תקנת עזרא (מעילה) כג

שזרקו פסולין ע"ש בתוס' ד"ה כ"ש מהו שיקדשו וכו' והמתבאר מתוך הסוגיא דהתם ודהכא הוא דבבבא דוזרקו את דמו יש שלשה פירושים חדא י"ל דאו או קתני כדמשמע דס"ל התם לר"ל הכי ולפי"ז כלי שרת אין מקדשין פסולין ליקרב לכתחילה, ולענין זריקה בקדק"ד הנה הזריקה מפקיע מידי מעילה, פירוש שני דתרווייהו בפסול קאמר שקבלו פסולין וגם זרקו פסולין ולפי"ז כלי שרת מקדשין פסולין ליקרב לכתחילה, ולענין מעילה צ"ל דהיתר זריקה שנינו מדלא סגי בזרקו פסולין לחוד, ופירוש שלישי דוזרקו את דמו היינו אמנם גם זרקו את דמו אלא דהיינו בין כשרים ובין פסולין, ולפי"ז צ"ל ג"כ דכלי שרת אינם מקדשין את הפסולין ליקרב לכתחילה ורק בדיעבד אם זרק לא ירדו, ולענין מעילה ע"כ דהיתר זריקה שנינו דדוקא דקבלו פסולין שלא היתה לו שעת הכושר גם לזריקה מועלין בו אבל אם קבלוהו כשרין אע"ג שזרקוהו פסולין כבר הו"ל שעת הכושר ושוב אין מועלין בו, ולפי"ז יש לנו בסוגיא דקדוק וגם קושיא, הדקדוק הוא דאמאי פריך ר"י כאן ממשנה דדם חטאת המאוחרת ולא פריך מהמשנה דאם עלו לא ירדו המוקדמת שם, וקושיא יש כאן דהרי ריו"ח ס"ל כאן דהיתר אכילה שנינו וא"כ ע"כ מפרש משנתינו דמעילה כפי' הראשון דאו או קתני וא"כ גם המשניות דזבחים הכי מתפרשין דמסתמא כולהו בחדא אנפא משתעי, וא"כ איך ס"ל לריו"ח בעצמו בזבחים ודף פ"ז) שם כפירוש השני דתרווייהו בפסול בעינן, ואם כן יקשה עוד גם במסקנא שכתבו התוס' כאן לקמן ע"ב ד"ה אמר רב אסי וכו' דכיון דליכא תרי משניות שהן כפולות בחנם אין להקפיד עכ"ל, ולדברינו הרי בזבחים גופא יש תרי משניות כפולות בחנם, אשר מכל אלה ההכרח לומר לענ"ד דאע"פ ששלשה המשניות הנ"ל כולן בחד לישנא נקטן תנא מ"מ אין הכרח שיהיה פירושן אחד, ובזה א"ש הכל דריו"ח מפרש למשנה דזבחים דאם עלו לא ירדו דדוקא קתני קבלו פסולין וגם זרקו פסולין הוא דלכתחילה לא יעלו אבל בחד פסול גם לכתחילה יעלו, ומשו"ה לא פריך רב יוסף מהתם דהתם באמת לריו"ח דוקא הוא, וממילא גם מריו"ח אריו"ח לא קשיא וגם דברי התוס' ד"ה אמר רב אסי א"ש ודו"ק שקצרתי

ודע דבזבחים (דף צ"ב ע"א) בתוס' ד"ה ושקבלו פסולין פי' בקונטרס או זרקו ואע"ג דאפי' כשרה וכו' עכ"ל, ושם ברש"י איתא באמת להיפך דלא גרסינן וזרקו וכתב הבה"ז דגירסא אחרת היה שם להתוס' ברש"י והצ"ק מגיה שם דצ"ל פי' בקונטרס דלא גרסינן וזרקו, אך הרי בסוגיא מוכח דגרסינן וזרקו וע"כ שיש לגרוס ברש"י כהבה"ז, אלא שעל הרע"ב במשניות שם דכתב דל"ג וזרקו תימה שהרי כאן מוכח דגרסינן לה וכבר עמד ע"ז החק נתן כאן. גם על גירסת התוס' שם או זרקו דמשמע או שהפסולין קבלו לבד או שזרקו לבד והקבלה בקבלת כהן כשר היה יש להקשות דא"כ איך קרי לה שלא היתה לה שעת הכושר לזריקה עיי"ש ברש"י הא כיון שקבל הכשר הו"ל שעת הכושר לזריקה ואין להאריך כאן בכ"ז

