תקנת עזרא (מעילה) קמב

לומר שאמר בעה"ב לאורחים טלו בשר ואם נטלו בשר בעה"ב חייב ואם נטלו כבר האורחים חייבין, ואזיל ומיישב לה ע"ד פלפול כדרכו בקודש עיי"ש, מיהו בפשוטו משום דבסיפא ע"כ לצייר בשני שלוחין משו"ה נקט רישא נמי בכה"ג וזה פשוט

ע"ב בגמ' מאן תנא וכו' אר"ח דלא כר"ע וכו', סוגיא זו ביתר ביאור היא בנדרים, ודף נ"ד) אהא דתנן שם הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר, וקאמר אביי דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה דלר"ע מספקא ליה בכל מידי דמימליך עלה שליח אם מיניה הוא, ואח"כ מביא הש"ס שם משנתנו וקאמר ר"ח דאתיא דלא כר"פ דאי כר"ע למעול בעה"ב ולא למעול שליח עכ"ל הגמ' שם. והקשו שם התוס' והר"ן דמאי קאמר למעול בעה"ב הא ר"ע מספקא ליה וא"כ איך יביא מעילה מספק עכת"ד, ולענ"ד ביאור קושיתם היא דאין לומר דר"ח פריך לר"ע לשיטתיה דמחייב אספק מעילות אשם תלוי כדתנן בכריתות (דף כ"ב) דר"ע דמחייב אשם תלוי אספק מעילה ס"ל לר"ח שם ע"כ דהוא רק אספק במעשה ולא אספק בדין דאל"כ אמאי קאמר דלא יתחייב שליח. הא הו"ל לר"ח למפריך דיתחייבו שניהם מספק, אלא ע"כ דבספק בדין ס"ל לר"ח דלא מחייב ר"ע אשם תלוי א"כ גם בעה"ב פטור, וביארתי כל דברי התוס' שם בארוכה במקו"א וכאן הנני רק מעורר לב המעיין

שם מי לא מודה ר"ע דצריך לאימלוכי ביה וכו' דנהי נמי שיש במשמעות בשר כבד או בכלל כבד בשר להרבה בני אדם יכול בעה"ב לומר לא היה בדעתי לומר לך אלא מבשר ממש או מכבד ממש ואם לא מצאת הדבר עצמו שהייתי אומר לך היה לך לימלך בי עכ"ל השמ"ק בנדרים שם בשם הרי"ץ ז"ל, והנה מש"כ דכמו דבכלל בשר יש כבד במשמעות ה"נ דבכלל כבד יש במשמע גם בשר תמוה בעיני ולא ידענא מנ"ל הא דבפשוט בכלל כבד ודאי אין בשר בכלל ולענ"ד דבריו אלה צ"ע

