תקנת עזרא (מעילה) כה

התם רק הקבלה היתה ע"י פסול ולא הזריקה וקבלת פסול ודאי אינה עושה שיריים והכי איתא בזבחים ע"ש ברש"י ובתוס', והרמב"ם פ"א מה' פסולי המוקדשין הכ"ח כתב בלשון המורה דבקבלה בלבד נמי נעשה שיריים והשיג עליו הראב"ד דבקבלה לבר אין השאר לא דחוי ולא שיריים עד שיזרוק. וכתב הכ"מ שם וז"ל ואני אומר שגם רבינו סבור כן וכשכתב כאן כיצד קבל הטמא קבל וזרק קאמר וסמך על מש"כ בפ"ג מה' מעילה וכו' עכ"ל ע"ש, וכ"כ התוי"ט בפרקין משנה א' ואולם מה שסיים שם התוס' יו"ט דבקבלו הפסולין ולא זרקו נראה לכאורה דאפי' להרמב"ם דכל הפסולין אין מעילתן רק מדרבנן מ"מ היכא דקבלו פסולין מועלין בהם מה"ת כיון דאיכא תקנתא שיחזיר הכשר ויקבל אלא שמלשון הרמב"ם פ"ג מה' מעילה לא נראה כן עכ"ד, הנה הדין דין אמת דמועלין בהן מה"ת כיון דהזבח כשר אבל מהרמב"ם ליכא משמעות אחרת דהא דכתב שם בהלכה א' דבשקבלו הפסולין את דמן אע"פ שזרקוהו כשרים מעילתן מדברי סופרים בלא נשתייר דם הנפש אחר קבלת הפסולין איירי ופשוט] מיהו הדין שכתב המפרש ורגמ"ה בתירוצם הוא דין אמת בטמא שקבל וזרק דעושה שאר הדם שיריים, דהנ"מ שקבל בהכשר אבל אם חשב בשעת קבלה מחשבת פסול או פגול אז גם הטמא אע"ג דמרצה בציבור אינו עושה שאר הדם שיריים אפי' בזריקתו, וזה ע"פ מש"כ בזבחים (דף כ"ו סע"ב) ד"ה הכא במ"ע ובשמ"ק שם אות ל"א, וכן נראה דעת הרמב"ם פי"ד ה"ב מה' פסוהמו"ק ע"ש וקצרתי, ואפשר שעפי"ז יש ליישב דברי המפרש ורגמ"ה בהגהה מועטת ואין אני רואה צורך להאריך בזה כאן עוד, ואין אני מבין כלל קושית התו"ח בשמ"ק מנחות דף ו' ע"ב אות ד'

דף ו' דקבליה סמוך לשקיעת החמה דלא הו"ל שהות למזרקיה, לכאורה ק' דא"כ גם השחיטה היתה ודאי סמוך לשקיעת החמה אחר תמיד של בין הערבים וא"כ אפי' הוה שהות למזרקיה נמי איך הוה נראה לזריקה הא קיי"ל בפסחים (דף נ"ח ע"ב) שאין לאחר שום קרבן אחר התמיד של ביהער"ב משום דעליה השלם כל הקרבנות כולן, ואין לומר דדם אין איסור לזרוק אחר התמיד כדאיתא בפסחים שם דהרי זה אינו רק לר"י בריב"ב כמש"כ התוס' בחגיגה (דף כ"א) ובטו"א פ"ד דר"ה, וי"ל דמיירי שנשחט דיעבד אחר שחיטת התמיד וזריקת דמו קודם הקטרתו על המזבח דכה"ג אין איסור לזרוק הדם כמש"כ התוס' במנחות (דף ח"ט ע"ב) ובמל"מ פ"א מה' תמידין ע"ש, ולכאורה דזהו סתירה לדברי התוס' יומא (דף כ"ט ע"ב) שכתבו אליבא דר"ש דכשנשחט הזבח אחר התמיד של ביהער"ב אסור לזרוק הדם דהרי אנן כאן אליבא דר"ש קיימינן, אלא די"ל בדוחק דשם אזלי אליבא דמ"ד היתר אכילה שנינו דלדידיה אין אנו מוכרחין לומר דקבליה סמוך לשקה"ח וק"ל ועיין בתוס' מנחות (דף כ' ע"ב) סד"ה נפסל ובע"ז (דף ל"ד ע"א) בתוס'

ברש"י ד"ה כיצד לן לאחר זריקה אין מועלין אם זרק הדם שלן יצא מידי מעילה עכ"ד וכן הוא ברגמ"ה בפי' הא', והוא תמוה דפסול לינה ליכא למ"ד דמוציא מידי מעילה ולהדיא תניא לעיל לן דמה אע"פ שחזר וזרקו מועלין בו, ועוד לדבריו מאי פריך אח"כ מאי איריא דתני לפני זריקה ליתני קודם שקיעה ומאי קושיא דילמא אתי לאשמעינן דזריקת לן מוציא מידי מעילה, והעיקר כפי' הב' שברגמ"ה וכן נראה דמפרשי התוס' כאן דלאחר זריקה היינו דנותר הבשר אחר זריקה ואע"ג דמילתא דפשיטא היא קתני וכבר עמדו ע"ז הקרן אורה והרש"ש ז"ל אלא שלא ראו הרגמ"ה בפי' הב'

