תקנת עזרא (מעילה) יח

בהגהות חק נתן כי אין צורך לכפול דברי המחדשים והמגיהים הנדפסים עם הש"ס וכן בכל המס' לא אכפיל דבריהם רק אם יש להעיר עליהם

זריקת פגול אינו מוציא מידי מעילה ואינו מביא לידי מעילה, הרב דרך ים הביא כאן קושיא מספר עמק יהושע סי' י"ז בהגהות הנקראים שפת העמק דלרב גידל מאי פריך הש"ס בכריתות (דף י"ד ע"א) וניתני ה' חטאות ונוקמה כגון דאכל כזית פגול, הא בשבועות ודף כ"ד ע"ב) פריך הש"ס ונתני שבועה ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור עיי"ש, וא"כ המשנה דכריתות ע"כ איירי בבכור שהוא קדק"ל ואם הוה פגול הרי אין בו שוב מעילה לרב גידל ויחסר אשם המעילה דקחשיב במשנה שם, ואין לומר דהמקשה בכריתות לא ידע עוד דהמשנה מיירי בבכור, דא"כ הו"ל להקשות וליתני ששה חטאות כגון שבועה ופגול ביחד, אלא ע"כ מדפריך ליתני חמש דידע דמיירי בבכור שהוא קדק"ל א"כ אליבא דר"ג אין קושיתו כלום כן הקשה הרב שפת העמק, ואין לי ספר זה לעיין בו אם כתב שם גם איזה תירוץ ולכאורה הקושיא גופה קלישתא היא יותר מדי שהרי אין אחריות קושית הש"ס על רב גידל ואם הש"ס פריך שם רק להחולקים על רב גידל מה בכך, ואולי שהקושיא יהיה על הרמב"ם דפסק כר"ג והרי סוגית הש"ס בכריתות בהקושיא ור' זירא ורב פפא דנחתו שם לתרץ קושיא זו ע"כ דלא ס"ל כרב גידלו וא"כ מה דתירץ על קושיא זו הרב דרך ים דרב גידל ס"ל כמ"ד לקמן ודף ה') היתר שחיטה או היתר זריקה שנינו וא"כ גם קודם שנזרק כיון שנשחט או נתקבל הדם בהיתר שוב אין מעילה בבשר קדק"ד וכן יש מעילה באימורי קדק"ל גם קודם זריקה כמש"כ התוס' לקמן (דף ז' ע"ב) ד"ה הא ממונא דבעלים הוא ע"ש, וא"כ י"ל דהא דאמר ר"ג זריקת פגול אינו מביא לידי מעילה בקדק"ל הוא דוקא בשפגל בשחיטה דלא נחית לה עדיין מעילה מעולם, אבל אם השחיטה והקבלה היתה בהכשר ופגל רק בזריקה שכבר חל עליה חיוב מעילה משעה שהיתה ראויה לזריקה, אפי' אם נתפגל אח"כ בזריקה שוב אינה יוצאה מידי מעילה גם לר"ג, וא"כ שפיר פריך הש"ס בכריתות בקדק"ל כלומר בבכור גם לר"ג כגון שפגל בזריקה דיש בו גם מעילה וגם איסור פגול עכ"ד, והרי על הרמב"ם אין זה תירוץ של כלום שהרי הרמב"ם פוסק בפ"ג מה' מעילה דהיתר אכילה שנינו ופוסק שם בפ"ג מה' מעילה כרב גידל, ושני אלה ביחד נסתרו מסוגיא דש"ס דכריתות שם, וגם מלבד זה תירוץ זה מגומגם הוא ואינני רואה צורך להאריך בו

