תקנת עזרא (מעילה) קלז

לריו"ח משו"ה קתני דוקא בלן אבל בישראל באמת גם כל אומנות כיון שנתן לו מעות הקדש מעל דקיי"ל בבכורות מה עמיתך בחדא אף נכרי בחדא, ואף דהתם אליבא דר"ל קיימינן כמו שהרגיש התוי"ט מ"מ גם לריו"ח ע"כ לומר כן. דאל"כ תקשי לריו"ח נמי אימא עמיתך בכסף ומנכרי עד דאיכא תרתי כדפריך לר"ל, והנה לפי הכלל דריו"ח ור"ל הלכה כריו"ח כדפסק הרמב"ם ריש פ"ג מה' מכירה דמה"ת כסף קונה, א"כ ע"כ לענין מעילה בישראל לאו דוקא בלן אלא דה"ה בכל בעלי אומניות מעל תיכף כשנתן המעות ודוקא בנכרי יש חילוק בין בלן לאחר, וא"כ תמוה לכאורה פסק הרמב"ם שפסק בפ"ו, ה"ח מה' מעילה דבקנה חפץ מישראל לא מעל עד שימשוך ובעכו"ם כיון שנתן כסף לחוד מעל וכבר עמד ע"ז הכ"מ ונשאר בקושיא. וביותר קשה שסותר את עצמו כאן גופא דמתחילה כתב וכן אם נתנה לבעלי אומנות מעל אע"פ שלא נעשית מלאכתו עכ"ל, משמע מזה דפסק באמת כריו"ח דאין חילוק בישראל בין בלן לשאר אומנות דמעל בכסף לחוד וא"כ ע"כ משנתנו בנכרי איירי כמש"כ התוס' כאן, ואח"כ כתב קנה בה חפץ ולא משך אם מן הגוי מעל ואם מישראל לא מעל משמע דפסק כר"ל דמשיכה מפורש מה"ת בישראל ומשו"ה לא מעל עד שימשוך וא"כ דבריו סותרים א"ע מיניה וביה, וכבר תלו ע"ז האחרונים בהרבה מספריהם פלפולים שונים כל אחד ע"פ דרכו, וגם אנכי יש לי דברים בזה בחידושי על הרמב"ם וכאן אתפוש דרך קצרה

דהנה הברכת הזבח והנתיבות בח"מ של"ג סק"א והחק נתן ועוד איזה אחרונים כמעט שנתכונו כולם לדרך אחד, דהרמב"ם פסק ודאי כריו"ח ואפ"ה לענין מעילה לא מעל עד שימשוך משום דכיון דרבנן הפקיעו קנין כסף והעמידו על חשיכה, לא מעל קודם משיכה כיון דלא נתקיים עדיין המקח דהא הדרא זבינא ואכתי לא נהנה, וכה"ג פסק הרמב"ם בפ"א מה' איסורי מזבח הי"ג גבי אתנן זונה עיי"ש, והוא כעין הפקר בי"ד שיש כח ביד חז"ל בכעין זה להפקיע קנין דאורייתא, וא"ת א"כ דפסק כריו"ח א"כ גבי עכו"ם משיכה לחוד קונה מה"ת כמש"כ לעיל בדברי התוס', ואמאי פסק גבי עכו"ם דבקנה ממנו חפץ מעל אע"פ שלא משך, י"ל דהרמב"ם לא ס"ל בזה כהתוס' דידן אלא כהתוס' בב"מ (דף מ"ח) ד"ה נתנה לסיטון בשם ר"ח דלריו"ח בעכו"ם תרווייהו קונה או משיכה או כסף, אבל בישראל עקרו חז"ל קנין כסף לגמרי והא דגבי אומנים פסק דגם גבי ישראל מעל מיד אף שלא משך, טעמא אחרינא יש בזה דהרי שכירות פועל נקנה בכסף לחוד אף בישראל גם מדרבנן, דשכירות פועל הוא כשכירות קרקע דנקנה בכסף לחוד, ועיי"ש בנתיבות שהאריך בזה והסברא מבחוץ טובה מאוד ואנחנו נדבר בזה עוד מעט ע"ד הפלפול

דיש לומר בזה פרפרת אחת דהנה בח"מ שם סי' של"ג איתא דאם הפועל קבל מקודם דמי השכירות מ"מ יכול לחזור בו והמעות עליו חוב וכתב הקצות דלהפוסקים דס"ל דטעם דפועל יכול לחזור בו הוא משום דלא גרע מעבד עברי דיוצא בגרעון כסף, א"כ בעינן כסף דוקא עיי"ש. וכתב ע"ז הנתיבות שם סק"ו שזהו מחלוקת בירושלמי דז"ל הירושלמי על המשנה דכל החוזר בו ידו על התחתונה. רב אמר כי לי בני ישראל וכו' אין ישראל קונים זה את זה ריו"ח אמר עבד עברי הוא, על דעתיה דרב בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו על דעתיה דריו"ח פועל יכול לחזור בעה"ב אינו יכול לחזור, וכתב הנתיבות דהכי פירושו דרב סבר דליכא מה"ת קנין בפועל רק בעבד עברי בזמן שהיובל נוהג וממילא דגם בעה"ב יכול לחזור בו ורק מדיני דגרמי צריך לשלם מה שגרם לו היזק, וא"כ לדידיה כשחזר הפועל ואין בידו לשלם השכר שקבל במוקדם מכל מקום חוזר בו והמעות חוב עליו, וריו"ח ס"ל דיש לפועל קנין כמו שיש לעבד עברי ואף דאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג היינו לשאר דיני עבד עברי אבל מ"מ ילפינן פועל מעבד עברי דיש בו קנין, והא דיכול לחזור בו הוא משום דלא גרע מעבד עברי דיוצא בגירעון כסף,, וא"כ לדידיה צריך להחזיר הכסף דוקא וכשאין לו לשלם הכסף אינו יכול לחזור בו עיי"ש בנתיבות, והנה י"ל דרב וריו"ח אזלי לשיטתם בזה דריו"ח לשיטתיה דדבר תורה כסף קונה במטלטלין אף דקנין כסף מפורש רק בקרקע ועבד עברי ילפינן מטלטלין מנייהו, משו"ה לדידיה ילפינן נמי פועל מעבד עברי דנקנה בכסף, אבל לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מה"ת ולא ילפינן מטלטלין מקרקע ועבד עברי וכן ס"ל ג"כ לרב כר"ל משו"ה לדידיה גם פועל לא ילפינן מעבד עברי ולהכי ס"ל שם בירושלמי דפועל אין לו קנין דלא ילפינן ליה מעבד עברי, ובזה יש ליישב מה דקשה לי לפום רהיטא בב"מ (דף מ"ח) שם והאמר רב דוקא בלן דלא מחסרא משיכה אבל ספר לרב לא מעל משום דבעי לימשוך תספורת, וקשה לכאורה דהרי בבלן יש שני קנינים שכירות קרקע דנקנה בכסף ושכירות מטלטלין כלי המרחץ הנסרים והספלים והבלאות עיין בב"ב (דף ס"ז ע"ב) וברשב"ם שם והמטלטלין לדידיה אינו נקנה בכסף ומ"מ מעל מחמת שכירות קרקע, וא"כ גם בספר למה לא מעל הרי גם בספר יש שני קנינים קנין שכירות התספורת שהוא דבר המטלטל ושכירות הספר גופיה שהוא פועל, וא"כ למה לא מעל מחמת שכירות הפועל כמו גבי בלן שמעל מחמת שכירות קרקע, אולם לדברינו לעיל ניחא דרב אזיל לשיטתיה בירושלמי דאין לפועל קנין כלל מה"ת וזה נכון, ובזה יש ליישב קושית הראשונים ז"ל ובתוס' ע"ז (דף ס"ג) דלריו"ח למה מעל בספר הא רבנן תקנו דמשיכה קונה והפקיעו קנין כסף ומ"ש מאתנן דאחר שתקנו חז"ל משיכה אם חסרה המשיכה לא הוה אתנן ותירוצם שם אינו ברור לכאורה, ובשלמא להפוסקים דשכירות מטלטלין נקנה בכסף דבשכירות לא שייך גזרה דנשרפו חיטיך כיון דהגוף הוא של המשכיר ניחא, אבל להפוסקים דס"ל דלא פלוג רבנן וגם בשכירות מטלטלין אין כסף קונה א"כ קשה למה לא מעל אבל לדברינו ניחא, דריו"ח אזיל לשיטתיה בירושלמי דיש קנין כסף בפועל כל כמה שלא חזר בו דכמו דילפינן מטלטלין מקרקע ה"נ ילפינן פועל מעבד עברי, ובפועל הרי נשאר קנין כסף גם מדרבנן לכו"ע דלא שייך גביה כלל גזרה דנשרפו חיטיך משו"ה מעל בספר לריו"ח הגם דבכלי התספורת מיחסר עדיין משיכה אחר תקנתא דרבנן דצריך משיכה, מ"מ מעל משום שכירות הפועל דנקנה לדידיה בכסף מדאורייתא גם לאחר שנתקנה משיכה וכמו בלן כמו שנתבאר, ובש"ס דבב"מ שם הכי פירושו הא תניא נתנה לספר מעל וספר הא בעי לימשוך תספורת פי' לרב דס"ל כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת כדמוכח מירושלמי הנ"ל, וא"כ למה מעל בספר כל זמן שלא משך התספורת, אבל לריו"ח לשיטתיה ניחא ודו"ק

והגאון ר' שמואל סאלאנט מירושלים זצ"ל באר בזה עוד דגם רבא ור"נ בב"מ (דף יו"ד) בענין מגביה מציאה לחבירו נמי בהכי פליגי ואזלי לשיטתייהו, דהרי ר"נ ס"ל בב"מ (דף מ"ח) שם כריו"ח דד"ת מעות קונות וא"כ ס"ל ג"כ דיש קנין בפועל בכסף, ורבא דאמר קרא ומתניתא מסייע לר"ל הרי דס"ל כר"ל וא"כ גם בפועל ס"ל כרב דאין לו קנין מה"ת, ולהכי מקשה רבא