תקנת עזרא (מעילה) קלג

אבל קשה דבאופן זה בלאו"ה פטור דהוא רק מזיק הקדש, ודברי הרמב"ם בפיהמ"ש כאן ובספרו היד יותר מדוקדקין עיי"ש ודו"ק, והלשון וקסבר וביותר ברגמ"ה שכתב האי תנא סבר נמי אינו מובן דמי לית ליה דבעינן דומיא דתרומה

ד"ה ר' נחמיה וכו' כלומר כיון דכלי שרת חמירי כל כך שמביאין אחרים לקדושה ויש בהן מעילה וכו' עכ"ל, ברגמ"ה ליתא להני שלשה תיבות ויש בהן מעילה וכן נכון כמש"כ בפי' רגמ"ה, דהרי מעילה יש בקדשים משקדשו קדושת פה גם קודם קידוש כלי כדאיתא במכילתין לעיל פרק ב' ובדוחק י"ל דכונתו היא דכלי שרת מקדשן קדוה"ג שיהא בהן מועל אחר מועל, ולא יהא בהן שוב פדיון וזהו עיקר כוונת הקו"ח דאם אחרים מביא לידי קדושה שיהא בהן מועל אחר מועל הוא עצמו לא כ"ש שיהא בו מוא"מ, והנה נסתפקתי שמן המשחה שעשה מרע"ה אם היה בו מועל אחר מועל עיין כריתות (דף ה' ע"ב) משה רבינו היה דואג שמא מעלתי בשמן המשחה וכו' ועדיין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי ע"ש, ונראה לי לכאורה דלר' נחמיה יש בו בודאי מועל אחר מועל מהאי קו"ח דאם אחרים מביא לידי קדושה הוא עצמו לא כ"ש שהרי כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן משא"כ לרבנן דלית להו קו"ח זה ויתבאר יותר איה"ש במקום אחר

ד"ה רבי אומר עצים קרבן הן וכו', המפרש וגם הרגמ"ה לא ביארו כאן מה יעשה בהקומץ ובשירים, וכבר הבאתי בגמ' דברי התוס' במנחות (דף כ' ע"ב) שביארו יפה דהקומץ קרב לעצמו והשירים לעצמן וכן משמע ברש"י שם, ועיין בשמ"ק במנחות (דף ע"ד ע"א) אבל הרגמ"ה במנחות שם (דף ק"ז ע"א) כתב דהשירים לכהנים מבואר דלא כתוס' אבל איני יודע מה יעשו הכהנים עם העצים ולהוציאן מעזרה לכאורה ודאי דאסור, וקשה לי לרבי אמאי לא נזכר דבעי נמי לבונה כלכל מנחת יחיד ורואה אני שלא ירדתי עדיין לעומק הלכה זו

בתוס' ד"ה אין מועל אחר מועל וכו' ור"י מפרש דהתם בגזברין עסקינן וכו' עכ"ל, המל"מ פ"ו ה"ד מה' מעילה הביא תוספתא זו ואת אשר פרשו בה הראשונים ז"ל, ועיקר הדבר הוא לשיטתם דהא דאין מועל אחר מועל בקדושת דמים הוא בהוציא הראשון מרשות לרשות דוקא, אבל אם נהנה בעצמו לא יצא לחולין אלא א"כ סבר שהוא של אחר אבל אם סבר שהוא שלו ונהנה לא יצא לחולין ומעל גם השני, ויש לחקור מנ"ל סברא זו דהעיקר תלוי בהוצאה מרשות לרשות, אך י"ל דכיון דעיקר דין דיציאה לחולין ע"י מעילה ילפינן מקרא דתמעול מעל אין מעילה אלא שינוי וע"כ דיוצא לחולין דאל"כ אמאי מעל בהוציא מרשות לרשות בלא הנאה כיון דעדיין ברשות הקדש הוא נמי, ולשיטת התוס' בהוצאה מרשות לרשות לא בעינן דין הנאה כלל, אבל היכא דהמעילה היא משום הנאה באמת לא ידעינן דיוצא לחולין וממילא יש בו באמת מועל אחר מועל, אלא דלפ"ז היכא דסבר דהוא של אחרים ונהנה בו דג"כ נפיק לחולין מנ"ל הא דילמא חייב על ההנאה לחוד והרי כאן מבואר דגם באופן זה אין מועל אחר מועל, וכן מבואר בפסחים ודף כ"ז ע"ב) ובר"ה ודף כ"ח) לענין שופר של עולה ובערכין (דף כ"א ע"א) גבי הדר בבית של הקדש, ואף דהתוס' בב"מ ובמנחות דימו הא דהדר בו מעל למשאיל קרדום דלא יצא כילו לחולין הא לא איריא דיש לחלק בין משאיל קרדום שכבר הוא של הקדש להיכא שדר בו השוכר ואח"כ הקדישו המשכיר דאפשר דמעל לפי כולו דהוה שואל שלא מדטעת דהוה גזלן אכולו ואכמ"ל בזה, עכ"פ מבואר דגם אם נהנה יוצא לחולין וקשה דמנ"ל הא, ועוד אי נימא דעיקר הא דיוצא לחולין מהכא ילפינן לה מדחייב אמוציא מרשות לרשות בלא הנאה, א"כ לר"מ דאמר במזיד מתחלל ובמזיד הא ליכא מעילה וא"כ מנ"ל דמתחלל ויוצא לחולין, ואמת דהתוס' בקדושין (דף נ"ג ע"ב) כתבו דמקרא דתמעול מעל משמע דיוצא לחולין אבל כבר תמה עליהם הפנ"י שם דהא תמעול מעל בשוגג כתיב לא במזיד, והפנ"י בעצמו כתב שם דמסברא ידעינן זה דכיון דיוצא לחולין ע"י פדיון דרך מקח וממכר ה"ה דיוצא לחולין ע"י מעילה דהוצאה מרשות לרשות, אכן הוא בעצמו הקשה על סברתו מהא דקדוה"ג מתחלל במזיד לר"מ ודחיק לה בדוחק, באופן שעדיין לא נתבררה לנו שיטת התוספתא בזה ובש"ס דילן לא מצינו חילוקים אלו. ולכן לשיטת הראב"ד הש"ס דילן חולק באמת אתוספתא בזה ולהרמב"ם יש שיטה אחרת ולשיטתו י"ל דש"ס דילן לא פליג על התוספתא, והאריכו בזה נושאי כלי הרמב"ם ולשיטתו בדרך שימוש לעולם אין החפץ יוצא לחולין אפי' בקדוש דמים ומשנה דרכב ע"ג בהמה בקדושת דמים מיירי, והא דאין מועל אח"מ אלא בבהמה וכ"ש היינו בהקנהו לאחר במתנה או מכר, וגם שיטה זו קשה מאוד והרי מבואר בר"ה שם דבשופר אם תקע בו יצא לחולין, גם הא דתנן תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש וכו' כולן מעלו לשיטה זו מ"ש חטאת דנקט אפי' בקדושת דמים נמי הכי הוא, גם מש"כ המל"מ דלרבנן דר' נחמיה כלי שרת אין בהן מועל אחר מועל אפי' ע"י תשמיש וראייתו היא מדאמרינן בגמ' דמתניתין ר' נחמיה היא ולא רבנן והרי מתניתין ע"י תשמיש איירי, תמוה מאוד דאטו כ"ש יגרעו לרבנן מקדושת דמים דלכו"ע ע"י תשמיש יש בהן מועל אחר מועל, ובכלל הדברים נפלאו ממני ולא אדע עכת"ד הקרן אורה כאן ועיין בתפא"י במשניות כאן ועוד יתבאר איה"ש, מיהא הא פשיטא לי דמזיק הקדש לא מבעיא להסוברים מה"ת אף מקרן פטור אלא אפי' למ"ד דקרן חייב מה"ת וכן היא דעת רובא דרבוותא, מ"מ אין החפץ יוצא לגמרי לחולין והנשאר מההקדש הרי הוא הקדש כשהיה אף לאחר ששילם המזיק מה שהפסיד, דהרי יותר ממה שהזיק אינו צריך לשלם והשברים נשארין להקדש וקדושתן עליהן והארכתי בזה במקו"א לפי שראיתי לאחד הגאונים האחרונים שכתב דגם מזיק הקדש יוצא ההקדש לחולין ולענ"ד אין הדבר כן

נשוב בעזהשי"ת ונשנה ענין דף זה והקב"ה חדי בפלפולי דאורייתא, הנה הגאון ר' יצחק שמעלקעש ז"ל בב"ק דף ע"ו בהא דגונב הקדש מבית בעלים דס"ל לר"ש בקדשים דחייב באחריות חייב בדו"ה, ומקשה שחיטה שא"ר היא, ומשני ר"ל בשוחט בע"מ בחוץ, ומקשה שחיטה מתרת והלא פדיה מתרת, וכתבו התוס' ד"ה והלא פדיה דמסתמא לא נודע להגנב שהיא דהקדש עד שנאכלה דחו לא מיפרקא, הקשה דא"כ הגנב מעל בשעה שגנב משום שינוי רשות, וכיון דבבע"מ מהני פדיון הרי יצאה לחולין ע"י מעילה וא"צ פדיה כלל ומאי מקשה והלא פדיה מתרת, ובשלמא לר"ת דמפרש דמיירי בתם ונעשה בעל מום ויכול לפדות בשעת פרכוס ע"ש, י"ל דמיירי דבשעת גנבה היה תם ובתם הרי יש מועל אחר מועל, ואפי' אם היה בע"מ בשעת גנבה י"ל דר"ש ע"כ כרבי ס"ל במעילה (דף י"ט) בתם ונעשה בע"מ יש מועל אתר מועל, וכתבו התוס' הטעם דהואיל דבעי העמוהע"ר ואינו נפדה בקל, ורבנן דרבי שם ס"ל דלא בעי העמוהע"ר ומשו"ה אין בו מועל אחר מועל, וכיון דלר"ש קדשי מזבח בעו העמוהע"ר יש בו מועל אחר מועל, מיהו ברש"י במעילה שם משמע דדוקא לאחר שחיטה שאין יכולין לפדות יש