תקנת עזרא (מעילה) קמד

דף כ"א במשנה אמר לו הביא לי מן החלון או מן הדלוסקמא והביא לו אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי אלא מזה והביא מזה בעה"ב מעל, ובגמ' מאי קמ"ל וכתב המתן בסתר בשם הרב אדרת אליהו פירוש דהגמ' מקשה מאי קמ"ל משנתנו בלשון זה שאמר בעה"ב לא היה בלבי אלא מזה והביא מזה הו"ל לתנא לקצר, ולומר אע"פ שאומר בעה"ב איני חפץ מזה, ומשני הש"ס קמ"ל דדברים שבלב אינן דברים ואילו הוה אמר בעה"ב רק איני חפץ מזה הוה משמע דעתה הוא חוזר בו אבל מעיקרא היה דעתו כמ"ש השליח ומשו"ה מעל, אבל אם אמר דמעיקרא לא היה דעתו במה שעשה השליח הו"א דלא מעל בעה"ב, קמ"ל תנא דאפ"ה מעל בעה"ב דדברים שבלב אינן דברים עכ"ל, ועיקר הרבותא היא דאע"ג דעיקר ענין מעילה הוא חטא שבין אדם למקום וקמי שמיא גליא דברים שבלב כמו דברים שבפועל, וסד"א דאף על גב דבכל התורה שבין אדם לחבירו דברים שבלב אינם דברים במעילה הוה דברים קמ"ל דגם במעילה דבשב"ל אינן דברים

והקשה התפא"י במשניות כאן דאמאי הדברים שבלב כאן אינן דברים, הרי כתבו הראשונים דכי אמרינן דברים שבלב אינן דברים היינו דוקא היכא דדברים שבלבו סותרין לדברים שבפיו, אבל היכא דרק מפרשי דברים שבפיו ולא סתרי להו דברים שבלב הוה דברים וכ"כ הרשב"א בחידושיו לקדושין (דף נ') ע"ש. וא"כ במשנתנו כשאמר בעה"ב לא היה בלבי מזה אלא מזה אמאי לא הוה דברים שבלבו דברים הא לא סתרי דברים שבפיו אלא מפרש אותם. ובשלמא לפיהמ"ש להרמב"ם כאן ובפסקיו פ"ז דמעילה ודאי דדברים שבלבו סותרין דברים שבפיו, וכן לפירש"י בקדושין (דף נ' ע"א) דלא היה כאן רק חלון אחד וכיסין הרבה ובעה"ב אומר שלא היה בלבו מכיס זה אלא מאחר, י"ל דכיון שאמר הבא לי מן החלון משמעות פיו הוא דמאיזה כיס שבחלון שיביא ניחא ליה וכשאמר לא היה בלבי מזה סותר דברים שבפיו, אבל לפי' רש"י ותוס' כאן שהיו כאן חלונות הרבה דוחק לומר דבלשון חלון סתם משמע דוקא מכל חלון שירצה השליח וא"כ קשיא למה לא יוכל לפרש דבריו שלא כיון לחלון זה, והרי גם התוס' בב"מ (דף מ"ב ע"ב) מפרשי כהמפרש והתוס' כאן דהיו כאן חלונות רבים אלא שכתבו דמיירי שהיו בשני בתים או בשני מקומות כדי ליישב מאי דהוקשה להם ממשנתנו לההיא דהתם ע"ש וא"כ גם להם קשיא קושית התפא"י, ותירץ לו בנו הגאון ר' ברוך יצחק ז"ל דדוקא בנדרים אמרינן דאם אין דברים שבלבו סותרין לדברים שבפיו הוה דברים שבלב דברים כיון דרק לעצמו ועל עצמו נדר, אבל במעילה כיון שאמר להשליח בסתם שיביא מחלון הרי אין השליח נביא לדעת לאיזה חלון כיון אלא ודאי כיון לכל חלון שירצה השליח, דאל"כ הו"ל להשליח לאמלוכי ביה מאיזה חלון יקח ולא היה המשלח מועל כלל כדאמרי' לעיל לענין בשר וכבד עכ"ד, ואביו המחבר זצ"ל הודה לו וקלסיה והביא ראיות לדבריו עיי"ש, וכן ראיתי להגאון מיוחס בעל פרי האדמה בספרו מנחת בכורים בשבועות ודף כ"ג סע"א) בתוס' שם שהקשו לו קושיא זו ותירץ כעין תירוץ התפא"י וז"ל, ולענ"ד נ"ל דלעולם הוה דברים כשהוא בעצמו כשמפרש דבריו אבל לבטל שליחות השליח כדי לחייב השליח כל כהאי אפי' כשאינו סותר לא הוה דברים ולכך ג"כ בעי למילף בההוא דזבין וכו' דהוה חב לאחר וכו' ודו"ק עכ"ל המנחת בכורים

