תקנת עזרא (מעילה) קמג

ד"ה ביומא וכו' ויש מפרשים אוכלא סעודה וכו' עכ"ל, ר"ל שאם אינם רק בתחילתה יפין הן אבל אם כל הסעודה היא מדגים קשין הם ופשוט, מיהו בביצה (דף כ"ב ע"א) משמע כפירוש הראשון כמה שהעיר כבר הצ"ק וכן משמע עוד בע"ז (דף כ"ח ע"ב) וע"כ העיקר נראה כפי' הראשון

שם בגמ' ש"מ מוסיף על שליחותו הוה שליח, פי' ותפשוט בעיא דבעי הש"ס בכתובות (דף צ"ח) בא"ל זבין לתכא ואזיל זבין כורא דקנה ליתכא, אין להקשות נהי דמוסיף על דבריו הוה מ"מ הא בקני את וחמור פליגי ר"נ ור"ה בב"ב (דף קמ"ג) דר"ה ס"ל דלא קנה כלל דקנין שבטל מקצתו בטל כולו ואיך יקנה הלתך אף אם לא העביר אדעתא דבעה"ב דהא הלשון מהאיבעיא אף כשהיה כל הכור בקנין אחד משמע, י"ל דבאמת האיבעיא אזלה למ"ד דקנה מחצה ויש לפלפל בזה ואין כאן עיקר מקומו ע"כ קצרתי בזה, ועיין בר"ש תרומות פ"ד מ"ד מה שהביא מהירושלמי ודו"ק, והנה בזבחים ודף ל"ד ע"א) איתא אילו נאמר קרבן לה' בהמה הייתי אומר חיה בכלל בהמה וכו' ת"ל בקר וצאן וכו' יכול לא יביא ואם הביא כשר הא למה זה דומה לתלמיד שא"ל רבו הבא לי חיטין והביא לו חיטין ושעורין שאינו כמעביר על דבריו אלא כמוסיף על דבריו עכלהג"מ שם, וכתבו שם התוס' וז"ל אלא כמעביר על דבריו צ"ע במעילה ובכתובות גבי זבין לי ליתכא ואזיל זבין ליה כורא עכ"ל, ודבריהם תמוהין דמה ענין זל"ז דהאיבעיא בכתובות וכן כאן במעילה הוא רק על הלתך שהרשה לו למכור אם המקח קיים אבל הלתך שלא הרשה לו למכור ודאי המקח בטל, ואדרבה להיפך יש להקשות איך ס"ד שם מעיקרא דמוסיף ע"ד הוה וגם חיה כשרה הא בכתובות שם מפורש דגם להצד דמוסיף ע"ד הוה לא קני רק לתך שציוה המשלח אבל לתך השני ודאי דלא קני, ועיין בח"מ סי' ר"ג ובסמ"ע שם ס"ק י"ט ובביאור הגר"א ז"ל שם ס"ק מ"ב עייש"ה, ועיין בהגהות חק נתן שם בזבחים מש"כ בזה, אבל נראה יפה מש"כ בזה המעיין החכמה על התרי"ג מצות ליישב ע"פ הפסיקתא אקרא דלי כל חיתו יער א"ר יודן עשרה בהמות טהורות מסרתי לך שלשה ברשותך ושבעה אינן ברשותך שמא הטרחתי עליך לחזור בהרים ולהתיגע בגבעות להביא קרבן מאיל צבי ויחמור שאינן ברשותך וכו', וא"כ התם בזבחים הפי' כפשוטו דס"ד שהקיל הקב"ה להביא מן המצויים ואם יביא מאינם מצויים ויטריח הרי הוא מוסיף אדבריו, משו"ה ממעט דדוקא מהמצויים ואם מביא מחיות הוה מעביר על דבריו, ועפ"ז יש אפשרות לדמות הא דהתם להא דא"ל לשליח זבין לי כורא ואזיל וזבין ליתכא אי מוסיף על דבריו הוה דטבא ליה עבדא או מעביר על דבריו הוה, וה"נ התם אף שהקב"ה לא הטריחנו ביגיעה יתירא מ"מ אם יביא חיה הרי דטבא עבד לכן אפשר דהוה כמוסיף על דבריו וכשר, דהרי הצד השני דלא ניחא ליה דליפשו עליה שטרא לא שייך כאן להכי צריך קרא לאסור חיה עכ"ד ודפח"ח בישוב הגמ'

