תקנת עזרא (מעילה) כא

הזריקה מאומה ויתחייב בקרבן אחר, וא"כ מצאנו פתרי שגם אחר זריקה כשרה יהיה מהני עדיין שאלה ודו"ק

ולכאורה לר"ל בחולין (דף כ"ט ע"ב) דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף ואינו חייב לדידיה אשחוטי חוץ רק אשחיטת סי' השני, א"כ היכא דזרק הדם קודם ששחט סי' השני לא יהיה חייב אם ישחוט סימן הב' בחוץ. שהרי התוס' במנחות (דף ט' ע"א) הקשו על ר"ל דס"ל שם דכל דלא בעי כהונה לא בעי פנים משחיטה דלא בעי כהונה ובעי פנים ותירצו דשחיטה בעי פנים משום קבלה עיי"ש, וא"כ היכא שכבר קבל וזרק קודם שחיטת סימן השני שוב אין קפידא ויכול לשחוט סימן הב' בחוץ ג"כ, אבל באמת הא בורכא שהרי כל דברינו להכשיר זריקה קודם שחיטת הסימן השני הוא רק למ"ד מפגלין בחצי מתיר אבל למ"ד אין מפגלין בחצי מתיר ודאי דהזריקה היא גם בדיעבד דוקא אחר שחיטת שני הסימנים, והרי ר"ל בזבחים (דף מ"א) נראה דס"ל דאין מפגלין בחצי מתיר, ובכל הענין הזה קיצרתי מאוד ולא באתי רק לעורר לב המעיין לפלפל

ודע דכל דברינו אלה הוא בקרבן בהמה אבל בעולת העוף דבעינן נמי הבדלת שני הסימנים ע"י המליקה, יש כאן פנים אחרים לגמרי, דלרבא בזבחים (דף ס"ה) מליקת סימן השני בעולה לא שייכה להמליקה אלא משום מצות הבדלה בלבד ולאביי גם הסימן השני שייך אל המליקה, ועיין בספר למטה יהודה בזבחים שם בארוכה ובשאר מפרשי הש"ס שם ובספר דבר אברהם סי' ב' להגאבד"ק סמאלעוויטש שליט"א ואני הנני רק מעורר בזה

שם בגמ' אי דלא זרק הדם מאי למימרא, בהגהות מלא הרועים כאן כתב וז"ל תימא דילמא ס"ל היתר זריקה שנינו וקמ"ל דאף דבעלמא אין מועלין כיון שנראה לזריקה הכא מועלין וזהו שאמר לעולם, ולקמן ודף ה' ע"ב) דייק להדיא הכי מהך ברייתא דהפגול לעולם מועלין בו דהיתר זריקה שנינו עכ"ל, ובעניי אין אני רואה כאן שום תימה דהרי אם לא נימא כרב גידל וזריקת פגול מוציא שפיר מידי מעילה, א"כ למ"ד דהיתר זריקה שנינו וסגי בקבלת הדם כאלו היה כבר אחר זריקת הדם א"כ גם קבלת הדם מוציא מידי מעילה גם בפגול, כמו שבקדק"ל מועלין לדידיה באימוריו אחר הקבלה כיון שנראה לזריקה כמש"כ התוס' לקמן (דף ז' ע"ב) ד"ה הא ממונא דבעלים עיי"ש, ועיין לקמן דף ד' ע"ב בשמ"ק אות י"ח והא דלקמן דייקינן מהך ברייתא דהיתר זריקה שנינו הרי כתבו שם התוס' ד"ה ומאי לעולם דגם בהס"ד כרב גידל ס"ל, אבל אנן כאן אי נימא דלא כר"ג ודאי דקשה אי דלא זרק פשיטא וק"ל

ולענין הלכה הרמב"ם פוסק כרב גידל בשניהם דזריקת פגול אינו מוציא מידי מעילה בקדק"ד ובפ"ג מה' מעילה ה"א) דכללא כייל דכל שלא היה לו שעת היתר לכהנים מועלין בו מדרבנן עכ"פ, וכן פסק שם (פ"ג ה"ג) שאינו מביא לידי מעילה בקדק"ל אפי' מדרבנן, וכבר העירו רבים מהש"ס דמנחות ודף מ"ז) דבעי הש"ס לומר דר"ע ס"ל כראב"ש דזריקה מקדש ללחם ואם זרק במחשבת פגול הלחם קדוש ומפוגל ופריך מדרב גידל דאמר דזריקת פגול אינו מוציא מידי מעילה וקאמר עלה ולאו אתותיב רב גידל, פירוש בהא דס"ל דאינו מביא לידי מעילה עיי"ש היטב. וא"כ למה פסק הרמב"ם כוותיה, והכ"מ שם הביא דברי מהריק"ו שתירץ דרב גידל לא אתותיב אלא בהא דאינו מוציא מידי מעילה אבל בהא דאינו מביא לידי מעילה לא אתותיב, והדבר פלא בתרתי חדא דהרי הרמב"ם פוסק בשניהם כרב גידל ועוד דאדרבה בהא דאינו מביא לידי מעילה אתותיב יותר, וכבר דברתי בענין זה בספרי תקנת השבים למס' מעילה סי' כ"ו ועוד נדבר איה"ש בזה בחידושי להרמב"ם שם שהרי בלאו"ה קשה לשיטת הרמב"ם דמעילה דכל הפסולין היא רק מדרבנן א"כ מאי פריך אי דלא זריק הדם מאי למימרא פשיטא דצריך להשמיענו שיש בהם מעילה מדרבנן, וצ"ל דהקושיא היא מאי למימרא בברייתא הא מתניתין היא בריש מכילתין וכן מצאתי בשמ"ק שפירש כן בשם הרא"ש, ואולי יהיה מזה באמת ראיה דגם הרא"ש ס"ל בזה כהרמב"ם דמעילת הפסולין היא רק מדרבנן ואין כאן מקום להאריך יותר לדינא

