תקנת עזרא (מעילה) טז

יפקע איסורם כיון דזריקה ליכא וכן מפורש במכילתא פרשה משפטים סי' ק' היה ר' ישמעאל אומר קו"ח מה חטאת שבשרה מותר בשחיטה עורה אסור במיתתה וכו' עיי"ש, וה"ה קדשים ששחטן בחוץ נמי כמאן דחנקינהו דמי שהרי לעיל בריש מכילתין הו"א דגם קדק"ד ששחטן בדרום כמאן דחנקינהו דמי אלא משום דדרום ראוי לקדק"ל לאו כמתו דמי ע"ש, וא"כ בשחטן לכל הקדשים בחוץ דלא חזי לשום שחיטת קדשים ודאי דכמתו דמי ואסורין באכילה והנאה מה"ת, ומש"כ התוס' בקדושין (דף נ"ז ע"ב) ד"ה מה שלי בשלך אסור בשם הר"ם דקדשים שנשחטו בחוץ מותרים גם באכילה באמת שיטתו קשה מאוד ועיין במהר"ם לובלין ובמקנה שם, ומשו"ה קאמר יצאו מידי מעילה ד"ת אבל איסור ד"ת יש בהן ועיין מש"כ בזה בספרי תקה"ש סי' ט"ז

מיהו נראה דכל זה הוא בבהמות דמחיים יש להם פדיון כשהוממו עכ"פ משו"ה שם הקדש יש עליהם גם כשמתו, אבל עופות כיון שאין להם צד פדיון עיין לקמן (דף י"ב) ובתוס' שם. כשמתו דלא חזיין תו להקרבה פקע קדושתן לגמרי ואין בהן איסור הנאה מה"ת רק מדרבנן, כדתנן לקמן (דף י"א ע"ב) דאפי' בני יונה שעבר זמנן לא נהנין ולא מועלין והסבירו שם התוס' ד"ה ר"ש דכיון דאין לעופות פדיון לא איקרו קדשי ה' ע"ש וה"ה כשמתו, ובזבחים (דף ס"ט ע"ב) בתוס' ד"ה ר"י אומר הקשו במלק עוף טרפה דלא ליחל איסור נבלה על איסור קדשים, הקשה עליהם בצדק הגאון הרש"ש בפסחים (דף ל"ה ע"ב) דהרי קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ומאיסור הנאה לגמרי גבי עופות ושפיר חייל עליהם איסור נבלה, אולם בלא"ה הרבו האחרונים לדבר בדברי התוס' ההם עיין בצ"ק שם ובשעה"מ פי"ו מה' איסורי ביאה ועוד אחרונים ועיין גם בר"ש פ"א דטהרות משנה ג' ובספר חיבת הקודש בזבחים שם ואכמ"ל בזה יותר

ברש"י ד"ה כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום וכו' אלא מאי מעל מדרבנן לישנא אחרינא בחטאת מתה הוא דמעל וכו' אבל בשאר קדשים כגון עולה וכו' כן היא גירסת הצ"ק ונדפסה כבר על הגליון, אבל אין זה מוכרח דהרי ברישא לענין מעילה בחייה ודאי דלאו דוקא חטאת קתני וה"ה עולה ואשם א"כ גם סיפא נימא דלאו דוקא חטאת קתני, והתוס' במנחות (דף נ"ב) נמי מיאנו בגירסא הזאת ועיין בפירגמ"ה ובשמ"ק כאן ודע דמש"כ רש"י בלשונו אבל בשאר קדשים כגון עולה ואשם ושלמי ציבור משום דלאו לכפרה אתו, הנה עולה ודאי דורן היא כבזבחים (דף ז') ובערכין (דף כ"א) וכן איתא עוד בכ"מ, ומ"מ מבואר בכמה דוכתי דעולה מכפרת אעשה ועל לאו הנל"ע עיין ביומא (דף ל"ו) ובבכורות (דף כ"ו) ועוד בכ"מ אלא שאינה מכפרת רק מקופיא עיין בב"ב (דף מ"ח ע"א) תוס' ד"ה יקריב ורמב"ן ורשב"א בחידושיהם שם, אבל לעומת החטאת נקראת עולה דלא אתי לכפרה וא"ש, אבל מש"כ רש"י וכן הרגמ"ה כתב בלשון זה ממש דאשם נמי לא בא לכפר אתמה מאוד שהרי אש ודאי לכפרה בא כמו חטאת ומשו"ה קיי"ל דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם כידוע, ואולי כונתו על אשם נזיר ומצורע ודוחק, אשר ע"כ אלמלי מסתפינא הו"א דמילת אשם ט"ס הוא וצ"ל עולה ושלמים בין ברש"י ובין ברגמ"ה וצ"ע, ועיין בדברי רש"י בדיבור זה בגליון הרש"א בדפוס ווילנא

