תקנת עזרא (מעילה) קמט

מסיפא פריך שפיר דהא גבי חלוק לא שייך ענין מצוה וא"כ אם מיירי בהביא שוה שש בשלש אמאי השליח לבדו מעל כדפריך באמת אח"כ, והתרצן משני ליה מ"מ דמיירי דהביא שש בשלש דא"ל אילו וכמו שיתבאר לקמן והא דכתבו התוס' בסוכה (דף ל"ט ע"א) דהכא לא מיירי באתרוג של מצוה ע"ש בד"ה יותר ממזון ג' סעודות לפי המסקנא דהכא כתבו כן וק"ל] ובזה מדוייק לשון המפרש לפי הגהת הצ"ק האמיתית דכן הוא גם לשון פי' רגמ"ה אלא שיש בפי' רגמ"ה טעות הדפוס שבמקום וכו' צ"ל וכן. שבד"ה שהוא אומר אתרוג גדול וכו' סיים והבאת לי קטן ורע שלא הייתי מבקש כן עכ"ל, וגבי חלוק ד"ה קטן ורע וכו' סיים בלשון ולא עשית שליחותי כלל עכ"ל וכן הוא ממש בפי' רגמ"ה ולמה שינו הלשון, אכן לדברינו מדוקדקים דבריהם מאוד דהמפרש ורגמ"ה פי' במשנתנו לפי הס"ד כדרך רש"י בכל מקום, משו"ה גבי אתרוג אינו יכול לומר לא עשית שליחותי כלל שהרי הביא לו אתרוג הכשר למצוה וכלום חסר לו רק הידור מצוה שהיה מבקש מהודר, אלא דמ"מ השליח לבד מעל כשהביא לו אתרוג פשוט שהבעה"ב לא היה מבקש כן שהיה רוצה לקיים גם הידור מצוה (וכבר ידוע מחלוקת מהר"ם מינץ עם החכם צבי בדין גנב אתרוג מהודר אם יכול להשיב אתרוג שאינו מהודר], אבל בדין חלוק שאינו ענין למצוה ודאי השליח כששינה מדעת בעה"ב לא עשה שליחותו כלל ונכון בעזה"ש, ואפשר דהתוס' כאן לעיל ע"א ד"ה והלך וכו' שהשוו מידות האתרוג והחלוק נמי לפי המסקנא כתבו כן ולא לפי הס"ד ודו"ק

שם בגמ' אי הכי אימא סיפא הכי גרסינן כאן, ובכתובות הגירסא אי הכי שליח אמאי מעל ומשני שם דשליח מעל בטלית, ונדחקו שם הראשונים בדעת המקשה מעיקרא מאי סבר ע"ש, ואולם לפי הגירסא דכאן ניחא שפיר ודו"ק, ועיין מש"כ בסוגיא זו בנתיבות המשפט בח"מ סי' קפ"ב ס"ק ט' ויו"ד ומפני שעיקר דבריו הם בכתובות שם קצרתי

שם בגמ' ה"נ מסתברא דקתני מודה ר"י בקטניות, פי' מסתברא דפלוגתא דרבנן ור"י הוא באייתי שש בשלש מדקתני מודה ר"י בקטניות שאם א"ל להביא קטניות בדינר והביא לו בשלשה קטניות ובשלשה חיטים דשניהם מעלו, שהקטניות בסלע הוא קטניות בפרוטה לפי החשבון ולא מצי המשלח לומר אילו לקחת בדינר היו מעלין לך יותר כדמסיק דמיירי באתרא דמזבני כנא כנא בפרוטה ואי בעי בעה"ב עוד קטניות יכול ליקח, ומדנקט הטעם שהקטניות בסלע הוא קטניות בפרוטה ואין הפסד לבעה"ב ש"מ דברישא באייתי ליה שוה שש בשלש איירי ומשו"ה פליג ר"י דא"ל אילו יהבית דינר כולו וכו' משו"ה בעה"ב לא מעל, דאי ס"ד דמשנתנו באייתי שוה שלש בשלש איירי ור' יהודא רע ממש קאמר אמאי מודה ר"י בקטניות הרי טעמו דר"י הוא משום דהוה מעביר על דעתו של בעה"ב והרי גם גבי קטניות הביא רק מה ששוה בעד חצי דינר ובחצי השני הביא חיטין ונהי דקטניות בסלע קטניות בפרוטה מ"מ אמאי מעל בעה"ב אליבא דר"י כן הוא דעת רש"י ז"ל, והריטב"א ז"ל כתב וז"ל פירש"י וכו' והקשו עליו דאפי' אם הביא קטניות בחצי דינר מה ששוה חצי דינר ובחצי השני הביא חיטין אמאי מקפיד בעה"ב לימא ליה השליח מכור לך החיטין וקנה לך בהן עוד בחצי דינר קטניות שחסר לך דהא קטניות בסלע קטניות בפרוטה, ולאו קושיא היא דאין בעה"ב רוצה לעשות עצמו תגר למכור חיטין ולקנות קטניות ויש מפרשים אחרים ואינם נכונים בעיני כפירש"י עכ"ל, אבל הרא"ה רבו ז"ל כתב ז"ל דיקא נמי פירש"י וכו' ולא נהיר דאפי' נימא דאייתי ליה שוה שלש בשלש א"ש נמי הא דמודה ר"י בקטניות, דחלוק כיון כלקח לו קטן ורע דלא חזי ליה לא מצי עוד לתיקוניה דאפי' יקח עוד חלוק בחצי דינר השני נמי לא אהני ליה מידי דהא תרווייהו לא חזו ליה, אבל קטניות כשלקח לו חצי מה שצריך הרי הוא יכול ליקח עוד כדי צרכו ויהיה ראוי לו כאילו לקח מתחילה בבת אחת, אבל הפי' הנכון דהיינו דייקא דר"י מדלא אשכח מידי אחרינא דקמודה אלא רק בקטניות, ותו מדקתני שהקטניות בסלע וכו' משמע דבחלוק דפליג משום ריעותא דדמים קאמר ובקטניות ליכא פסידא דדמים באתרא דמזבני כנא כנא בפרוטה עכ"ל השמ"ק בכתובות שם ועיין עוד בכתובות שם בתוס' ומפרשים, ודע דלשון ומודה ר"י בקטניות הגם דליתא במשנתנו איתא בתוספתא ולשון הש"ס כאן מדקתני סיפא מודה ר"י דמשמע דאמשנתנו קאי אינו מדוקדק והגירסא בכתובות בזה עדיפא טפי, ועיין עוד בשמ"ק כאן הנדפס בש"ם דווילנא