והנראה לענ"ד לומר בזה דהנה במה דמוקי לה למתניתין דכריתות דיש אוכל אכילה בשבועות שם בבכור, הקשה בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג דהרי בכריתות שם קאמר דהא דחל איסור נותר אחלב הוא משום מיגו דאתוסף איסורא לגבוה אתוסף גם להדיוט, וא"כ בבכור שנאכל לב' ימים ולילה אחר הרי אין כאן מיגו כיון דלגבוה נפסל והוה נותר בעלות השחר הראשון ואז עדיין מותר להדיוט ולא מצי חל איסור נותר אאיסור חלב, וא"כ איך אפשר לאוקמה להמשנה בבכור דא"כ איך חייב חטאת אנותר והיא קושיא נאה, ואף לפמש"כ הדרך ים בשם הרב החו"ב מו"ה אהרן קורץ נ"י דפליגי בזה ר' זירא ור"פ בכריתות שם (דף י"ד ע"א) דמסיק שם הש"ס דבזית אחד מיירי בב' זיתים לא מיירי, ופריך והקתני יוהכ"פ דבככותבת ומשני ר' זירא דמיירי שאכל כוליא בחלבה ורב פפא משני דמיירי דמליא בתמרי ע"ש, וצריך ביאור למה נאיד ר"פ מתירוץ ר"ז, ואמר הרב הנ"ל דבזה פליגי דר"ז ס"ל דכשנעשה נותר לגבוה נעשה נותר גם להדיוט ומשו"ה א"ש דחל נותר אחלב גם בקדק"ל כבכור, דמיגו דאתוסף איסור לגבוה אתוסף גם להדיוט וא"כ הרי מצי לאוקמי לכולי איסורי זולת יוהכ"פ בחלב עצמו, ואיוהכ"פ חייב כגון שאכל כוליא בחלבה ולא חייב אכוליא רק משום יוהכ"פ ולא משום נותר דהוה בשר הנאכל לשני ימים וכשנעשה החלב נותר עדיין הוה זמן אכילת בשר, ור"פ ס"ל דבשעה שנעשו האימורים נותר לגבוה עדיין לא נעשו נותר להדיוט וא"כ אי נימא דהמשנה מיירי בקדק"ל היינו בבכור א"כ תקשה איך חל איסור נותר אחלב, וע"כ צ"ל דהמשנה מיירי בקדק"ד דנעשים נותר לגבוה ולהדיוט בבת אחת וא"כ באכל כוליא בחלבה הרי יהא גם הכוליא נותר והש"ס בעי לאוקמי לכולי איסורי בחלב עצמו משו"ה מוקים לה כגון דמילא בתמרי עכ"ד, ואף דקלסיה הרב דרך ים וכתב שהוא נכון מאוד, מ"מ נראה דלא כוותיה אלא דכו"ע ס"ל סברת הרמ"ע ור"ז ור"פ פליגי בענין אחר עיין מש"כ בזה הרב מחנה לוי בשבועות (דף כ"ה) ע"ש, דאל"כ הרי תשאר לרב פפא קושית הש"ס דשבועות שם דליחשב נמי שבועה כיון דלדידיה לא מצי איירי בבכור וחוץ מזה כבר השגתי עליו בחידושי להרמב"ם הלכות מעילה בזה, אולם הנכון בזה הוא דהנה הבה"ז הקשה בתוס' כריתות שם (דף י"ג ע"ב) ד"ה ארבע חטאות וכו' ומוקדשין דקתני אע"ג דאיתא בשאלה מ"מ השתא דנשחטו ונזרקו דמן ליתא בשאלה עכ"ל ותמה הבה"ז והרי בשבועות שם פרכינן והרי מוקדשין ומשני בבכור, וכתב ע"ז בשו"ת הגרע"א סי' ס"ה וז"ל וראיתי בכמה ספרים ישוב הגון ונכון דסוגיא דשבועות אזלי למ"ד אכלה כולה אין נשאלין עליה וא"כ גם בשבועה השתא ליתא לשאלה, וע"כ דלא חשיב כיון דמעיקרא הי' איתא בשאלה ולזה פרכינן שפיר והרי מוקדשים דג"כ מעיקרא היה איתא בשאלה (והוכרח לתרץ בבכור] ודברי התוס' הנ"ל היא לפי ההלכה דאכלה כולה ג"כ נשאלין עליה, ושפיר י"ל דלא חשיב מאי דעתה איתא בשאלה דהיינו שבועה אבל קדשים [אפי' קדק"ד] השתא לאחר זריקה ליתא בשאלה עכ"ל וע"ש, וא"כ סוגיא דש"ס בכריתות שם לא ס"ל כלל דאיירי בבכור שהוא קדק"ל אלא בקדק"ד מיירי וכן לר"ז ור"פ שם בקדק"ד מיירי, ולפי"ז הרי מתורצת שפיר קושית בעל שפת העמק מסוגיא דכריתות על רב גידל כיון שהסוגיא בקדק"ד מיירי כמובן מאיליו, ודע שכתבו התוס' בחולין (דף קי"ז ע"א) דלר' ינאי דס"ל דאין חייבין מעילה בקדשי מזבח שיש בהן לכהנים ע"כ דמוקי נמי מתניתין דכריתות דיש אוכל וכו' בעולה ע"ש הרי דגם לר' ינאי בקדק"ד איירי ומיושב פסק הרמב"ם דפסק כרב גידל וזה נכון בעזהי"ת

ברש"י ד"ה ולחמה חוץ לחומה וכו' ובעינן על בסמוך עכ"ל, לכאורה קשה דהרי בפסחים (דף ס"ג ע"ב) פליגי בזה ריו"ח ור"ל דריו"ח ס"ל דוקא חוץ לחומת ירושלים אבל חוץ לעזרה קידש הלחם ור"ל סבר דחוץ לעזרה נמי לא קידש דבעי על בסמוך והלכה כריו"ח וכדפסק הרמב"ם ולמה כתב רש"י כאן בסתם דבעינן על בסמוך, וגם הרי הגמרא לא נחתה כאן אי חוץ לחומת עזרה או חוץ לחומת בית פגי וא"כ לאיזה צורך כתב רש"י כאן דבעינן על בסמוך, ומצאתי בשו"ת מהר"י הכהן שעמד ע"ז ותירץ דגם ריו"ח ס"ל על בסמוך אלא דפליגי אי בעינן בסמוך ממש