תקנת עזרא (מעילה) קלב

וטעונין וכו', בתוספתא דשקלים פ"ג תניא האומר הרי עלי עצים מביא דמי שני גזירי עצים ונותנן לשופר ולוקחין כהנים בהן עצים ומקריבין אותן ע"ג המזבח וניאותין בהן ואין מועלין בהן ואם הקריבן בחוץ פטור, ואם אמר הרי עלי שני גזירין אלו למזבח כהן מקבלן ממנו ומקריבן ע"ג מזבח ואין ניאותין בהן אבל מועלין בהן ואם הקריבן בחוץ חייב דברי רבי, וחכמים אומרים אם הקריבן בחוץ פטור ואלו ואלו נופלין בלשכת דיר העצים עכ"ל התוספתא, מבואר מזה דבלא אמר אלו לא פליג רבי ורק באמר אלו פליג רבי וס"ל דאקדישינהו קדוה"ג וקרבן גמור הם, והא דקתני בתוספתא אלו ואלו נופלין בלשכת דיר העצים אזלי אליבא דרבנן, אבל לרבי באמר אלו טעונין תנופה הגשה וקמיצה ומלח ועצים אחרים להקטיר קומצן דכל דין מנחה עלייהו ומשו"ה אם הקריבן בחוץ חייב אליבא דרבי, וכתבו התוס' במנחות (דף כ' ע"ב) דלרבי עצים טעונין ימין וקידוש כלי, ועוד איכא לאשכוחי דלרבי הולכת העצים למזבח בעי כהונה ככל מנחה ולרבנן דינן כעצי המערכה דלא בעו כהונה כביומא (דף כ"ז ע"א) ע"ש, והא דקתני בתוספתא דבלא אמר אלו ניאותין בהן ואין מועלין בהן לכאורה השתא דנאותין בהן לכתחילה אין מועלין בהן מבעיא, ועוד קשה דאמאי באמת לא ימעלו בהן וכי גריעי מקדושת דמים דנמי מועלין בהן ומכ"ש עצים דחזו גם למזבח, ונראה דהאי ניאותין בהן אכהנים דלעיל קאי דקתני ולוקחין בהן כהנים עצים וכו' ועלייהו קתני וניאותין בהן כלומר הכהנים לצורך קרבנותיהם דתנאי בי"ד הוא כדתנן בשקלים (פ"ז מ"ז) דלצורך בישול קרבנות מותרין ליהנות ולשרפת הפסח שנטמא כולו או רובו או לציקנין אפי' בנטמא מיעוטו כבפסחים (דף פ"א) (ומה שיש להעיר בזה דכיון דכל ההיתר הוא משום דלב בי"ד מתנה והרי בהקדש יחיד אין אומרים לב בי"ד מתנה כמש"כ התוס' במכילתין לעיל ודף י"ד סע"א) נתבאר אצלנו בעז"ה במקו"א] והא דקתני ואין מועלין ע"כ הכונה דאין בהן מועל אחר מועל ועיין כיוצא בזה בתוס' מנחות (דף נ"א סע"ב) לענין פרה אדומה, דכיון דהוו רק קדושת דמים כיון דמעל בהן נפקו לחולין (ודע דכל זה הוא קודם דשפינהו בקרדום כלי שרת אבל אחר דשפינהו ודאי דיש בהן קדושה"ג עיין זבחים (דף ל"ד ע"א) ובתוס' שם ד"ה שקידש ובמנחות (ודף ק"א ע"ב) בתוס' ד"ה אע"ג] ולפ"ז הא דקתני בסיפא דתוספתא דבאמר אלו מועלין בהן היינו נמי דיש בהן מועל אחר מועל, והיינו דוקא לרבי דדין מנחה יש להן אבל לרבנן אפי' באמר אלו אין בהן מועל אח"מ דהוו רק קדושת דמים, ומה טוב ומה נעים עתה כאן אוקימתא דרבא בסוגיין דאמר דאיכא בינייהו בין רבי לרבנן עצים, דהרי כן מפורש בתוספתא דלרבי יש בעצים מועל אחר מועל, ועיין בתוס' מנחות (דף כ' ע"ב) ד"ה לדברי רבי שהקשו דמנ"ל לרבי להקיש עצים למנחה שנקמצת הא איכא טובי שאינן נקמצות ותירצו ע"ש ועוד הקשו הא בעצים לא שייך קומץ דכולן נשרפין ותירצו דאשכחן כה"ג ע"ש, ונוראות נפלאתי על הפי' קדמון מכתב יד שנדפס כאן בדפוס ווילנא בסוף הכרך שכתב וז"ל, וא"ר לדברי רבי עצים צריכין קמיצה פי' קמיצה שצריך להביא עליהן מנחת סולת ושמן כמו שמביאין על קרבן מנחת נסכים וצריך לקמוץ אותה מנחה והשאר נאכל לכהנים עכ"ל, ותמיהני דא"כ מנ"ל לרבי הא והרי מנחת נסכים אין בה קמיצה כלל כמבואר במנחות ודף ע"ד ע"ב) במשנה ואין בה הגשה כמבואר שם ודף ס' ע"ב) ע"ש, וגם לפ"ז הרי אינה באה בגלל עצמה וממילא אין טעון הגשה כבמנחות שם (דף ס"א ע"א) ומלבד זה הוא זר מאוד, וכל הראשונים פי' כפשוטו דמרסק העצים עצמן וקומצן ומקטירן ע"ג המזבח והשירים מהעצים שורפן נמי על המזבח כמש"כ התוס' במנחות (דף כ' ע"ב) הנ"ל ובפי' רגמ"ה בזבחים ק"ו ע"ב כתב שהשירים לכהנים ודו"ק