רש"י ד"ה אי הכי וכו' קבלו לאחר שקיעת החמה שנשחט בלילה וכן הוא בפי' רגמ"ה, ואין זה מדוקדק דמה ענין שחיטה בלילה לכאן הרי אפי' אם שחט ביום כיון דנתקבל הדם אחר שקיעת החמה מועלין בו, ובפי' קדמון בש"ס דווילנא גריס ליתני קודם שיראה לזריקה ולאחר שיראה לזריקה וזה נכון

רש"י ד"ה לאחר זריקה אין מועלין בו דס"ל דזריקת פגול מוציאה מידי מעילה וכו' ופליג אדרב גידל וכו' עכ"ל וכן הוא בפי' רגמ"ה, והתוס' הוסיפו בין בהקושיא מנותר ובין בהקושיא מפגול דלפי ההוה אמינא מיירי שפגל בסוף קבלה עיין בתוס' ד"ה ת"ש ר"ש אומר, והוא דבר חדש דאע"ג דנתקבל כבר הדם כדי זריקה יכול לפגל בקבלת שאר הדם, והקרן אורה העיר דדילמא ס"ל לר"ש הוכיח סופו על תחילתו ותחילת הקבלה ג"כ היה בפסול וזה לא קשה כל כך, אולם עוד הקשה דאמאי לא מוקים לה כפשטה דפגל בשחיטה ולאחר זריקה אין בו מעילה משום דזריקה אפקה מידי מעילה, וקושיא זו לא הבינותי כלל שהרי לפי הס"ד דהוה שהות למזרקיה דאי בעי זריק והתוס' הרי ס"ל דאפי' לר"ש לא אמרינן דאי בעי זריק אלא כשראוי ממש לזריקה דהיינו שהשחיטה והקבלה נעשה בהכשר שלא בפגול, עוד כתב הקרן אורה דמספקא ליה למ"ד היתר זריקה שנינו אי בעינן דוקא שכבר הוליך ג"כ הולכה שאי אפשר לבטלה אבל קודם זה עוד לא נראה לזריקה, או דילמא כיון דהדם מצד עצמו כבר ראוי לזריקה חשיב היתר זריקה גם קודם ההולכה עכ"ל והוא ספק הראוי ודאי להסתפק בו, ומלשון רש"י ורגמ"ה לעיל בריש הסוגיא (דף ה' ע"א) משמע דהולכה לא מעכב כלל למ"ד היתר זריקה ע"ש, ודע דלגרסת רש"י שם דבהולכה זוטרתא כו"ע לא פליגי דפסולה כלומר אפי' לר"ש (עיי"ש בזבחים דף ט"ו ע"א ברש"י ובשמ"ק) א"כ אין צורך כאן ליכנס בפרצה דחוקה ולומר דפגל בסוף קבלה אלא דפגל בהולכה זוטרתא וכ"כ הצ"ק ועיין מל"מ פ"א מה' פסוהמו"ק, אולם מש"כ כאן הבה"ז דלרש"י אפי' אם פגל כבר בשחיטה או בקבלה נמי אמרינן כ העומד לזרוק כזרוק דמי דבעי למזרקיה לקובעו בפגול ע"ש, ומיישב בזה קושית התוס' אימתי פגל ולרש"י י"ל שפיר דפגל בשחיטה או בקבלה, לא נראה כלל, דודאי כיון דליכא מצוה לזרוק ואדרבה איסורא קעביד בזריקתו, לא אמרינן כל העומד לזרוק כז"ד, ובכריתות (דף כ"ד ע"ב) מפורש דאימר אמר ר"ש במידי דעומד לזרוק אבל באינו עומד לזרוק לא אמר וכבר כתבתי כן לעיל דף ד' ע"ב ע"ש

ע"ב בשר קדק"ד שיצאו לפני ז"ד וכו' ר"ע אומר אין מועלין בו וחייבין עליו משום פגול נותר וטמא, בגמ' לקמן (דף ז' ע"ב) אמרינן דכי אמר ר"ט זריקה מועלת ליוצא הנ"מ לענין מעילה אבל באכילה אסור אפי' לר"ע, ולפי"ז קשה דאיך יתחייב משום נותר הרי איסור נותר ליכא רק בבשר הראוי לאכילה עיין רש"י בזבחים (דף צ' ע"א) ד"ה ומשום נותר שז"ל דאין נותר אלא בבשר הראוי לאכילה בתוך זמנו כדכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת וכו' עכ"ל ע"ש שכתב כן לר"א והרי לר"ע ג"כ אסור באכילה ולמה חייב משום נותר ועיין בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ג שכתב דלאו דנותר איכא גם בזבח האסור באכילה אלא דכר וחטאת ליכא, אבל מ"מ דוחק הוא לומר דכונת משנתינו