תקנת עזרא (מעילה) כח

דיש לחקור הא דקיי"ל דמועלין באימורי קדק"ד קודם זריקה, אם קדושתן אז היא רק כקדושת הבשר קודם זריקה שמועלין נמי בהן, והזריקה מפקיע מהבשר דין מעילה מהקדושה שהקדישו הבעלים, וה"ה שנפקע קדושת הבעלים ע"י הזריקה גם מהאימורין אלא דבזריקה זו עצמה בא על האימורין קדושה חדשה קדושת הקרבה לגבוה ומועלין בהן משום זה, כמו אימורי קדק"ל דג"כ הזריקה מביאתן למעילה, או דילמא קדושת אימורי קדק"ד לא נפקע כלל ע"י הזריקה ומעילתן אזלה ואתיא מראשית הקדישות הבעלים, דהזריקה הפקיעה המעילה רק מהבשר אבל לא מהאימורין, ונפ"מ בזה לפ"מ דאמרינן לעיל עמוד א' דזריקת פיגול מוציאה מידי מעילה ואינה מביאה למעילה, דא"כ לפי הפנים הראשון שאמרנו גם באימורי קדק"ד לא ימעלו בכה"ג שהזריקה הפקיעה מהן המעילה ולא הביאתן למעילה, וכן למ"ד היתר שחיטה או זריקה שנינו א"כ משנשחט או נתקבל דם הקרבן עד אחר הזריקה לא יהיה מעילה גם באימורי קדק"ד, דלא כתוס' (דף ז' ע"ב) ד"ה הא ממונא וכו' עיי"ש בהגהות הרש"ש ותבין ואמנם לדינא ודאי אין לזה מקום כלל דהרי קיי"ל היתר אכילה שנינו ויש מעילה גם בבשר קדשי קדשים עד זריקה וכ"ש באימוריהן, וגם קיי"ל זריקת פיגול אינו מוציא מידי מעילה וא"כ אין נפ"מ בכ"ז, אולם דברינו הם למ"ד היתר שחיטה או זריקה שנינו, וכן אם אמרינן דגם זריקת פיגול מוציאה אלא שאינה מביאה לידי מעילה כאמור

ויש להעיר מנדרים (דף י"ב ע"א) דמוקי שם בנותר של עולה, ולאופן הראשון האמור הרי גם בזה אינו מצד נדרו דנדרו כבר פקע ע"י הזריקה גם לענין האימורין ורק ע"י קדושת ההקרבה שבא להן ע"י הזריקה נתקדשו ממילא, א"כ אין זה דבר הנדור רק דבר האסור וכמש"כ הר"ן שם לענין בשר שלמים ע"ש בר"ן ד"ה בעיקרו וד"ה בנותר של עולה, וכן יש להעיר מזבחים (דף פ"ג ע"ב) ברש"י אימורי קדק"ל וכו' משא"כ בקדק"ד שהן מתחילתן לגבוה ואימוריהן עומדין למזבח וכו' עכ"ל, וכן בגמ' שם (דף פ"ה ע"א) תרגמא אקדק"ד וכו' דמוכח שם דאימורי קדק"ד גם קודם זריקה הובררו לחלק גבוה, וכן יש עוד להוכיח מכמה מקומות, אבל מ"מ אין זה סתירה לדברינו דודאי לדינא אי אפשר לומר כהפנים הראשון, אבל כל דברינו הרי איירינן אם נימא דזריקה פסולה מוציאה מידי מעילה וכן למ"ד היתר שחיטה או זריקה שנינו כמו שכבר ביארנו לעיל ולפי"ז יקשה לכאורה ממשנתינו דקתני אימורי קדק"ל שיצאו לפני זריקת דמים ר"א אומר אין מועלין בהן וכו' דזריקה פסולה אינה מביאה לידי מעילה, ולהנ"ל למה נקט רק קדק"ל הא גם באימורי קדק"ד הדין כן כיון דהזריקה צריכה להביאן לידי מעילה, אך באמת הא לק"מ דר"א הא ס"ל ברישא דזריקה פסולה אינה מוציאה מידי מעילה, א"כ אימורי קדק"ד הרי יש בהן עכ"פ מעילה הראשונה של קודם זריקה ולהכי תני שפיר רק אימורי קדק"ל בסיפא