ותמיהני על דבריהם דהרי הרשב"א בקדושין שם גבי ההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י ומסקינן דהוה דברים. שבלב ואינן דברים, כתב בחידושיו וז"ל והא דתנן בפ"ק דנזיר האומר אהא ה"ז נזיר ומוקמינן כשהיה נזיר עובר לפניו ואע"ג דלא פירש דאלמא דדברים שבלב הוה דברים וכו' אלא דכל כהאי לא דייקי כלל לדברים שבלב. דכי אמרין דברים שבלב אינם דברים היינו שאינן דברים לבטל מה שאמר בפיו כההוא דזבין וכו' ובאומר סבור הייתי שהיא כהנת. אבל כל שהדברים שבלבו אין מבטלין מעשיו אלא מקיימין כנזיר שאמר בלבי היה להיות כזה שהיה עובר וכו' או מחשב בתרומה שאין דברי לבו מבטלין שום דבר הזה דברים וכו' עכ"ל, הרי מפורש דאינו מחלק בין נדרים שהם מעצמו על עצמו לענינים אחרים. דהרי גבי ההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י וכו' וגבי סבור הייתי שהיא כהנת להרב תפא"י ולהרב מנחת בכורים אפי' אם דבריו שבלבו לא הוה סתרי לדבריו שבפיו נמי אינם דברים כיון דהוה נוגע לאחרים וחב לאחרים, אלא ודאי שאין בדבריהם כדי להפיס דעתנו ואין חילוק באמת בין נדרים לשארי דברים. והראיות שכתב התפא"י לכלל שלו בקל יש לדחות ואין להאריך בזה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה למה במשנתנו דהוא רק מפרש דברים שבפיו דברים שבלב אינן דברים. ולומר דמלשון מן החלון סתם שאמר בפיו משמע מכל חלון שירצה השליח הרי כבר כתב התפא"י שהוא דוחק, ואני מוסיף דגם הט"ז באבהע"ז סי' כ"ז נמי ס"ל שהוא דוחק לומר כן. דשם סעי' ג' הביא הרמ"א ז"ל תשובת מוהר"ם במרדכי דאפי' נתן לאשה כסף בשתיקה ולא דיבר כלום והוא והיא אומרים שכיוונו לשם קדושין הוה קדושין, ואע"פ דאמרינן בפ' האיש מקדש ובכולן אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת דדברים שבלב אינם דברים, שאני התם דכיון דאתני לאו כל כמינה לעקור תנאה עכ"ד ע"ש, והקשה שם הט"ז סק"ו ממשנתנו דהרי באמר לשלוחו הבא לי מן החלון אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי אלא חזה והביא מזה בעה"ב מעל דדברים שבלב אינם דברים. והרי שם לא הוה תנאי דאע"פ שאמר לו הבא מן החלון לא נתמעט בזה שלא יביא מחלון אחר כדאמרינן בהמפקיד (דף מ"ב) הא לא א"ל מהאי תרמי ומהאי לא תרמי, וא"כ ראינו שדברי רבא שאמר דברים שבלב אינן דברים היינו אפי' במקום שאינו עוקר תנאי ולא שייך לילך בתר אומדן דעתו של לוקח כדדחי שם בתשובת מהר"ם עכ"ל הט"ז, הרי לפנינו דגם הט"ז מיאן לומר דכשאמר הבא לי מן החלון סתם היה משתמש כונתו דמאיזה חלון שירצה השליח יביא, ואמת דעיקר קושית הט"ז יש לענ"ד ליישב בקל דמהר"ם במרדכי מפרש משנתנו כהרמב"ם דמיירי שהבעה"ב אומר עתה שבלבו היה שיביא מדלוסקמא וטעה בזה במה שאמר מן החלון, ובאופן זה ודאי דברים שבלבו סותרין לגמרי דברים שבפיו גם יותר מתנאי מפורש, ואין לי עתה עת להתבונן באחרונים אם לא עמדו כבר על הט"ז בזה, אבל עכ"פ להמפרש ורגמ"ה והתוס' כאן ובב"מ נשארה הקושיא ועיין בתוס' בב"מ שם ובדברי הר"ן שבאלפס פרק וא"ו דגיטין דף תק"כ לענין מראה מקום הוא לו ע"ש, ועיין באורח מישור ריש נזיר ד"ה כתב בתוי"ט בארוכה

והנלע"ד בזה דהנה כבר הקשה השער המשפט סי' צ"ח סק"א בלאו"ה על הרשב"א דלדבריו. אמאי בעינן באמר אהא שיהא נזיר עובר לפניו כדאיתא בריש נזיר הא בלאו"ה כיון שאומר שבלבו היה לנזירות ממילא יהיה נזיר כיון שאין מבטל דברים שבפיו, וכן למה אמרינן בשבועות ודף כ"ו) גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו ועוד האריך והעלה משו"ה דלא כהרשב"א אלא