תקנת עזרא (מעילה) כו

דלר"ע לאו דנותר לחודיה איכא ביוצא, חדא דהלשון לא משמע כן ותו דלאו גם לר"א יתחייב בנותר לשיטת הנו"ב, והחכם צבי סי' קנ"ט הוכיח ממשנתינו מהא דר"א דבזבח פסול ליכא חיובא דנותר אבל לא העיר דא"כ לר"ע אמאי חייבין משום נותר הא לאכילה מודה דפסול, ואמנם לריו"ח לקמן בגמרא דלא אמרה ר"ע אלא ביצא מקצתו י"ל דהא דחייב לר"ע אנותר היינו על הבשר שנשאר בפנים שמותר גם באכילה, וגם זה דוחק דלכאורה על הבשר הנשאר בפנים גם לר"א חייבין משום פגול ונותר וכו', אבל לרב אסי דס"ל דאפי' ביצא כולו דס"ל דזריקה מהני ליוצא בלא מיגו ועיין תוס' מנחות (דף י"ב ע"א) ד"ה הנ"מ יוצא ודאי קשה, וע"כ לומר דמזה יהיה באמת ראיה להתוי"ט כאן שכתב דהא דלר"ע נמי באכילה אסור היא חומרא בעלמא מדרבנן מה שלדעתי אין הדבר כן ואכמ"ל בזה וצ"ע, ועכ"פ נעלם כל זה מהרב תפארת יעקב בהגהותיו לריש מכילתין הנדפסים במשניות הגדולים דפוס ראת ואולי דנותר כאן הוא רק שיטפא דלישנא

והתפא"י במשניות כאן הקשה וז"ל קשה לי בשלמא פגול שפיר חייל איוצא משום דהוה איסור כולל גם על מה שנשאר מבפנים. וגם טמא שפיר חייל כשנטמא הגוף דהו"ל כולל שנאסר גם בבשר קודש טהור שלא יצא, אבל נותר היכי מצי חייל איוצא הרי אין כאן לא כולל ולא מוסיף ולא בת אחת עכ"ד והאריך ונדחק בזה מאוד וגם לאחר כל הדחוקים שכתב אכתי ישאר קושיתו לרב אסי דמיירי ביצא כולו עיי"ש, ולא ידענא למה נכנס בדחוקים כ"כ חדא הרי לפ"מ שכתבו התוס' בזבחים ודף מ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה אבל העצים משכח"ל בבת אחת כגון שהביא שתי שערות אח"כ, ועוד הרי התוי"ט כתב דאיסור האכילה משום יוצא אינו אלא מדרבנן לדעת הרמב"ם וגם הראב"ד מודה ליה בזה אם עבר והקטיר האימורין עיין בתוי"ט במכילתין פ"ב מ"ב ד"ה ובלינה, אולם במקום אחר השגתי על התוי"ט בזה, גם הרי כתב המהרי"ט הובא בשעה"מ פי"ז מה' איסורי ביאה דהיכא דעל איסור הקודם לא היה חיוב קרבן לא שייך לומר לענין קרבן אין איסור חל על איסור עיי"ש והרי איוצא ליכא חיוב קרבן ואנותר יש חיוב קרבן ולא שייך אאחע"א, גם הדרך ים תירץ לפמש"כ בשאגת אריה הלכות יוהכ"פ דיוהכ"פ על נבלה הוה איסור מוסיף דעל יוהכ"פ חייב אף שלא כדרך הנאתן אבל על נבלה אינו חייב רק כדרך הנאתן, וא"כ הרי על נותר כתב הפנ"י בקדושין (דף נ"ו ע"ב) דחייבין גם שלא כדה"נ דכתיב גביה באש תשרפו ע"ש וביוצא הרי כתיב רק לא יאכל כי קודש היא עיין פסחים (דף כ"ד) ובעינן כדרך. הנאתן וא"כ הוה נותר איסור מוסיף. ואמנם הרב דרך ים הקשה דלפי דברי השאגת אריה מאי קמבעיא ליה הש"ס בשבועות ודף כ"א) אי ר"ע בכל התורה כר"ש ס"ל דכ"ש למלקות, ואמאי לא פשיט ליה ממשנתינו דע"כ ר"ע לא ס"ל כר"ש דאי כר"ש ס"ל ובכל התורה חייב מלקות אכ"ש וא"כ חייב נמי בכל התורה על שלא כדרך הנאתן נמי לדעת המהרש"ל בשבועות שם (דף כ"ג) וא"כ למה יתחייב משום נותר בשיש בו איסור יוצא הא ליכא איסור מוסיף וע"כ דלא ס"ל כר"ש. והוא עצמו תירץ די"ל דר"ע מ"מ כר"ש ס"ל אלא דלענין קרבן הרי גם לר"ש בעינן כזית וא"כ י"ל דלענין קרבן הוה נותר איסור מוסיף דחייב גם על שלא כדה"נ, אולם אם באנו לזה לקרב הרי בלאו"ה ניחא דביוצא הרי ליכא קרבן כלל וכנ"ל ממהרי"ט, ואינני רואה עוד להאריך בזה כי עכ"פ די בדברינו ליישב קושית התפא"י גם זולת תירוץ הדרך ים האמור כנלע"ד