ברש"י ד"ה שמעת מינה וכו' ותפשוט מהכא דקנה לוקח ואע"פ שקנה לו בפחות עכ"ל, וכן הוא בפי' רגמ"ה ומשמע מדבריהם דבעשאו שליח לקנות מיירי, אכן בכתובות שם דאיתא מי אמרינן דטבי ליה עביד ליה וכו' או דילמא מצי א"ל לא ניח"ל דלפשו עלי שטרות מבואר דבעשאו שליח למכור איירי, וצ"ל דבין כך ובין כך שייך טעמים הנזכרים. והרי האמת ברור דמשנתנו בעשאו שליח לקנות איירי, וכבר רמזתי לך להנתיבות סי' קפ"ב סק"י ויש לי להאריך בדבריו וכאן קצרתי

והנני להעיר דממשנתנו דתנן נתן לו פרוטה וכו' הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני ובחציה פתילות ממפ"ל והלך והביא לו נרות ממקום פתילות ופתילות ממקום נרות השליח מעל, נראה לכאורה מבואר דבחפץ ששוה פחות מפרוטה וכן בכסף גופא פחות מפרוטה, נהי דאינו ממון גבי ישראל מ"מ יכול לתנו לאחר במתנה או במכירה ולהקנותו במשיכה או בכסף לענין מה דכסף קונה, דאל"כ הרי לא קני השליח לא בהנרות ולא בהפתילות ושני המוכרים לא קנו שני חצאי פרוטה שנתן להם וא"כ למה מעל השליח כיון שאין כאן קנין גמור עיין רמב"ם פ"ו מה' מעילה ה"י, וכן יש להוכיח מקדושין (דף י"ג) דכותב לו על השטר שדי מכורה לך אע"פ שאין בו שו"פ והרי בשטר קנין לכו"ע בעינן שיזכה הלוקח בגוף השטר כדכתיב ואקח את ספר המקנה, ומהאי טעמא שטר מקח שכתבו על איסורי הנאה פסול כמו שביאר האבני מילואים באבהע"ז סס"י קל"ט ואיך זוכה הלוקח פחות משו"פ, אלא ע"כ דגם בפחות משו"פ יש קנין גמור ומשו"ה גם במשנתנו אילו עשה השליח כמו שא"ל בעה"ב היה הבעה"ב מועל עכשיו ששינה מדעת בעה"ב השליח מעל, וזהו דלא כיד אפרים ביו"ד סי' ס"א שכתב דבפחות משו"פ לא שייך זכיה כלל וכן כתב הפנ"י בגיטין (דף י"ב) ד"ה בפחות פחות משו"פ וכו' דפחות משו"פ לאו ממונא הוא ולא שייך ביה מכירה עכ"ל ע"ש, והרי לכאורה הוכחנו בצדק דגם על פחות משו"פ חל קנין ומכירה וזכיה והיה לי בזה אריכות דברים עם הג"מ בעהמ"ח ספר תורת מרדכי ז"ל וכאן הנני רק מעורר

במשנה המפקיד מעות אצל שולחני וכו', איכא דקשיא ליה הכא מהא דב"מ (דף צ"ט) אר"ה השואל קרדום לחבירו בקע בו קנאו ולא מצי הדר ביה המשאיל, לא בקע בו לא קנאו ומצי משאיל למיהדר ביה, ופליגא דר"א דאמר ר"א המשאיל קרדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה שבו וחבירו מותר לבקע בו