תקנת עזרא (מעילה) יז

פ"ב אות י"ז והאריך בזה ועוד נדבר בזה איה"ש ודו"ק

בתוס' ד"ה חדא מגו חדא וכו' אלמא דשינוי עולת העוף שעשאה למטה שמלקה למטה עכ"ל, התוס' בזבחים ונדה לא כתבו כן ובאמת בזבחים איתא להדיא דבשינוי מיצוי איירי

באו"ד ומנתינת דם לא מצי למפרך כצ"ל כמו שהגיה הצ"ק, ואזלי הכא בשיטה זו דרבה לא פליג רק אשחט בדרום ולא על קיבל בדרום כ"כ הקרן אורה וק"ל ומיהו מפורש כאן בדבריהם דמליקה בשינוי מקום פסולה וכן כתבו לקמן בזה"ל הלכך אם מלקה למטה פסולה עכ"ל, ואעולה קאי דלמטה מליקתה פסולה וכן הוא עוד בדיבור זה לקמן וכן הוא האמת דככה מבואר בזבחים (דף ס"ז ע"א) ובתוס' שם ד"ה ועולת העוף ועוד בכמה דוכתי ואין להאריך בזה, ולכן פליאה היא על הרב תפא"י במשניות קנים פ"א אות ה' שכתב וז"ל מיהו מליקה של עולה וחטאת כשר בכל מקום במזבח עכ"ל, ויותר פירש דבריו בהקדמתו הנקראת חומר בקודש פ"ה אות ו' וז"ל שם מיהו מליקה עצמה כשרה בכל מקום בעזרה זבחים דף ס"ג ע"ב עכ"ל, מבואר דס"ל דגם בעולה המליקה כשרה בכל מקום וזה אינו ואדרבה מזבחים (דף ס"ג ע"ב) שם ברש"י מבואר דדוקא בחטאת אין פסול שינוי מקום במליקה אבל בעולה דגם המליקה ילפינן שם בזבחים (דף ס"ה ע"א) דבעי למעלה ודאי דלמטה פסולה רק חטאת בכ"מ מליקתה כשרה

שם והא דפליגי בה רבה ורב יוסף פשיטא ליה לר"א וכו', סוגיא זו איתא בסוף זבחים בסיגנון אחר ועיי"ש בתוס' ובמפרשים, ובעיקר סוגיא זו קשה לי טובא דהרי להדיא אמרינן לעיל בריש הסוגיא דאליבא דר' יהודא לא פליגי רבה ורב יוסף דודאי אם עלו ירדו כי פליגי אליבא דר"ש, וא"כ נימא דכי קמבעיא ליה לר"א אליבא דר' יהודא דהלכתא כוותיה ופלוגתא דרבה ור"י היא אליבא דר"ש, וכשהרציתי דברי אלה לפני הגאון הגדול מו"ה אפרים דוב לאפ אב"ד דק"ק ווערשבעלאווע ז"ל השיב לי בזה"ל, נראה דבהא דקאמר דאליבא דר' יהודא לכו"ע אם עלו ירדו נדחקו התוס' בזבחים (דף ס"ח ע"ב ופ"ד ע"א) דהא דניתנין למעלה שנתנן לחטה וכו' גם לר' יהודא אם עלו לא ירדו דילפינן זה מזה ואמאי בשחיטת דרום ירדו דהרי כשרים בקדק"ל, וע"כ לומר דשינוי במקום שחיטה שאני דלא ילפינן מקרבנות אחרים. אבל בעולת במת יחיד שהכניסה לפנים שהיא עצמה היתה כשרה בתחילה בכל הצדדים ס"ל להש"ס דבאותה בהמה ילפינן מהכשרה בתחילה גם לר' יהודא דאם עלה לא ירד כמו לר"ש, ורק לרבה דס"ל דגם לר"ש ירדו דכמאן דחנקינהו דמי י"ל דה"ה בעולת במת יחיד שהכניסה לפנים כמאן דחנקה דמי ופסולה לכו"ע, והכי פירושה מדקמבעיא ליה לר"א בעולת במת יחיד מכלל דבשחיטת דרום פשיטא ליה אליבא דר"ש או כרבה או כרב יוסף, דאם מספקא ליה אליבא דר"ש הו"ל לשאול האיבעיא שלו אליבא דר"ש בשחיטת דרום, דהא ר"א לאו לענין דינא קמבעיא ליה בעייתו דהרי כבר נאסרו הבמות וקדושת ירושלים אין אחריה היתר כדקיי"ל דלא כר' יצחק במגילה (דף יו"ד ע"א) וע"ש בתוס' ד"ה ומאי טעמא ע"ש, ומדלא מבעיא ליה בשחיטת דרום אליבא דר"ש מכלל דפשיטא ליה איך הדין אליביה, ובאמת יש להבין כונת התוס' בזבחים שכתבו דמשו"ה שחיטת דרום ירדו אליבא דר' יהודא דחשיב כשוחט בחוץ וכמאן דחנקינהו דמי הא לרב יוסף ע"כ לאו כמאן דחנקינהו דמי דאל"כ גם לר"ש למה לא תרד, מ"ש דלרי"ה פשיטא דהוה כשחוטי חוץ וכמאן דחנקינהו ומ"ש דלר"ש לא אמרינן כן עכ"ל אח"כ הדפיס זה בספרו בזבחים דף ס"ח ע"ב ולחומר הנושא המה דברים הניתנים להאמר, ועיין בתוס' פסחים (דף כ"ו ע"א) ד"ה והא הכא דלא אפשר שכתבו שם וז"ל, הוה מצי אביי לאוקמא כר"ש דאליבא דר' יהודא פליגי עכ"ל, מיהו התם משני אביי דעדיפי מינה וק"ל. אמנם להרמב"ם דפוסק בה' פסוהמו"ק פ"ג ה"ז דקד"ק שנשחטו בדרום לא ירדו אע"ג דפוסק כר' יהודא וכתב שם הכ"מ דגירסא אחרת היה לו בגמ' ונדחקו בזה הבה"ז והצ"ק סוף זבחים, והרב יואל הורעוויץ בספרו יבא הלוי כותב דמשום קושית התוס' בזבחים (דף פ"ד) הנ"ל גורס הרמב"ם בשמעתין אליבא דר"י כו"ע לא פליגי דאם עלו לא ירדו א"כ קושיתי מעיקרא לקמ"ד וא"ש הכל ודו"ק: אלא דגירסא זו אינה מובנת כלל לדעתי