שם אמר ריע והרי המפריש וכו' אם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה דין הוא שיפטור את בשר עצמה ע"כ, הרב טהרת הקודש בזבחים דף קי"ב) הקשה בצדק דמה זה ענין לכאן, הרי כתב רש"י בזבחים (דף קי"א ע"ב) דמשו"ה פוטר דמה בשר חברתה מהמעילה משום דמשזרק דם האחת נעשית שניה חטאת שכיפרו בעליה באחר והיא מחמש חטאות המתות שאין בהן מעילה, ומאי ראיה היא דזריקה מועלת ליוצא הא גם שם אין פטור המעילה משום הזריקה אלא דהוה מה' חטאות המתות אבל לא שזריקת חברתה מועיל לה עכ"ד הובאו דבריו בקושיתו בספר דרך ים ואינני יודע אם תירץ שם איזה תירץ, אבל הקושיא לדעתי היא עצומה בעיקר פשט משנתנו דלענ"ד לפי ההסבר שכתב רש"י שם אין מעילה גם באימורי חטאת השניה כיון דהוה מחמש חטאות המתות וא"כ ע"כ דאין הזריקה לגבה לא מעלה ולא מוריד שהרי החטאת שזרק דמה מועלין עכ"פ עדיין באימוריה, דהזריקה הרי אינה מוציא האימורין מידי מעילה בשום קרבן, אלא דכבר דחו שם בזבחים ודף קי"ב ע"א) התוס' ד"ה כשם שדמה וכו' דברי רש"י אלה מטעם סוגיא דידן ע"ש, אבל מ"מ קשה למה לא השיגו עליו מפשט המשנה

והדרך ים רצה לתרץ הקושיא ע"ד החידוד דרש"י לא כתב שם כן רק לרבנן אבל לר"ע דס"ל דמביאין אשם תלוי על ספק מעילה כבכריתות (דף כ"ב) ע"ש, א"כ אין לפרש דמשו"ה כיון שזרק דם אחת נפטרה השניה ממעילה משום דהוה כחטאת שכיפרו בעליה באחרת דהוה מה' חטאות המתות, שהרי לר"ע גם חמש חטאות המתות צריך להביא עכ"פ אשם תלוי, לפי המבואר בתמורה (דף ט"ז ע"ב) דר"ל ס"ל ד' חטאות נתנו מסיני דמתות ואחר רועה ור"נ ס"ל רא' מתה וד' רועות ומספיקא כולן מתות ע"ש, א"כ לר"ע לא מבעיא לר' נתן דודאי צריך להביא אשם תלוי אלא אפי' לר"ל לא שייך למיזל אחר רובא לדעת הפרמ"ג בריש פתיחתו לה' תערובות והחו"ד בסי' ק"א סק"ה ע"ש וא"כ למה פטורה חברתה גם מאשם תלוי, אלא ע"כ דלר"ע הא דפטורה חברתה מהמעילה אין הטעם משום דהוה כחטאת דלמיתה אזלה לדידיה, דהרי גם בחטאות המתות עכ"פ אשם תלוי בעי, וע"כ הטעם לר"ע משום דשתי החטאות כגוף אחד דמיין לענין זה שזריקת הכשרה מועלת להוציא גם הפסולה ממעילה, ואם פטר דמה בשר חברתה ממעילה אינו דין שיפטור בשר עצמה, ומש"כ רש"י שם הטעם דהוה כחטאות המתות הוא רק לרבנן דאין חייבין על ספק מעילות אשם תלוי, ובזה יתורץ גם קושית התוס' בזבחים שם ד"ה כשם שדמה הנ"ל מסוגיא דידן כיון דרש"י לא כתב לה אליבא דר"ע עכת"ד הדרך ים, אבל באמת אין תירוצו עולה יפה חדא דהרי יש אמוראים דסברי דלר"ע בעינן לענין אשם תלוי חתיכה אחת מב' חתיכות כמו שנתבאר כבר אצלי במקו"א והכא הרי ב' חתיכות ליכא ולמה יביא אשם תלוי, ותו דכיון דרבנן העמידו עכ"פ על חמש וכולהו למיתה אזלו ואינם שווים להקדש כלום משום תקנתא דרבנן עכ"פ ממילא ליכא בהו אפי' ספק מעילה כמש"כ התוס' בפסחים ודף כ"ט) ד"ה אין פודין וכ"כ הוא בעצמו ועוד מטעמים אחרים וקצרתי

ויותר עוד כתב הדרך ים ליישב ע"פ הכלל דכל פסול דאם עלה לא ירד יש בו מעילה עדיין, והתוס' בזבחים (דף ס"ח ע"ב) ד"ה אמר רבי כתבו