ובעיקר טעם מחלוקת דרבי ורבנן י"ל לפ"מ דאמרינן במנחות (דף ס"ב ע"ב) ובפסחים (דף ל"ג ע"א) דאמר שם ר"פ אליבא דרבי דס"ל דון מינה ומינה, [עיין בגליון הש"ס לרע"א במנחות (דף ק"ז סע"א) מש"כ על התוס'] ורבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה, והרמב"ם פסק כרבנן דדון מינה ואוקי באתרה כביבמות (דף ע"ח ע"ב) לענין ממזרת עד עשרה דורות ובזבחים (דף צ"א ע"ב) ובמנחות (דף ק"ז ע"א) ובחולין (דף ק"כ ע"ב), וא"כ י"ל דגם כאן בהכי פליגי דרבנן ס"ל דנהי דילפינן עצים ממנחה דמה מנחה מתנדבין אף עצים מתנדבין, אבל אח"כ אמרינן אוקי באתרה דעצי המערכה מה עצי המערכה אין צריכין קמיצה ותנופה והגשה וכו' אף המתנדב עצים ליכא כל הני, ורבי לשיטתיה דאמרינן דון מינה ומינה דמה מנחה צריכה כל הני אף מתנדב עצים כן ועיין בספר דורש לציון דרוש ז' בהגהות בן המחבר ובספר מלוא הרועים ערך דון מינה ומינה, ולענין מה דקשה איך יכול היחיד להתנדב עצים למערכה הא העצים צריכין להיות משל ציבור כבר הקשה כן בירושלמי תענית (פ"ד ה"ד) ומשני דבעינן באמת שימסרם לציבור, ויש לי בזה אריכות דברים למה לא ניחוש שמא לא ימסרם לציבור יפה והבאתי מה שכתבו בכעין זה המל"מ והשעה"מ בה' שקלים אבל כאן אין להאריך בזה ובקונטרוסי יתבאר איה"ש

אמר רבא לדברי רבי עצים טעונין עצים, מכאן מוכח לענ"ד דבלא עצים לא הוה הקטרה כמש"כ הגאון מלבי"ם פ' שמיני סי' ט"ז דלא כהרשב"ם שהביא שם ודו"ק היטב

שם ר"פ אמר קדשי מזבח תמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן איכא בינייהו דלרבנן הוה כקדושת דמים ואין בהן מועל אח"מ, ולרבי כיון דכבר נשחט ואי אפשר עוד בהעמוה"ע ושוב לא שייך ביה פדיון אלים קדושתיה ויש ביה מועל אחר מועל, וזהו דקאמר רבי כל דבר שאין לו פדיון כלומר בין שאין לו פדיון מפני שהוא תמים ובין שהוא בעל מום אלא שאין לו פדיון מדנשחט ואי אפשר בהעמדה והערכה, בכולן יש בהו מועל אח"מ, מיהו זה ברור דכל המעילה כאן אף לרבי הוא רק מדרבנן דמדלא חזי למידי הו"ל כקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה דבר תורה, דכיון דנקברין לא הוה תו מקדשי ה' כדאיתא בריש מכילתין, ועיין ברמב"ם פ"א מה' פסולי מזבח הי"א בכ"מ ובלח"מ דהכ"מ כתב דטעמייהו דרבנן הוא משום דמפרכסת ראויה להעמדה והערכה והדין עמו עיין בתוס' חדשים במשניות כאן, והמפרש והתוס' כאן דלא מפרשי הכי הוא משום דאזלי בשיטת התוס' חולין (דף פ"ד ע"א) ובשאר מקומות עיין מל"מ פ"ה מה' ערכין הי"ג ועיין בדברינו לקמן בתוס' ד"ה קדשי מזבח, ודע דמש"כ רש"י במנחות (דף ק"א ע"א) דאפי' בהמת בע"מ שנאמר בה פדיון לאחר שקדשה בכ"ש כגון שנשחטה לא אשכחן בה פדיון היינו רק בנעשה המום אחר שחיטה בעודה מפרכסת כמש"כ הרש"ש שם אבל לא בנעשה המום מחיים וקצרתי, אח"כ ראיתי בשמ"ק כאן אות כ"ב שעמד בזה והביא בשם מהר"ם דבנהנה מחיים איירי קודם העמוהע"ר לשיטת התוס' כאן וכבר כתב כאן בתוס' רע"א למשניות דהתוס' לא גרסי ועבר ושחטן וכ"כ גם הבה"ז ודו"ק

ברש"י ד"ה ופגם בשו"פ בדבר אחר כגון ששפך משקה ולא נהנה מהן וכו' עכ"ל וכ"ה ברגמ"ה,