תקנת עזרא (מעילה) כ

הא בעינן המחשבה בדבר שיכול לקדש ובשחיטת סי' ראשון מאי קידוש איכא, וא"כ נפשטה הצ"ע שחקרו בזה התוס' שם (דף ק"י ע"א) ד"ה ואי אליבא דר"מ וכו' וז"ל צ"ע בשחט סימן אחד וקבל דמו וזרקו וגמר אח"כ שחיטת סימן השני אי משרי שרי ע"ש, ולדברינו הרי מוכח ודאי דמשרי שרי וכשר, ולדברינו הרי מוכח דמותר לזרוק אחר שחיטת סימן ראשון ועיין בתוס' במכילתין ודף ה' ע"א) ע"ש ד"ה היתר שחיטה שכתבו דיכול לזרוק קודם גמר שחיטה והרב קרן אורה בזבחים שם כתב וז"ל והתוס' ז"ל כתבו דצ"ע אם שחט סימן אחד וקבל וזרק אי הוה חצי מתיר, ונראה דאין כאן ספק דאטו אם שחטו סימן אחד ליכא לאו דאבר מן החי עכ"ל, הרי דפשיטא ליה להיפך דסימן אחד אינו מתיר לזרוק והרי הוכחנו בזה להיפך והוכחתו מאבר מה"ח כעת לא הבינותי מה ענין אבר מה"ח לכאן וכן אין לומר דזריקה קודם שחיטת סימן השני יהא פסול משום שינוי הסדר דבמנחות (דף ס"ח ע"ב) בעי רמי בר חמא שתי הלחם מהו שיתירו שלא כסדרן עיי"ש שנשאר באיבעיא דלא אפשטא וצריך למיזל לחומרא דבעינן כסדרן דוקא, גם זה אינו דהרי התם האיבעיא ע"כ לענין לכתחילה היא דבדיעבד מפורש שם במשנה דאם הביא קודם שתי הלחם כשר ג"כ, ולענין לכתחילה ודאי דבעינן זריקה אחר שחיטת שני הסימנים כולן ולא רובן לבד כמבואר ביומא (דף ל"ג ע"א) דמצוה למרק ולא סגי לכתחילה אפי' ברוב שנים משום שאז יקבל כל הדם עיי"ש ברש"י ותוס' ומכ"ש דלכתחילה לא סגי לזרוק אחר שחיטת סימן אחד, אבל אנן לענין דיעבד איירינן דבדיעבד אם זרק אחר שחיטת סימן אחד כשר כיון דלא מצינו ששינה עליו הכתוב לעכב ובספר שו"ת בית יצחק מהגאון אבד"ק לבוב זצ"ל חלק א' מיו"ד סי' ט"ז מביא ראיה דשינוי הסדר מעכב בכל הקרבנות ממנחות (דף ה' ע"א) הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמה אלא תעובר צורתה ותצא לביהש"ר אע"ג דשחיטה לאו עבודה היא ולא קאי עלה הוייה ע"ש, וע"כ דפסולה משום דשינה הסדר עכ"ד, אבל הרב דרך ים דחה ראיה זו בצדק די"ל דהתם לאו משום שינוי הסדר תצא לבית השרפה, אלא כיון דבעת ששחט החטאת ועדיין לא שחט האשם היה נדחה אז הדם של החטאת מלזרוק קודם דם האשם אפי' דיעבד דעל הזריקה הרי ודאי קאי הוייה, ובשחוטין לכו"ע אמרינן כיון דנדחה ידחה וקצרתי, אבל שינוי הסדר היכא דלא שינה עליו קרא לעכב אינו מעכב, וא"כ רק בשחיטת קרבנות יוהכ"פ דכתיב חוקה לעכב באמת אם זרק קודם שחיטת סימן השני ודאי דפסול, ואולם עיין ביומא (דף מ' ע"א) בתוס' ישנים ד"ה נהי דבסידרא לא מעכב וקצרתי, אלא דבלאו"ה בקרבנות יוהכ"פ אין הדבר במציאות כלל שהרי הזריקה היא לפנים ולפני דלפנים על הארון ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ואין השחיטה וההזאות כשרה רק בכה"ג ובין כה וכה יהי' שיעור שהייה בשחיטה ויתנבל הקרבן בודאי ודו"ק שזה ברור