ע"ב אמר רב גידל א"ר זריקת פגול אינה מוציאה מידי מעילה וכו', הנה שיטת המפרש שהיא שיטת רגמ"ה כאן אות באות [אלא שברגמ"ה יש טעות הדפוס בד"ה זריקת פגול וכו' ובזריקה עשה סתם וצ"ל ובזריקה פגל ג"כ עיין בזה שכן הוא האמת] חמוה בכל סוגיא זו, וגם דבר פשוט וברור הוא דאם פגל בשחיטה לחוד אע"פ ששאר עבודות עשה בשתיקה הוא פגול גמור לכל דבר וחייבין עליו כרת כמפורש בכמה משניות בזבחים דלא כהמפרש ורגמ"ה וצע"ג על דבריהם, אך שיטת התוס' ברורה דרב גידל מיירי בשחט בפגול ושתק בזריקה כמש"כ בד"ה א"ר גידל, וכונתם לומר דאפי' בכה"ג אין הזריקה מועלת אח"כ לענין מעילה ומכ"ש אם פגל גם בזריקה, אלא משום הקושיא מתודה פירשו הכי דהרי הקושיא הכי היא דכמו דאמר רב גידל דבשחיטה לחוד הוה פגול ולא מהני שוב הזריקה לענין מעילה א"כ לא תהני נמי לקדש הלחם כיון דכבר נפגל בשחיטה, אבל ודאי דאין חילוק בין פגל בשחיטה לחוד ובין פגל נמי בזריקה, ומשני ר' אבא דבשחיטה לחוד באמת עדיין לא חשיב פגול גמור והפגול נקבע רק אחר זריקה כהרצאת כשר, משו"ה בתודה אף דהשחיטה היתה חוץ לזמנה מ"מ הלחם קדוש דהרי השחיטה מקדשה ללחם ובשעת שחיטה עדיין לא הוה פגול גמור, אבל לענין הבאה או הוצאה ממעילה כיון דזרק אח"כ הזריקה גמרה הפגול ואינה מועלת לענין מעילה עוד, ותו מקשה מדאמר עולא קומץ פגול וכו' פקע פגולו ממנו מדקאמר פקע מבואר דהיה פגול תיכף אחר קמיצה אמנם לא לענין כרת אבל שם פגול חל עליו קודם הקטרה וה"ה קודם זריקה בבהמה ואפ"ה קידש הלחם וה"נ לענין מעילה וקשיא לר"ג, ומשני איסורא דמייתי לידי פגול אבל פגול גמור לא הוה עד אחר זריקה משו"ה קידש הלחם, ופריך מהא דאם אחרים מביא לידי פגול וכו' ואם לא פקע פגולו ממנו איך מביא אחרים לידי פגול הא עפרא בעלמא הוא, ואם נימא דפגול לא חייל קודם הקטרה אמאי הוה עפרא בעלמא, ומשני דאפ"ה כיון דכבר התחיל ביה איסור פגול עפרא בעלמא הוא אבל שם פגול ממש לא הוה עד לאחר זריקה זהו תמצית שיטת התוס': ודע דהמפרש והרגמ"ה כתבו גם לעיל (דף ב' ע"ב) ד"ה ומשני הואיל ומרצה לפגולין וכו' דאין נקבע פסול פגול לחייב כרת עד שיקרב כל מתיריו לשם פגול עכ"ל, וכן הוא גם הכא בסוגיין וגם התם לעיל בפי' קדמון הנדפס בסוף מס' מדות מכתב יד בדפוס ווילנא, אבל כבר נתבאר שהדברים האלה תמוהין, ויתר הדברים בפרטיות בדברי המפרש ובדברי התוס' בסוגיא זו עיין