ומעתה יהיה מיושב דברי הש"ס כאן כמין חומר ולא קשה קושית התוס' שזכרנו. דלא הוה מצי לומר הצריכותא להיפוך, אי תנא קדק"ד הו"א בהא קאמר ר"ע דמוציא וכו' ואי תנא קדק"ל הו"א בהא קאמר ר"א דאינו מביא לידי מעילה אבל גבי קדק"ד מודה דמוציא מידי מעילה, א"א לומר כן דהא מדקתני סיפא אימורי קדק"ל אין מועלין שפיר ידעינן דבקדק"ד כה"ג אינו מוציא מידי מעילה, דאי מוציא א"כ למה נקט רק אימורי קדק"ל הרי אף באימורי קדק"ד שייך האי דינא כיון דס"ל דזריקה פסולה אינו מביא לידי מעילה, ומדנקט רק אימורי קדק"ל ממילא ידעינן מזה דבקדשי קדשים אינו מוציא מיד מעילה ולהכי תני בסיפא רק אימורי קדק"ל, דאימורי קדק"ד נהי דהזריקה לא הביאתן לידי מעילה מ"מ מועלין בהן לפי דהזריקה לא הוציאתן מידי מעילה ומועלין בהן כמו בהבשר ולהכי מוכרח לומר הצריכותא להיפך והוא כו"פ

ובפשוט י"ל דלהכי לא מצי עביד כאן הצריכותא לקולא דהוה אמינא דזריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה אבל מוציאה שפיר מידי מעילה כדברי הגמ' לעיל, משום דלא א"ש כאן לר"ע לשיטתו דס"ל במנחות (דף מ"ז ע"א) דשתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנו יש בלחם משום פיגול, ומוקי לה שם ר"פ דס"ל כראב"ש דשחיטה לא מיקדשה ולא מפסיל ביוצא וזריקת פיגול מיקדשא להו, ומבואר שם (ע"ב) דלפ"ז ס"ל ג"כ דזריקת פיגול מביא לידי מעילה ודלא כרב גידל ע"ש היטב וע"ש בתוס' ד"ה ולא אתותיב. א"כ לר"ע לשיטתו אי אפשר לומר דזריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה, דהרי לשיטתיה במנחות שם ע"כ ס"ל דמביאה לידי מעילה, ולהכי עביד הש"ס הצריכותא לחומרא וא"ש ודו"ק בכ"ז, כן כתב הרב נר למאור סי' ד' ובמקו"א הארכתי עוד מעט בענין זה

תוס' ד"ה בשר קדק"ד וכו' ולמ"ד היתר שחיטה מיירי קודם שנראה לקבל הדם ולכך מועלין וכו' עכ"ל, דייקו לומר קידם שנראה לקבל ולא כתבו קודם קבלת הדם משום דהם כתבו לעיל (דף ד' ע"ב) ד"ה היתר שחיטה דלהך מדד גם קבלה אינו צריך רק שיהיה ראוי לקבל, אלא דדבריהם בכלל אינן אלא תימה דהרי ביצאה קודם הקבלה ואפי' קודם גמר שחיטה שעדיין אינו ראוי לקבלה הרי נפסל הקרבן לגמרי גם בקדק"ל עיין בזבחים (דף כ"ו סע"א) וגם דא"כ גם הדם יצא לחוץ ואז לכו"ע פסול כדאמר ר"פ לקמן בסוגיא, אם לא שנאמר דמיירי שיצא אבר לחוץ וחתך אחר שחיטה עד שמגיע לעצם עיי"ש בזבחים וזהו דוחק גדול, ולולא דבריהם נראה פשוט דהני תנאי סברי באמת דהיתר אכילה שנינו, והא דפריך לעיל מברייתא דפגול בקדק"ד מועלין בו למ"ד היתר זריקה שנינו ולא משני תנאי היא, הוא משום דבתוספתא משמע דברייתא דהפגול נמי ר"ש היא כברייתא דהנותר ודו"ק, וכן מוכח מדאמרינן לקמן דביצא דם לכו"ע מועלין בו אע"פ שחזר וזרקו והרי הקבלה היתה בכשרות והוה כבר היתר זריקה, וע"כ דהנך תנאי היתר אכילה ס"ל וק"ל, ולפמש"כ לעיל דף ב' ע"א ליישב דברי הריטב"א ריש חולין א"ש הכל ע"ש

שם בגמ' אימא סיפא וכו' כיצד בשר קדק"ל וכו' הלשון כאן אינו מדוקדק וגם במשנה ליתא הכי

שם בגמ' אריו"ח כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו, וכתב התוי"ט כאן דדוקא לאפוקי מידי מעילה בעינן מיגו אבל בקדק"ל דהזריקה מביאה לידי מעילה לא בעינן מיגו, ואפי' יצא כולו מהני הזריקה להביא לידי מעילה, ולמד כן מלשון הרמב"ם משום דלהחמיר לא בעינן מיגו ע"ש בתוס' יו"ט, וזה דחוק דהרי סברא דלהחמיר דחי לה הש"ס בהצריכותא דלעיל לפי פיהמ"ש להרמב"ם הנ"ל בדברינו ד"ה שם בגמ' והני תרתי, אכן הרב מתן בסתר דייק לה מדנקט הש"ס להא דריו"ח אחר הצריכותא דלעיל, משמע דלריו"ח מעיקרא לקמ"ד הני תרתי למ"ל דרישא מיירי דוקא ביצא