ברש"י ד"ה אי הכי וכו' לאו לחיוביה במעילה דהשתא לא הוה פיגול גמור עד דפגיל בזריקה כן הגיה בליקוטי רי"ח

ע"ב בגמ' הלנה דקעביד בידים וכו' ואין סייעתא לרב גידל מסיפא והקשו התוס' דמ"מ לסייעה מרישא דאי בעולה פשיטא אע"כ בחטאת ואי דלא זריק פשיטא אע"כ בדזריק וסייעתא לרב גידל ותירוצם סתום, ופירש הבה"ז דלתירוצם הברייתא מיירי בפגל בזריקה ואז מועלין בו, אבל רב גידל מיירי בפגל בשחיטה כמש"כ התוס' לעיל ובזה ליכא סייעתא לר"ג עכ"ד, אבל אין זה נכון בכונת דברי התוס' דא"כ למ"ל להתוס' לומר דקמ"ל לאפוקי ממ"ד היתר שחיטה שנינו הרי גם בלאו"ה אשמעינן דזריקת פגול אינה מוציאה מידי מעילה, ותו דבאמת אין חילוק כלל בין פגל בשחיטה לחוד לבין פגל בזריקה כמו שנתבאר לעיל, והנכון בכונתם נראה כמש"כ הקרן אורה דמיירי בלא זרק ולא תקשה מאי למימרא דקמ"ל דאע"ג דלא פגל בשחיטה אלא בקבלה אפ"ה מועלין בו ודלא כמ"ד היתר שחיטה שנינו אבל זריקת פגול לעולם מוציאה מידי מעילה וזה ברור

הלנה דקעביד בידים לא מהני זריקה לאפוקי מידי מעילה מחשבה דלא קעביד בידים וכו', הנה אע"ג דבהלנה ודאי דליכא מעשה כלל ואפי' מחשבה ליכא גבה והוה לגמרי שב ואל תעשה, מ"מ כבר ביאר רש"י שמה שהיה לו לזורקו בשעתו ולא זרק והלינו חשיב שעשה מעשה בידים. מבואר דכל שהיה עליו לעשות מעשה ולא עשה חסרון המעשה חשיב טפי מעשה ממחשבת פגול, ועפ"ז אפשר ליישב קושית התוס' בב"מ ודף צ' ע"ב) דלמה חסמה בקול לר"ל פטור דקלא לא הוה מעשה ובמכות (דף ט"ו ע"ב) בנשבע שיאכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ס"ל לר"ל דמשום לאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו אלא שאין לוקין עליו משום התראת ספק עיי"ש, ולדברי רש"י כאן הרי א"ש דאפי' אם נימא כהשיטה דפגול הוא בדבור דוקא וא"כ הא דפגול בהקרבן בכל סוגיא דידן הוא בדיבור, מ"מ אמרינן דחסרון המעשה שהיה עליו לעשות הוה יותר מעשה מדיבור הפגול, משו"ה מה שהיה עליו לאכול הככר חשוב מעשה טפי מהא דחסמה בקול, ואין להקשות דא"כ אמאי חשיב בב"מ שם לר"ל גופא נותר לאו שאין בו מעשה עיי"ש היטב אע"ג דהיה עליו לעשות מעשה אכילת הקדשים בזמנם. די"ל עפמש"כ הה"מ פי"ג מה' שכירות דכל שאפשר להיות במעשה גמור אף הדיבור חשיב מעשה ולוקה על הדיבור עייש"ה. ולפי"ז י"ל דבאמת מניעת מעשה המחוייבת לא הוה מעשה גמור לחייב עליו בעצמותו אלא דעכ"פ הוא יותר מעשה מדיבור, וא"כ כמו שיש מלקות אדיבור