והיה אפשר עוד להביא ראיה שיכול לזרוק אחר סימן ראשון למ"ד מפגלין בחצי מתיר כנ"ל, מפסחים (דף ס"ר ע"א) דס"ל לר"ש דשוחט הפסח על החמץ של אחד מבני חבורה חייב, ולכאורה קשה הרי ר"ש ס"ל בפסחים (דף פ"ט ע"א) מושכין את ידיהם עד שיזרוק את הדם, וא"כ בשעת שחיטה הוה עדיין התראת ספק שמא ימשך בעל החמץ מן הפסח קודם זריקה ולא היה למפרע מבני החבורה כלל וא"כ איך יתחייב מלקות, אבל אם מותר הקרבן כשזרק הדם אחר שחיטת סימן ראשון א"ש דמיירי כגון ששחט סימן ראשון וזרק ואח"כ שחט סימן השני על החמץ של אחד מהחבורה, ושפיר חייב שהרי עתה שנזרק הדם כבר שוב אינו יכול למשוך ידו ממנו והוה התראת ודאי, והרי המנחת חינוך מצוה פ"ט נסתפק בשחט סימן ראשון לבד על החמץ אי חייב וכתב דזה תליא בהמחלוקת דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דא"כ חייב ואם אינה לשחיטה אלא בסוף פטור על סימן ראשון, אבל אם שחט סימן השני על החמץ ודאי דחייב אלא דראיה זו לאו אלימתא היא משום דעיקר הקושיא שהקשינו דהא התראת ספק היא לר"ש לשיטתיה דמושכין עד אחר זריקה מן הפסח, וא"כ איך משכחת לה שיתחייב על לאו דשוחט על החמץ. כבר קדם בקושיא זו בצל"ח סוף פסחים חתן המחבר ותירץ לה דמיירי בחל ערב פסח בשבת ולר"ש הרי שוחטין את הפסח על היחיד, וא"כ אי אפשר למשוך גם קודם זריקה דא"כ ישאר הפסח בלא בעלים ויהיה פסול וחילל שבת בשחיטה למפרע ע"ש, ויותר האריך בקושיא זו ובתירוצה בספר ברכת אברהם בפסחים (דף ס"ג) עיי"ש, וא"כ אין ראיה זו מוכרחת כלל, וגם הרב דרך ים דחי לה דמסתבר דלר"ש כמו דמושכין מהפסח קודם זריקה משום דדריש מהיות משה קודם גמר עבודותיו ועד שנזרק הדם לא נגמר עבודותיו, ה"נ קודם שנשחט סימן השני אע"פ שכבר נזרק הדם נמי יכול למשך ממנו כיון דמחוסר עדיין שחיטת סימן השני דהרי ודאי גם שחיטה עבודה היא לכל דבר רק דכשרה בזר כמש"כ התוס' ישנים ביומא ודף ל"א) ע"ש וא"כ אזדי לה הראיה לגמרי מעיקרה ודו"ק

ואם כנים דברינו דלמ"ד מפגלין בחצי מתיר כשרה הזריקה אחר סימן ראשון אם שהתוס' נשארו בזה בצ"ע כמו שנתבאר, יש לחקור בזרק אחר סימן ראשון אם מהני תו שאלה אם לאו לפמש"כ התוס' בכריתות ודף י"ג ע"ב) דלאחר שנזרק דם הקרבן ליתא בשאלה, שהרי לפום רהיטא סברת התוס' היא משום דכיון שכבר נזרק הדם כבר נעשה ונגמר הקרבן כמצותו משו"ה לא מהני עוד שאלה גביה, וא"כ היכא דחסר עוד שחיטת סימן השני עדיין מהני ביה שאלה אף לאחר זריקה, וכן לפמש"כ הח"ס חיו"ד סי' רמ"ג דהטעם של התוס' הוא משום דלאחר זריקה הוה כאכלה כולה דאין נשאלין עליה ודאי דקודם שחיטת סימן השני גם לאחר זריקה לא הוה עדיין כאכלה כולה, וה"ה להבאר יצחק חיו"ד סי' כ"ח ענף ג' וכ"כ גם בספר עמק יהושע סי' י"ז בתחילת הסימן שם, דטעם התוס' הוא דאחר שחיטה וזריקה אי אפשר לשאול שלא יהא חולין שנשחטו בעזרה נמי למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הרי גם על שחיטת סימן הראשון לבד נמי אינו יכול לשאול מה"ט שלא יהא חולין שנשחטו בעזרה [ויש לי להאריך בעז"ה באלה הטעמים הרבה ואכ"מ] ואפי' לפ"מ שכתב בכונת התוס' הרב מהרי"ט אלגזי בסוף פ"ד דבכורות בארוכה משום דעד הזריקה עדיין לא נסתלק כח הבעלים מהקרבן שהרי עד אחר הזריקה חייבין עדיין באחריותו משו"ה יכולין לשאול עליו עדיין, אבל לאחר זריקה שיד הבעלים מסולק מהקרבן לגמרי משו"ה אינו יכול שוב לשאול עליו עיי"ש, ועיין בספר שאילת חיים סי' כ"א שהאריך בענין זה ולא ראה שכבר הקדימו המהריט"א בהרבה מדבריו שם ועיין בדברינו לקמן (דף י"ט ע"א) ע"ש, נמי אין לומר דאע"ג שלא שחט עוד סימן השני מ"מ כיון דכבר זרק הדם נסתלק כח הבעלים מהקרבן ולא מצי תו לשאול עליו, שהרי אם לא ישחוט הסימן הב' הרי לא יהנה לו