שם מאן תנא דפליג עליה דר"ע, פי' בנדרים ואינו מחמיר לאסור עליו, אבל לענין מעילה כולהו מודו דשליח מביא אשם ולא בעה"ב דמדאורייתא לאו מינה הוא כדאמרן. אבל הרי"ץ ז"ל כתב מאן תנא דפליג עליה דר"ע ואמר דדלועין אינו בכלל ירק רשב"ג היא ואתיא מתניתין דמעילה נמי אליבא דרשב"ג, דמאחר דאשכחן ליה דקאמר דכבד ובשר תרי מיני אינון מפני שצריך השליח לימלך בו ה"ה נמי ירק ודלועין מטעם זה עכ"ל השמ"ק שם וכתב הר"ן בנדרים שם דלענין הלכה קיי"ל כר"ע דכל מידי דמימלך עליה שליח מיניה הוא דהא סתם לן תנא בחולין (דף ק"ד) כוותיה וכו' וכן פסק האלפס בחולין שם] ולא כהרמב"ם דפסק בה' נדרים דדגים לא מיתסרי אלא באתרא דמימליך שליחא עלייהו ועופות בכל דוכתא אסירא והוא תמוה דהרי בגמ' משוינין להו עכ"ל בקצרה, וכבר עמלו האחרונים לתרץ הרמב"ם בכמה אנפי, ואני אעתיק דברי המהרי"ק בשורש צ"ט בתכלית הקיצור הנחוץ לסוגיא דידן וז"ל שם, ואשר דקדקת לשון הסוגיא דפרק בתרא דמעילה דמשמע דשכיח טפי המלכת השליח בעופות מבדגים לענ"ד נראה שהוא דקדוק נכון וישר, אמנם מתוך זה לא יתיישב עדיין] כ כך מה ראה הרמב"ם להפליג עופות מדגים כולי האי עד שנאמר דעופות אסורין בכל מקום. נימא דאע"ג דשכיח טובא שהשליח נמלך בעופות יותר מדגים. מ"מ אפי' עופות לא יאסרו אנודר מבשר אלא דוקא ברוב המקומות שהשליח נמלך עליהם. אבל במיעוט המקומות שאין השליח נמלך לעולם אימא לך דשרו, דהא פשיטא דכל כמה דנקריב דין עופות לדין דגים טפי ניחא הא דפריך מ"ש עופות וכו' דגים נמי וכו' ובהתרחקם זמ"ז לא אתי הך קשיא שפיר כולי האי, ועוד דכי מעיינת בה שפיר בסוגיא דפ"ב דמעילה תמצא דלכאורה התם לא לענין המלכת שליח קאמרינן מאי שנא עופות וכו' דגים נמי וכו' דקאמר מ"ש עופות דרגיל וכו' מייתי דצפורא וכו' ולא קאמר דרגיל שליח למימליך וכו' כדאמר בנדרים לחד נוסחא, או כי לא אשכח בשרא לאידך נוסחא דהתם תרווייהו משתמעי דאהמלכת שליח קאי, אבל הכא קאמר לא דאומר. לא אשכחא בשרא וכו' ומייתי בשרא וכו' ומייתי צפורא וכו' ומייתי דגים וכו' דא"כ היה נראה דהתם קאי אאינש דעלמא שאומר כך הואיל ולא מצאתי בשר אחר אקח עופות וכו' או דגים וכו', ומתוך לשון זה משמע דהעופות והדגים הם בכלל בשר במקצת, מדקאמר לא מצא אחר דמשמע אלא שאינו סתם בשר אבל נקרא בשר במקצת, אבל אין הלשון מתיישב כלל בענין המלכת שליח, ע"כ לבי אומר לי דסוגיא דהתם דמעילה] איירי בכל אדם שאומר כן בשאין מוצא בשר בהמה אומר כיון שלא מצאתי בשר אחר אקח עופות או דגים. ומשמע מזה דעופות ודגים הם בכלל בשר במקצת דאל"כ לא יתכן לומר כיון שלא מצאתי בשר אחר וכו' דפשיטא שלא שייך לומר כיון שלא מצאתי בשר אחר אביא גבינה או קטניות, ומ"מ דמי האי לפלוגתא דרבנן ור"ע בהמלכת שליח, דכמו דהתם לרבנן לנודר בעינן שיהיה ממש מאותו המין שנדר ולא מהני מה דמימליך עליו שליח, ולר"ע די שיהא במקצת תחת המין עד שימלך עליו שליח, הכי נמי לא שנא, וגם אפשר לומר דכל שיאמר אדם עליו לא מצאתי אחר ואביא מזה שגם השליח ימלך עליו לפעמים וכו' עכ"ד מהרי"ק שם, ושוב חזר וישב על מדוכה זו בשורש קע"ד ולא הבאתי מדבריו רק מה דדייק בסוגיא דידן, ובשורש קע"ד מיישב ע"פ דרכו פסק הרמב"ם ולא ראיתי נחוץ להביא כאן דבריו בישוב הרמב"ם בשגם אין בידי עתה המהרי"ק לעיין בו, אכן מש"כ הכ"מ ליישב הרמב"ם דיש חילוק בין המלכה דדגים להמלכה דעופות והביא ראיה מדפירש בנדרים המלכה דדגים ולא פירש המלכה דעופות הוא פלא דהרי בסוגיא דידן במעילה דפירש הש"ס המלכה דשניהם בלשון אחד, וגם הלח"מ הקשה עליו ותירוץ הלח"מ ג"כ דחוק, והרבה אחרונים השתדלו ליישב הרמב"ם ע"פ סוגיא דידן בלשונה וכנראה נעלם מהם דברי המהרי"ק בשורש צ"ט וקע"ד דלדבריו אין מקום לדבריהם, אך בביאור הגר"א ליו"ד סי' רי"ז ס"ק י"א כתב דבימי הגמ' היו נמלכים בכ"מ משא"כ עכשיו דאין נמלכין בכ"מ וכ"כ הטור משא"כ עופות דעדיין נמלכים בכ"מ דלא כהר"ן שתמה על הרמב"ם עכ"ל וזה נכון יותר ע"ד הפשוט והישר וקצרתי מאוד בזה

תוס' ד"ה קרבים לאו בשר ונפ"מ שאם לא היה ראוי לאכילה כי אם לכלבים אין בכך מקח טעות וכו' עכ"ל, פשוט דזהו רק לרשב"ג אבל לרבנן דהלכה כמותם ודאי דאם אינו ראוי לאכילה רק לכלבים דהוה מקח טעות, ועיין שבת דף קמ"ב ע"ב ברש"י ותוס' שם ובתוס' שבת דף כ"ט ובתוס' ביצה דף ל"ג ד"ה ושדי וברשב"ם פסחים דף ק"ז ע"ב וברשב"א וריטב"א בשבת שם דף קמ"ב ע"ב עיין שם היטב ולכן לא הבינותי מה שמביא הקצוה"ח בסי' רל"ב סק"א דברי התוס' האלה לדינא אלא דסיים דעתה נשתנה הדבר וענינים אלה תלוי בזמן ומקום והדבר תימה בעיני, ועיין בפרמ"ג יו"ד סי' ע"ב סק"כ ובט"ז וש"ך יו"ד סי' ע"ה סק"א ובש"ך יו"ד סי' קי"ג סק"כ ובפמ"ג בפתיחה לה' תערובות חלק ג' פרק ד' ובשירי קרבן בירושלמי פ"ז דנדרים וקצרתי: