלק כלל, ובשלמא לפירש"י דדוקא בנשחטו בבת אחת אבל בנשחטו בזא"ז אע"ג דדם שניהם עומדים לזרוק אינה מוציאה את חברתה מידי מעילה, אפשר לומר דכיון דגם השניה היתה ראויה לזריקה קודם כפרת הראשונה לא הוה בכלל חטאות המתות, ומשו"ה שפיר מועלין בה, אבל לפי' התוס' דבזא"ז היינו שזרק הראשונה קודם שחיטת השניה או קודם קבלת השניה קשה, שוב ראיתי בזבחים (דף קי"ב ע"א) שהתוס' השיגו כן על פירש"י שם וכתבו דכיון דנשחטה השניה קודם כפרת הראשונה לא הוה בכלל חטאות המתות, עכ"ד הרב קרן אורה והאריך עוד מעט בזה ורמז לחידושיו למס' תמורה ואין בידי ספר קרן אורה על מס' תמורה ועיין בדברינו לעיל במשנה ד"ה אמר ר"ע ובירושלמי קדושין (פ"ב ה"ו) ודו"ק

שם תשובה גנובה השיבו ר"ע לאותו תלמיד מפירש"י ורגמ"ה **(נראה)** דלא גרסי לאותו תלמיד דהא אי אר"ש ואיך יאמר עליו ר"ל לשון זה

שם אלו הפריש שתי אשמות לאחריות ושחט שתיהן וקדם וכו', ופירש"י וכן פי' גם התוס' דאח"כ נזרק דמו של האחר, וקצת קשה דלפי"ז למ"ל להש"ס להביא מהא דאמר עולא אימורי קדק"ל שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו הרי הא דעולא ע"כ דאתי לאשמעינן דלא ירדו קודם זריקה דלאחר זריקה פשיטא דלא ירדו, ואי הא דריו"ח לאחר זריקה מיירי בלאו הא דעולא הוה מצי להוכיח דלאו גוף אחד הם מדירדו לאחר זריקה, ועוד דלענין מאי אמר ריו"ח כלל וקדם והעלה האימורין קודם זריקה ולמה לא הביא ראייתו מאם העלן אחר זריקה מזה דלא זרק שירדו אלמא דלאו גוף אחר הם, אלא ע"כ לאחר זריקה פשיטא דירדו כיון דכבר נדחה השני ועיקר הוכחתו היא מהא דירדו קודם זריקה אע"ג דבשאר אימורין לא ירדו, וה"נ עדיין לא נודע מי אשר יכשר ואפ"ה ירדו ש"מ דלאו גוף אחד הם, וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שסתם וכתב דאם העלה אימורין של אחד מהן קודם זריקה הרי אלו ירד משמע דמחויב להורידן מיד קודם זריקה, ועיין בדברי הראב"ד ז"ל שם ולפמש"כ נראין דברי הרמב"ם נכונים עכ"ל הקרן אורה

ברש"י ד"ה קצצתינון לרגלוהי דינוקא ר"ל קרי ליה ינוקי לפי שהיה בחור ממנו עכ"ל, ולענ"ד קשה לומר כן דהרי ר"ל כבר היה גדול בשני דר' יהודא נשיאה והיה גדול בתורה בימי ר' יהודא הנשיא הראשון עיין בסדר הדורות סדר תנאים ואמוראים אות יו"ד ואות שי"ן, וריו"ח הרי נולד בימי רבי כדאיתא ביומא (דף פ"ב) דרבי אמר לחישו לאימיה כשהיתה מעוברת עמו יוכ"פ היום, וא"כ נראה דר"ל קשיש הוה מר' יוחנן, ואין לומר דריו"ח דהכא הוא ריו"ח התנא כעין מש"כ התוס' בנזיר (דף מ"ה) דהא ריו"ח מקשה ליה הכא מהא דאמר עולא ואיך יקשה ריו"ח התנא מעולא האמורא, לכן נלע"ד דריו"ח על ר' אושעיה דמשמיה אמר ר"ל תשובה גנובה השיבו ר"ע קאמר קצצתינהו לרגלוהי דינוקא, והוא ר' אושעיה השני לא ר' אושעיה הגדול רבו דר"ל, ומ"מ אמר ר"ל משמיה כיון שהיו בדור אחד ומצינו כיוצא בזה הרבה, ובע"ז (דף מ"ד ע"ב) איתא אמר רחב"י אמר ר' אושעיה תשובה גנובה השיבו ר"ג לאותו הגמון נראה דהוא נמי ר' אושעיה השני שהיה רגיל לומר בלשון הזה כידוע שלכל אחד מחז"ל היה לשון שהיה דרכו להשתמש בנוסח ההוא ורחב"י היה. ג"כ בדור ההוא, ובזה יש להכריע בע"ז שם בין נוסח הדפוס ובין הגהת הב"ח שם ודו"ק

ולהשלמת הסוגיא אודיעך מה שראיתי פלא בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' ש"ס שז"ל שם. קשיא לי טובא בהא דמעילה אמר ר"ע והרי המפריש חטאתו וכו' לא כשם שדמה פוטר וכו' ע"ש ובגמ' מפלפל אי בבת אחת וכו' והוא תמוה, דלמאן קאמר ר"ע דהא לרבי כל ששניהם לפנינו אחת תקרב והשניה תמות בין לר"ה ובין לר' אבא ולרבנן תרעה, והאיך מועיל דמה לפטור חברתה הא חברתה תמות או תרעה ובפרט בזה אחר זה, ורבינו פסק בפ"ד מפסוהמו"ק כרבנן ובפ"ג מה' מעילה כר"ט ושתיהן אין להם ישוב כאחת, וכן צ"ע בהא דאמרינן במעילה (דף ז' ע"ב) דא"ל ריו"ח לר"ל ואתה אינו אומר כן והרי אלו הפריש ב' אשמות לאחריות ושחט את שתיהן וכו' אי אתה מודה שאם עלו ירדו ואשתק, וקשה טובא דהא בתמורה (דף כ"ד) א"ר אושעיה המפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן וחברתה רועה, ואמרינן שם דאליבא דרבי הוא דאמר אבל לרבנן לא אמר עיי"ש, וכאן אמר ריו"ח לר"ל בפשיטות והרמב"ם פסק כן בה' פסוהמו"ק פ"ג הי"ג וצע"ג עכ"ל, ודבריו תמוהין מראשן עד סופן דקושיתו הראשונה