שם ברש"י ד"ה לא נהנין מהן מדרבנן דאיסורא איכא עכ"ל, כבר נתבאר לעיל בגמ' בדברינו בד"ה והתנן חטאות המתות וכו' דאע"פ דקדשים שמתו איסורא דאורייתא אית בהו בהנאתן אלא דמעילה ליכא בהו מה"ת, ומ"מ חטאות המתות אין בהם שום איסור כיון דגם מחיים לא יצוייר בהם שום ריוח להקדש וה"ה מעות ההולכות לים המלח אין בהן שום איסור מה"ת כיון דגם מצות קבורה אין בהן ורק איסור דרבנן יש בהן וק"ל, אך קשה דבבכורות דף ט"ז איתא אי מהלכתא הוה אמינא איסורא איכא לאו ליכא וכו' ע"ש הרי שיש באכילתם איסור תורה, וה"ה בהנאה דמ"ש. אך לפי הלשנא אחרינא שברגמ"ה שם דקאי באי אקרבה ע"ש א"ש, ובזבחים ר"פ התערו' מפורש דאיסור הנאה יש נמי בהם ואני בעניי איני יודע טעמא מאי ואכמ"ל

שם ברש"י ד"ה ולא מועלין אפי' מדרבנן וכו' עכ"ל, כל האריכות שבלשון רש"י כאן ליתא ברגמ"ה, ובאמת הניח הבה"ז דברי רש"י אלה בצ"ע דמוכח בכ"ד דלא מועלין הוא מה"ת, ובשמ"ק כאן הוסיף בלשון רש"י הערה מלקמן ודף י"א ע"ב) בתורים שלא הגיע זמנן, אבל בתוס' שם ד"ה תורים מפורש דגם בתורין ליכא מעילה אפי' מדרבנן וסיימו שם וז"ל וא"כ ש"מ דכל היכא דקתני במתניתין [כן הגיה השמ"ק שם אין מועלין ר"ל אפי' מדרבנן עכ"ל וכיון דלא כתבו התוס' כלל זה רק במשנה וכן הוא באמת גם לקמן (דף י"ב ע"ב) בתוס' ד"ה ודמיו ע"ש אזדי להו מעט מהערות הבה"ז ומ"מ אכתי נשארו מאיזו משניות שהביא שם וגם בגליון הש"ס דף י"א ע"ב העיר מע"ז דף מ"ב וצ"ע

בגמ' איתיביה רב יוסף לרבה חדא מגו חדא וכו' מכאן קשה על התוס' פרק חטה"ע (דף ס"ח ע"א) שכתבו דהא דמולק בלילה אינו מטמא בבית הבליעה אתי גם כר' יהודא דס"ל נשחטה בלילה תרד, דהני תלתא מיעוטי בבהמה נאמרו אבל לא בעוף, דלפי"ז מאי פריך רב יוסף לרבה מהא דעוף אם עלה לא ירד דילמא עוף שאני דאפי' לר"י אם עלתה לא תרד, ועיין לעיל בתוס' ד"ה ורבה אמר, אולם לפמש"כ לעיל דטעמיה דרבה הוא משום דכמאן דחנקינהו דמי א"כ אין לחלק בין בהמה לעוף וא"ש ודו"ק

תיובתא דרבה תיובתא, הנה הרמב"ם פוסק בפ"ג מה' מעילה דבכל הפסולין מועלין רק מדרבנן והקשו עליו רבים דהרי לרב יוסף המעילה היא מדאורייתא לרהיטת הש"ס, ועיין מה שתירץ בזה הלח"מ פ"ג ה"ג מה' פסוהמו"ק ועוד אחרונים תירצו בזה כל אחד ע"פ דרכו, והקרן אורה כתב דלרבה הרי ודאי הא דקמשני מאי מועלין מדרבנן לאו בשחיטת דרום לחוד קאמר אלא בכל הפסולין, דהרי מלשון הצריכותא בריש מכילתין נראה דשחיטת דרום מסתבר יותר שימעול מאינך פסולין, ואם שחיטת דרום מעילתו רק מדרבנן כ"ש אידך, ופוסק כרבה לגבי רב יוסף אע"ג דרבה איתותיב בדין דאם עלו ירדו אבל בהא דס"ל דהמעילה בפסולין היא מדרבנן לא איתותיב, והא דתנן וכולן אין מטמאין בבית הבליעה ומועלין בהן אין הכונה דהמעילה מה"ת ולומר דהמטמאין בבית הבליעה מעילתן רק מדרבנן ושאין מטמאין בביה"ב מעילתן דאורייתא, אלא דזה גופא קמ"ל דאע"ג דאין מטמאין בביה"ב מ"מ אין מיצוי דמן מוציאתן מידי מעילה דרבנן וכ"ש המטמאין בביה"ב דמועלין בהן מדרבנן, ולקמן (דף ז' ע"א) הוכיח הקרן אורה דלמסקנא גם רב יוסף מודה דמעילת כל הפסולין הם מדרבנן ועיין ברא"ש בב"מ