תקנת עזרא (מעילה) כז

דכל שיש תרתי לטיבותא היינו שנפסל לאחר שחיטה ויש לו הכשר במקום אחר אז אם עלה לא ירד אף לר' יהודא ע"ש, וא"כ הכא דהפסול דחטאת שכיפרו בעליה באחר נעשה לאחר שחיטה, ורש"י בנזיר (דף כ"א ע"ב) כתב דחטאות המתות אינן נוהגות בעופות וכיון דבעופות ליכא רעייה ע"כ דיהיו קרבים אף בכיפרו הבעלים באחרת א"כ יש לו הכשר בחטאת גופא, וא"כ חטאות המתות שנעשה הפסול לאחר שחיטה למה לא יהא בהן מעילה, וע"כ לומר דהא דקריב בעוף לא מיקרי יש לו הכשר במקום אחר לענין בהמה וגם אם עלו ירדו, אבל ר"ע לשיטתיה דס"ל בזבחים (דף פ"ה) דאף בעל מום אם עלה לא ירד הואיל וכשר בעוף הרי דס"ל הואיל מעוף לבהמה, וא"כ אם עלה לא ירד גם בחטאת בהמה שכיפרו בעלים באחרת אם נעשה הפסול אחר שחיטה וצריך שיהא בה מעילה, וע"כ לר"ע לשיטתיה הא דאין מעילה בשניה הוא משום דזריקת חברתה אהני להשניה ומתורץ קושית הטה"ק וגם קושית התוס' כנ"ל

ואם אמנם שהוא חידוד נאה אבל גם זה אינו לפי האמת, דלכאורה ההנחה שהניח דבעוף חטאת שמתו בעליה קריבה לא נראה כן מב"ק (דף ק"י) דפריך אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפק לחולין דאדעתא דהכי לא אקדשה, ומשני חטאת שמתו בעליה הלכתא גמירא לה ע"ש, ובעוף כיון דליכא גביה הללמ"מ ממילא יוצאת לחולין ולא דקריבה, אבל באמת לא כן הדבר דבעוף שמתו בעליו באמת קריבה ואינה יוצאת לחולין, דכן מבואר בשמ"ק במנחות (דף ד' ע"ב) דאינה יוצאת לחולין אלא קריבה ע"ש, ותו דמבואר ביומא (דף נ') דס"ל לר"ש בחטאת השותפים דליכא גבה הלכתא שתמות לשיטתיה, דירעו עד שיסתאבו ולא אמרינן אומדנא שתצא לחולין, וטעם הדבר דלא אמרינן בעופות ובחטאת השותפין אומדנא כהך דב"ק שם י"ל ע"פ מה שהביאו המפרשים להקשות שם, לשיטת הרדב"ז ח"ד סי' ר"ד דאומדנא לא מהני רק להחזיק ולא להוציא א"כ מאי פריך הגמ' דנימא דתצא לחולין משום אומדנא הא הוה אומדנא להוציא מהקדש, אבל באמת לא קשה מידי דהרי גם אם לא תצא לא יהא להקדש הנאה של כלום ממנה שהרי למיתה אזלה ותקבר ושפיר פריך הש"ס דתצא לחולין משום אומדנא, אבל במקום דאין הלכה בה שתמות רק דתרעה או בעופות דלא שייך רעייה ותקרב ודאי דלא אמרינן אומדנא להוציא ודו"ק היטב, וא"כ אי משום הא לא איריא ושפיר יש מקום להתירוץ הנ"ל, אלא דעיקר שיטה זו של רש"י בנזיר אע"ג שיש לו חבר בשמ"ק במנחות (דף ד' סע"ב) הנ"ל דגם הר"ר יחיאל ב"ר יוסף ס"ל כן דבעופות אין הללמ"מ דחטאת שמתו בעליה וכו' שתמות, מ"מ היא שיטה תמוהית מאוד כמש"כ השמ"ק שם עיי"ש, ובשער המלך הלכות פסוהמו"ק פ"ד ה"א האריך בזה הרבה והביא גם השמ"ק דמנחות הנ"ל, ועכ"פ אנן הרי אליבא דרש"י איירינן ורש"י ודאי ס"ל דגם בעופות גמירי דין דחטאות המתות כדמוכח בגיטין (דף כ"ח ע"ב) עיי"ש והמפרש בנזיר ידוע שאינו מרש"י, ועוד יש לדבר הרבה בזה וקצרתי