ברש"י ד"ה שלן הדם או הבשר וכו' למר כדאית ליה היתר שחיטה או למר כדא"ל היתר אכילה עכ"ל, הרבה מן הקושי יש בדברי רש"י כאן חדא מה ענין פלוגתא זו לכאן דלכאורה לענין כיבוס דם חטאת לכו"ע בעינן דם שנתקבל כבר בכלי ולא סגי בהכשר שחיטה לבד וכן מפורש בזבחים שם במשנה השניה ע"ש וכלשון רש"י מפורש כאן גם ברגמ"ה וצ"ע, ועוד דבד"ה קרי כאן וכו' אלא ודאי וכו' דאפי' קבלו כשרים וזרקו כשרים וכו' ג"כ אינו מדוקדק, דהרי קבלו כשרים וזרקו כשרים מפורש במשנה שם (דף צ"ג ע"א) דמקרן ומהראוי ליסוד אינו טעון כיבוס והכי הול"ל דאפי' קבלו פסולין וזרקו כשרים או איפכא נמי טעון כיבוס, ובאמת בפי' רגמ"ה ליתא להאי אפי' קבלו כשרים וזרקו כשרים ועיין, גם מש"כ המפרש והרגמ"ה או הבשר כלומר והדם נזרק כתיקונו תמוה דא"כ קרי כאן אשר יזה ולא שכבר הוזה, אלא ע"כ דלן פירושו דלן הדם כדפירש"י ותוס' בזבחים שם וכבר ראיתי שעמדו ע"ז הקרן אורה והרש"ש והח"נ, והחק נתן הוסיף להקשות על הרמב"ם פ"ח מה' מעה"ק ה"ג והנני מקצר כאן

בתוס' ד"ה היתר שחיטה שנינו וכו' דבין לר"ש ובין לרבנן קבעי וכו' עכ"ל, לכאורה דבריהם המה נגד הש"ס דמנחות (דף ק"ב ע"א) דפריך שם על ר' נחמיה ורב אשי דאמרי לר"ש לענין טומאת אוכלין כל העומד לפדות כפדוי דמי אמרינן וכל העומד לזרוק כזרוק דמי לא אמרינן. מהא דר"י דמתניתין דאמר איזהו שהיתה לה שעת הכושר שלנה וכו' אלמא דלן דם אין בו מעילה משום דאי בעי זריק וכל העומד לזרוק כזד"מ, ולדברי התוס' כאן מאי קושיא הא י"ל דמעילה שאני דהא אפי' לרבנן דבעלמא ודאי דלא ס"ל כל העומד להעשות כעשוי דמי מ"מ מודים גבי מעילה דראוין לזריקה תו לאו קדשי ה' נינהו, ויש ליישב דהש"ס רוצה שם ליישב דלא תקשי לר"נ ורב אשי גם אם יסברו כהלכה כריו"ח דהיתר אכילה שנינו, וכתב הקרן אורה דלולא דברי התוס' היה אפשר לפרש דמ"ד היתר זריקה שנינו היינו כר"ש דוקא ולרבנן היתר אכילה דוקא כדמשמע שם, והאיבעיא אזלה לר"ש דוקא אי אמרינן אליביה גם כל העומד לזרוק כז"ד כדמצינו באמת פלוגתא דאמוראי בזה אליבא דר"ש, ומשום דמדברי ר' יהושע במשנתנו משמע יותר דלן דם מדקתני שהיתה לה שעת הכושר עיין במנחות שם בפירש"י להכי מבעיא ליה אי היתר זריקה שנינו וריו"ח ס"ל דאפי' לר"ש לא אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק דמי, וע"כ דר' יהושע היתר אכילה שנה, והיינו דבעי הש"ס לפשוט מר"ש גופא דהיתר אכילה שנינו, ונרוויח בזה ליישב קושית התוס' למ"ד היתר שחיטה משחט בצפון וקבל בדרום דמועלין בהם ואמאי הא איכא היתר שחיטה, ולהנ"ל ניחא דעיקר פלוגתייהו הוא לר' יהושע ור"ש אבל לרבנן ודאי דס"ל דבעינן היתר אכילה ורישא דמתניתין י"ל דרבנן היא ולדידהו לכו"ע היתר אכילה בעינן, אך א"כ דריו"ח אליבא דר"ש קאמר דאי בעי זריק לא אמרינן קשה דהא בב"ק (דף ע"ז ע"א) איתא אליבא דריו"ח דר"ש ס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכן הקשו התוס' במנחות שם, וזהו שמכריח לנו כאן לומר דריו"ח אליבא דרבנן קאמר ולא ניחא ליה לאוקמי ר' יהושע כר"ש, והתם בב"ק אליבא דר"ש קאמר, אך א"כ איך פשיט הש"ס לקמן מר"ש עצמו דס"ל דהיתר אכילה שנינו וע"כ דלר"ש נמי פליגא וע"כ דעומד לזרוק כז"ד לא בכל דוכתא אמרינן כן, אך מ"מ זה נראה ברור דלרבנן דר"ש ודאי היתר אכילה שנינו ובזה נתבאר בפשוטו הא דפסק הרמב"ם כריו"ח אף דחזקיה רביה הוה וכבר הבאתי לעיל מה שתמהו בזה על הכ"מ, אבל לדברינו הרי כל הסוגיא דמנחות שם וכאן היא אליבא דר"ש והרמב"ם פוסק כרבנן דר"ש, ומובן מאיליו שבזה יתורץ גם קושית התוס' בזבחים פרק חטאת העוף אמאן דאמר היתר שחיטה שנינו מהא דתנן דמועלין בחטאת העוף ששינה בהזאה הבאתים