ש"מ מוסיף על שליחותיה הוה שליח, דאל"כ אמאי מעל בעה"ב וה"ה דשליח נמי לא הו"ל למעול דהא האורחין עברו על דעתיה, אר"ש דאמר שליח טלו אחת מדעתיה ואחת מדעתי דכיון דפירש דעתיה דבעה"ב הרי קיימו מתחילה דעתיה דבעה"ב ואח"כ עבדו דעת השליח ודעת עצמן, מיהו אכתי קשה שליח אמאי מעל הא האורח עבר על דעתו, וי"ל דהאורחין נמי אמרו שלוקחין אחת מדעת עצמן בפירוש [וכ"כ התוס' כאן סד"ה ש"מ], והרא"ה ז"ל תירץ דבשלמא מעילה דבעה"ב תליא בדיבורא דשליח דאי אמרת מעביר ע"ד הוה מיד כשאמר טלו שתים עבר ע"ד דבעה"ב אבל מעילה דשליח באכילת פועלים תליא וכיון שאכלו שתים הרי קיימו דבריו ומיד מעל השליח, ולכי אכלי השלישית מילתא אחריתא היא דעבדו באפי נפשייהו ולכך הם מועלין עליה, ומעיקרא כי קשיא ליה מבעה"ב לחודיה קשיא ליה ולא משליח כלל, דבשליח ניחא גם להמסקנא גם להס"ד [וכ"כ התוס' בכתובות שם] עכ"ל השמ"ק בכתובות

והנה הרמב"ם בפ"ז ממעילה ה"א פוסק דבאמר סתם טלו שתים שתים בעה"ב מעל והשליח פטור וע"ש בכ"מ טעמו למה לא מעל השליח, והקרן אורה כתב בטעם הרמב"ם דהשליח פטור באופן זה, דהנה הא דבעה"ב מעל אין זה רבותא אפי' אי גבי מכר מעביר על דעתו הוה בחד שטרא ע"ש בכתובות דהרי ענין מעילה דמי לשני שטרות, ועיקר הרבותא היא הא דשליח מעל וזהו דקאמר הש"ס ש"מ דמוסיף הוה דאי מעביר הוה א"כ גם הא פשיטא דשליח מעל וא"כ מאי קמ"ל, ומשני ר"ש דאמר טלו שתים מדעתי וקמ"ל רבותא דאפ"ה בעה"ב מעל, וא"כ למסקנא זו שפיר י"ל דאי מוסיף הוה לא מעל השליח כלל משום דאומדן דעת בעה"ב אטעיתיה והכל עשה ע"ד בעה"ב, והביא ראיה לזה מירושלמי דתרומות הובא בתוי"ט כאן במשנה עכת"ד, אבל לפ"ז הסוגיא דכתובות אינה עולה כמש"כ הק"א בעצמו ונשאר בצ"ע, וגם כאן דבריו עולין רק לפ"מ שהניח דלהרמב"ם כאן הכי גרסינן בשינויא דר"ש כגון דאמר להם טלו שתים מדעתי וקשה לשבש את הספרים וטוב יותר לומר כמש"כ הכ"מ דסמך על אוקימתא שניה דכתובות עיי"ש היטב, ועיין מה שהאריך כאן בדעת הרמב"ם התפארת ישראל במשנה דכאן

ובספר בית יעקב מהגאון מליסא בכתובות שם תירץ דלהכי פוסק הרמב"ם דלא מעל השליח, דהנה בלא עשה השליח שליחותו דהשליח מעל היינו דוקא בלא הודיע שהוא שליח אבל אם הודיע שהוא שליח ועבר על דברי המשלח שהמקח בטל כמבואר בח"מ סי' קפ"ב א"כ לא יצא הדבר ההוא לחולין. ודוקא שכבר נעשה המעשה שנאכל ההקדש שייך לומר כשלא עשה שליחותיה שהשליח מעל, וא"כ א"ש, דהכא בתן בשר לאורחין מסתמא מיירי בהודיעם שהוא שליח דהרי כל מתנה כשהשליח נותן ואינו מודיע שהוא שליח ודאי דהוא מעביר ע"ד המשלח שהרי מתנה כמכר דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה לא היה נותן לו מתנה, והתוס' בקדושין (דף מ"ג ע"א) הקשו אמאי מועל בהנאת חבירו הא זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ותירצו דמדאגביה קניה למעילה, ומסופק שם הר"י ז"ל אם מועל המשלח בנהנה שליח בלא הגבהה כגון שא"ל שב על כר של הקדש, ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם דהשליח לא מעל, דכיון שהודיעו שהוא שליח א"כ לא קנה האורח החתיכה השניה בהגבהה בלא ציווי המשלח עד שעה שאכלו וכשאכלו הרי זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן והשליח פטור, והא דאמר בגמ' אי אמרת מוסיף ע"ד הוה משו"ה בעה"ב מעל ומשמע דעל השליח לא קשה כלל למה מעל, י"ל דאז היינו באמת מוכרחים לומר דבמעילה ישלד"ע אפי' בזה נהנה וזה מתחייב וכמו שמסתפקים התוס', אבל כשמסיק דמיירי באמר טלו אחת מדעתי שוב אין אנו מוכרחין לכך ומוקמינן מתניתין כפשוטה ובאמת השליח ג"כ לא מעל כשלא אמר טלו אחת מדעתי דזה נהנה וזה מתחייב ליכא אפי' במעילה כמש"כ התוס' במכילתין לעיל (דף י"ח ע"ב בסופו) עכ"ד הבית יעקב ויש לי להאריך בזה ובחידושינו על הרמב"ם יתבאר יותר איהשי"ת: