תקנת עזרא (מעילה) קלה

וכ"ז אנו צריכין בלקח חטאת ואשם מדמי הקדש אבל בלקח קני זבין וכו' א"ש אליבא דר"ש בפשיטות דכשהביא לעזרה מעל דנפטר כבר מאחריות לגמרי, דהא בשקלים פ"ז מ"ז דתנאי ב"ד הוא שהקנים הפסולים יביאו משל ציבור לר"ש ור"י ס"ל דהמספק הקנים מביאן ע"ש, וא"כ בהבאת הבעלים לעזרה נפטרו הבעלים מאחריות לגמרי, ולהכי אם הביא קני זבים וזבות מהקדש כיון שהביא לעזרה מעל לר"ש, ור' יהודא ס"ל כר' יוסי בשקלים דהמספק את הקנים מביא וא"כ אם הביא בעצמו הוא עצמו חייב כשנפסל להביא אחר, להכי ס"ל דלא מעל עד שנזרק הדם בהכשר וזה נכון מאוד, ורק בהביא חטאות ואשמות מדמי הקדש דס"ל ג"כ לר"ש דמיד שהביא לעזרה מעל באלו אנו צריכין ליישב כמש"כ לעיל, ומדברינו אלה מובן שיש לדון על דברי הקצוה"ח סי' קכ"ח במה שתמה על התומים ממשנה דשקלים הנ"ל, והעיר במשובב נתיבות דהרי במשנה דנדרים שם איתא גם חטאות ואשמות דבהם לא היה תנאי בי"ד ואיך מוקי לה הירושלמי בבא ליד כהן, ונדחק במשובב נתיבות שם לומר, דלא גרסינן במשנה שם חטאות ואשמות ע"ש שקצרתי, ולהנ"ל י"ל דמשנה דנדרים והירושלמי אתיא כר"ש ודו"ק ויש עוד להאריך הרבה בזה אך כבר הארכנו לעיל ליישב דברי רש"י אליבא דר"ש באופנים שונים ע"ש, וכאן לא נצרכה אלא להעדפה להביא דברי הגאון ר' יצחק שמעלקעש מה שפלפל ברוב חכמה לסתור ולבנות ברוב גדלו, לכן אקצר מעט והנני סומך על המעיין הישר

עוד ראיתי להזכיר כאן מה שהקשה הפנ"י בב"ק שם ד"ה וכי שחיטה מתרת והלא פדיה מתרת, דדילמא כשפדאה קודם שחיטה איירי ות"ק פוטר כיון דבשעת גנבה היה הקדש, ואין זה קושיא דלר"ל מיירי מתניתין בהקדישו בעלים בבית גנב, ובעיקר הדין אם בפדה קדשים שקדם הקדישן למומם אם הגנב חייב ארבעה וחמשה אטביחה ומכירה אחר הפדיון צ"ע, דהרי דו"ה אינו חייב רק על שור ושה בלבד, ופסולי המוקדשין כצבי וכאיל עשאן הכתוב והרי בבכורות דף ט"ו ע"א בעי קרא לאסור חלבן מהאי טעמא דלא נימא דחלבן מותר כחלב צבי ואיל ועל דו"ה הרי ליכא קרא לחייב. אך לפמש"כ התוס' שם דבעינן לכל אחד קרא מיוחד אפשר דדו"ה חייב. ואם נאמר דפטור יהי' מיושב קושית הפנ"י שם שהקשה לר"ת דמיירי בקדם הקדישו את מומו דלמ"ל שפדה קודם הקדש ע"ש, ולהנ"ל א"ש דאם פדה אח"כ הרי פטור בלאו"ה מדו"ה, וגם בענין זה הארכתי כבר בקונטרוסי וכאן יש לקצר

ד"ה מאי טעמיה דת"ק וכו' ור' נחמיה אמר לך וכו' אבל מודה דיש לו פדיון אלא דגבי מעילה שאני משום קו"ח וכו' עכ"ל, אין להקשות א"כ כי פריך הש"ס רבי היינו ת"ק אמאי לא משני איכא בינייהו כלי שרת, דת"ק דהיינו ר' נחמיה סובר דכלי שרת אע"פ שיש להם פדיון מ"מ יש בהן מועל אחר מועל, ורבי סבר דרק דבר שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל אבל כלי שרת כיון שיש להן פדיון אין בהן מועל אחר מועל, דא"כ הכי הו"ל לרבי למימר כל דבר שיש לו פדיון אין בו מועל אחר מועל, ומדקתני כל דבר שאין לו פדיון יש בו מועל אח"מ משמע דלטפויי אתי כ"כ הרב חק נתן ופשוט ונכון הוא, והקרן אורה הקשה על שיטה זו דא"כ ע"כ צ"ל דבכלי שרת ליכא רק קדושת דמים א"כ למ"ל קרא דבאיל האשם למעט דאין בהן מועל אחר מועל, דכיון דאין בהן קדוה"ג מהיכא הוה אמינא דיש בהן מועל אחר מועל, ואי משום דלא ניליף מקו"ח הא גופא קשיא איך ניליף מקו"ח אם אחרים מביא לידי קדושה הוא עצמו לא כ"ש, הא חזינן דיפה כח האחרים הבאין מקדושתה מכחה דאחרים הבאין מקדושתה קדוה"ג יש בהן והיא עצמה קדושתה קדושת דמים ויש לה פדיון, ואמנם הקושיא ודאי נכונה אולם השמ"ק כאן הביא סיום לדברי התוס' ושם מבואר הכל עד שאין עוד מקום לקפידא לנוח, אע"פ דבודאי להמעיין בשמ"ק יש שם איזה דברים על צד הדוחק אבל בעלי התוס' נאמנים עלינו בסברותיהם הנראות לנו לדוחק יותר מסברותינו אנחנו שנראות לנו ישרות מאוד. עוד פלפל כאן הקרן אורה הרבה בדין כ"ש אם יש להן פדיון מדרבנן ועוד כמה ענינים שאינם נוגעין לביאור סוגיא דידן לכן קצרתי כאן בהן ויתבארו איה"ש בספרי תקנת השבים למס' מעילה, ודע דלפום רהיטא גם דעת רש"י בע"ז (דף נ"ד רע"ב) ד"ה איתסרו להו וכו' ולא אמרינן ליפרקו וליפקו לחולין עכ"ל, נראה דנמי ס"ל דכלי שרת יש לו פדיון כדעת התוס' דידן כאן ועיין בבעל המאור שם וברמב"ן במלחמות הבאתי מעט מדבריהם לעיל ד"ה אלא בהמה וכ"ש בלבד, וברמב"ם פ"א מה' בית הבחירה הט"ו ובמשנה למלך שם וברמב"ם פ"ו ה"ד מה' איסורי מזבח ובמנחות (דף ק"א ע"א) ועיין בשעה"מ פ"ו מה' איסורי מזבח ודו"ק

אבל רש"י כאן פי' כפשוטו דמקרא דאיל האשם דמיותר הוא ילפינן הא מילתא דקרבן אינו יוצא לחולין ע"י מעילה, ואי לאו קרא הו"א דאע"ג שאין לו פדיון יוצא מ"מ לחולין ע"י מעילה, דלא כתוס' שכתבו דמסברא גרידא ידעינן דכל שאינו יוצא לחולין ע"י פדיון אינו יוצא גם ע"י מעילה, ולרבנן דוקא קרבנות אינם יוצאין לחולין ע"י מעילה דאיכא בהו קרא אבל כ"ש אע"ג דאין להם פדיון מה"ת דקדוה"ג הם מ"מ יוצאין לחולין ע"י מעילה, ור' נחמיה יליף כ"ש מקו"ח דקרבנות דגם כ"ש אינם יוצאין לחולין ע"י מעילה, נמצא דלרש"י בין לרבנן ובין לר"נ כ"ש אין להן פדיון ומ"מ פליגי רבנן ור"נ אי יוצאין לחולין ע"י מעילה, והסברא ג"כ נותנת דכיון דאמשחו כ"ש בשמן המשחה ונתהוו קדושת הגוף אין להם פדיון ועיין בשעה"מ פ"ו מה' איסורי מזבח ובספרי תקה"ש הארכתי בכ"ז וכאן אקצר אכן עיין תוס' מנחות ודף ק' ע"ב) שם כתבו דלר"נ כלי שרת אין להם פדיון מה"ת ואפי' לרבנן דר"נ מדרבנן אין להם פדיון ע"ש שהיא שיטה שלישית דלא כרש"י ודלא כתוס' דכאן

ד"ה קדשי מזבח תמימין ונעשו בע"מ, כבר העירו המגיהים דהתוס' לא גרסי בגמ' בדר"פ ועבר ושחטן דבלא שחיטה נמי פליגי דלרבי בעו העמוהע"ר ומשו"ה יש בהן מועל אח"מ ולרבנן דלא בעו העמוהע"ר דקילי קדושתן ואין בהן מועל אח"מ, ולרבי הוו דבר שאין בו פגם, ולפ"ז ע"כ הגירסא במשנתנו רבי אומר כל דבר שאין בו פגם וכו' לא שאין לו פדיון, וברמב"ם פ"ו ה"י מה' מעילה משמע נמי כגירסת התוס' מדלא הזכיר שחיטה, וכ"כ הכ"מ שם אלא דתמה שהרמב"ם סותר את עצמו דכאן פסק דלא כרבי ובפ"ה מה' ערכין הי"ב פסק דבעו העמוהע"ר וכן הקשה התוי"ט וגם המל"מ רמז לסתירה זו ונשארו בלא יישוב. ומחוורתא דהרמב"ם גרים כגירסת רש"י ומחיים כו"ע ס"ל דאין בהן מועל אחר מועל אף דבעו העמוהע"ר כיון דיש להן פדיון עכ"פ, וזהו שדייק הרמב"ם בפ"ו ממעילה שם בצחות לשונו שכתב הואיל והיא עומדת לפדיון, ר"ל לאפוקי לאחר שחיטה שאינה עומדת לפדיון אז יש בו מועל אחר מועל ודו"ק ובאמת פי' התוס' צע"ג דהרי קדשי בדה"ב ודאי דהוו בכלל העמוהע"ר ומ"מ אין בהן מועל אח"מ, ולרבנן דר"ש בתמורה למ"ד דס"ל לרבנן דקדשי מזבח לא היו בכלל העמוהע"ר. אטו הוא משום דקילי קדושתן, לכן העיקר