שם במשנה אימורי קדק"ל שיצאו לפני זרד"מ רא"א אין מועלין בו וכו' רע"א מועלין וכו' ע"כ, בביאור פלוגתתם איכא שלשה פנים, אוקימתא קמייתא בזבחים (דף צ' ע"א) דבהדר עיילינהו פליגי, דבלא עיילינהו קודם זריקה הו"ל כיצאו לאחר זריקה ופסולים לכו"ע וכיון דהכא לא הוה שעת הכושר לאחר זריקה הדין הוא כמו בודאי נפסל ביוצא קודם זריקה ומודה ר"ע דאין זריקה מועלת ליוצא, דפלוגתייהו בסיפא היא לסברת ר"א דרישא דזריקה אינה מועלת ליוצא, ומיירי פלוגתתם בסיפא בעיילינהו קודם זריקה אם נפסל ביוצא אם לאן הפן השני אוקימתא דר"פ בזבחים שם דבהדר עיילינהו כו"ע לא פליגי דאינן נפסלין ביוצא דעדיין לאו קדשי ה' נינהו ובדאיתנהו אבראי פליגי, דכיון דלא הוה שעת הכושר לאחר זריקה הוה כנפסלו ביוצא קודם זריקה, ופליגי ר"א ור"ע בסיפא בלא עיילינהו קודם זריקה כמו דפליגי ברישא בקדק"ד בין בדעיילינהו ובין בדלא עיילינהו קודם זריקה דכיון דבקדק"ד כבר נפסל הבשר ביוצא מה לי עיילינהו מ"ל לא עיילינהו דר"א ס"ל דבפסול יוצא אין זריקה מועלת ור"ע ס"ל דפסול יוצא הוה פסול מחמת דבר אחר ומועלת ביה הזריקה, ובתוספתא דריש מכילתין איתא רע"א הורצה הציץ על היוצא ועיין פסחים דף ע"ח ולשון זה צ"ע] ואופן שלישי יש לומר דאימורי קדק"ל לכו"ע נפסלים ביוצא קודם זריקה אף בהדר ועיילינהו קודם זריקה ופליגי בסיפא ג"כ בין בעיילינהו ובין בלא עיילינהו קודם זריקה כמו ברישא ואוקימתא זו ליתא בגמ' דזבחים שם. ורש"י כתב אימורי קדק"ל שיצאו וחזרו וזרק דמן הרי דמפרש דלא כאוקימתא דר"פ שהיא המסקנא שם בזבחים וכבר עמדו ע"ז התוי"ט כאן והבה"ז, ובתוס' רע"א במשניות כאן ירד להציל דברי רש"י אבל בתפארת ירושלים השיג עליו בטענות עצומות עיי"ש היטב, ולענ"ד בעיקר הדבר לא ברירא לי דבשר קדק"ל שיצאו חוץ לחומה וחזרו שנפסלו, והא דבשבועות (דף ט"ו סע"א) היינו לאכול בחוץ לירושלים דומיא דמעשר וביכורים עיין בהגהות מצפה איתן שם ודו"ק אמת דפשוטן של דברים משמע בכמה דוכתי דאפי' בשר קדק"ל שיצאו חוץ לחומת ירושלים לא מהני אם הדר עיילינהו וקצרתי, אלא דהקרן אורה כתב דרב פפא לא קאמרה שם אלא לדחויא אבל למאי דמייתי התם דהאימורין נפסלין ביוצא אף קודם זריקה וכן תניא שם בברייתא בזבחים (דף כ"ו) א"כ הוה דומיא דרישא ואין חילוק בין הדרו קודם זריקה או לא דבכל אופן פליגי וכ"כ הצ"ק וגם זה דחוק דהרי מלשון רש"י משמע דדוקא בדהדר ועיילינהו פליגי, ובאמת בפי' רגמ"ה ליתא לשון רש"י הזה כאן וכבר הודעתיך שפי' המפרש במכילתין הוא מפי' רגמ"ה ועיין תוס' מנחות דף מ"ו ד"ה נפרס לחמה

שם בגמ' והני תרתי למ"ל וכו' בפיהמ"ש להרמב"ם במשנתנו מפרש הצריכותא משום קולא וחומרא עיי"ש שיש בו איזה חסרון בלשון, וכן נראה מלשון רש"י בד"ה אבל לאתויי אבל קשה דהרי ברישא קולא נמי איכא דאין חייבין עליו משום פגול נו"ט ומה לי חיוב חטאת מה לי חיוב אשם מעילות, ויש עוד לפלפל הרבה בדעת הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה בענין זה ואכ"מ

שם והני תרתי למ"ל צריכי דאי תני בקדק"ד וכו' משום דזריקה כתיקונה מפקע מירי מעילה שלא כתיקונה לא מפקע וכו' אבל לאתויי לידי מעילה וכו' עיין בתוס' שתמהו דהכא משמע דקיל יותר להביא לידי מעילה מלהפקיע ולעיל משמע איפכא ותירצו שפיר עיין בתוס' ד"ה שלא כתיקונה, אבל אולי יש ליתן טעם למה לא קאמר הצריכותא כאן להיפך דאי תני קדק"ד הו"א בהא קאמר ר"ע דאפי' שלא כתיקונה מוציא מידי מעילה, ואי תנא קדק"ל הו"א בהא קאמר ר"א דאין מועלין בהן דזריקה שלא כתיקונה אינה מביאה לידי מעילה וכהסוגיא דלעיל אם שאין זה קושיא עצומה אבל אולי יש לתת בזה טעם לוא יהא ע"ד הפלפול לבד: