תקנת עזרא (מעילה) קל

ד"ה אקשיה רחמנא לתרומה וכו' דכי אכיל דרך היזק כגון אכילה גסה פטור ויש להוסיף כגון שמן של תרומה עכ"ל, נראה ברור כהגהת השמ"ק ושותה שמן תרומה ועיין ביומא (דף פ' ע"ב) וק"ל, ובעיקר קושית התוס' וכן העיר גם המפרש אלשון כל מידי דבר אכילה הרי אפי' מידי דלא בר אכילה נמי מזיק פטור יש ליישב לענ"ד דהנה הא דמזיק הקדש פטור נראה דלאו כו"ע ס"ל הכי, ואיכא תנאי דס"ל דמזיק הקדש חייב מדאורייתא, דהרי בב"ק (דף וא"ו ע"ב) בתוס' ד"ה שור וכו' הקשו דלמ"ל רעהו למעט לשיר של הקדש שהזיק שור דהדיוט דפטור כיון שיש לנו קרא דכי יאכל פרט למזיק דאפי' אדם המזיק הקדש פטיר מכ"ש שורו שהזיק להקדש דפטור, ותירצו דאי לאו רעהו דכתיב גבי שור היה אמינא דחייב אנזקי הקדש בין על מעשי עצמו ובין אמעשי שורו, יקרא דכי יאכל פרט למזיק הוה מוקמינן למעט רק מחומש ואשם דפטור מזיק אבל קרן חייב מה"ת דהא בהאי קרא דכי יאכל כתיב וחמישיתו יוסף עליו וממעט מחומש, אבל הקרן הו"א דחייב שלא יהא כח הדיוט חמיר מכח הקדש והרי מזיק נמי חייב רק בקרן ולא בחומש ואשם לכך כתיב רעהו גבי שורו שהזיק לומר דמזיק הקדש פטור אף מקרן אף דבהדיוט חייב שהרי בשיר שהזיק לא שייך חומש. וממילא גם קרא דכי יאכל פרט למזיק ממעט נמי אדם דאזיק הקדש גם מקרן עיי"ש בתוס', וא"כ לר"ש בן מנסיא דדריש שור רעהו לחומרא דבמזיק להקדש בין תם בין מועד נזק שלם משלם, לדידיה ע"כ קרא דכי יאכל פרט למזיק ממעט באמת רק מחומש ואשם אבל קרן חייב מדאורייתא, וכן ר"ע דאמרינן שם בגמ' דמשו"ה קאמר וקו"ח להקדש משים דכר"ש בן מנסיא ס"ל גם לדידיה ה ע"כ מזיק הקדש חייב בקרן מה"ת ולא ממעטינן מכי יאכל פרט למזיק רק מחיוב חומש לבד, וכן משמע בתוס' בב"ק ודף ז' ע"א ד"ה ור"ע דלר"ע מזיק הקדש חיוב בקרן מה"ח וכ"כ בספר דברי משה להגאון ר' משה לוי זאקס ז"ל סי' ט"ז, וא"כ מקום יש בראש להניח דלר"ש בן מנסיא ור"ע לא ממעט קרא דכי יאכל פרט למזיק רק מידי דבר אכילה אבל מידי דלאו בר אכילה חומש ואשם נמי חייב המזיק, דבשלמא לרבנן דשור שהזיק נמי ממעטינן מרעהו ולא של הקדש ממילא אין לומר דקרא דכי יאכל פרט למזיק ממעט רק מידי דבר אכילה משום דכי יאכל כתיב גבי תרומה ותרומה מידי דבר אכילה דוקא הוא, דהרי ממעטינן גם מקרן דלא כתיב בהאי קרא ג"כ ומ"מ אתמעט כמבואר בתוס' שם ה"נ מידי דלאו בר אכילה נמי ממעטינן אף דג"כ לא כתיב בקרא דתרומה כיון דבלא"ה המיעוט מתפשט ומתרחב גם על ענין דלא נזכר בהאי קרא, אבל לר"ש בן מנסיא ור"ע דהמיעוט הוא רק מחומש דכתיב בהאי קרא ולא ממעטינן קרן דלא תיב בהאי קרא אע"ג דכתיב קרא אחרינא דבתרומה איכא קרן, א"כ כ"ש דמסתבר לומר דאינו ממעט כלל מידי דלאו בר אכילה אפי' מחומש כיון דתרומה לא שייך כלל במידי דלאו בר אכילה, ואף דלר"ע לא משמע כן במתניתין דהרי איהו פליג על רבנן בלבוש מציעא ומלמלא משמע דבפגם ולא נהנה מודה דפטור מ"מ הרי אין זה מוכרח, וא"כ י"ל דלהכי קאמר הש"ס כאן גבי הקדש נמי כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה פטור. בכדי שהברייתא תהא מצי אתיא גם אליבא דר"ש בן מנסיא ור"ע ולדידהו דוקא כל מידי דבר אכילה ממעטינן ודו"ק והא דנדחקו התוס' כאן בזה הוא משום דאזלי לשיטתם בגיטין (דף מ"ט ע"א) ד"ה ור"ע ס"ל וכו' שכתבו שם וז"ל וא"ת איכא למיפרך וכו' בנזקי אדם ובה .ש עכ"ל, וכתב ע"ז הפנ"י וז"ל בפ"ק דב"ק כתבו דלר"ש בן מנסיא באדם נמי חייב בהקדש לשלם הקרן וכו' אבל כאן משמע להו דלר"ש בן מנסיא נמי פטור באדם אפי' מתשלומי קרן מקרא דכי יאכל והיינו מדמצינו פטורא דהקדש בבור, וכדבריהם כאן נ"ל מהסוגיא דפרק שור שנגח ודף ל"ח) דקאמר דלרשב"מ דיליף מדלא כתיב רעהו במועד, ומאי קושיא דילמא לעולם רעהו לפטורא אתי בתם ובמועד חייב אלא ע"כ דאי ס"ד דרעהו לפטורא כ"ש במועד דפטור מקו"ח דאדם כמש"כ שם אלמא דאדם פטור, אלא דהתוס' שם לין ל"ח) כתבו בענין אחר והיינו דאזלי ל שיטתם בפ"ק דב"ק עכ"ל, ומשו"ה נדחקו התוס' כאן דכל דבר אכילה לאו דוקא דבכל מילי מזיק הקדש פ טור, אבל לשיטת התוס' בב"ק (דף וא"ו ע"ב ודף ז' ע"א) שפיר אתיא דברי הש"ס כאן בדיוק גמור, ובפי' רגמ"ה כאן כתב וז"ל אף בהקדש כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה ששפכו ולא נהנה ממנו פטור, אבל דבר שאינו בר אכילה כי מזיק ליה ולא נהנה ממנו כגון קרע מלבוש של הקדש חייב וכו' עכ"ל הרי דגם רגמ"ה ס"ל דלשון הש"ס בדיוק נאמר מידי דבר כילה וע"כ דס"ל כהתוס' בב"ק (דף וא"ו) כמו שנתבאר, ואף דהמפרש כתב כמש"כ התוס' והמפרש הולך תמיד בעקבות הרגמ"ה הרי כבר כתבתי בההארה בריש מכילתין דכל היכא דהמפרש מביא דבר בשם רבו הוא דלא כהרגמ"ה, ועוד הביא רגמ"ה פי' דכי מזיק ליה היינו דהאכילה הזיקה לאדם האוכל ע"ש, וזהו שיטת הרמב"ם בה' תרומות פ"י ה"ח ע"ש, ובשמ"ק כאן הביא בשם תוס' עוד ביאור אחר וז"ל ועוד נראה למהר"פ דמידי דבר אכילה נפקא לן דמזיק פטור מתרומה ומידי דלאו בר אכילה נפקא לן דמזיק פטור מעכו"ם דבעינן שינוי רשות הא פגם והזיק בלא שינוי רשות פטור, שהרי אי אפשר לשינוי רשות בפגם והזיק גבי הקדש, וא"ת הא מדקאמר וכו' ע"ש שהדברים ראוין לבעלי התוס' ובדוחק י"ל דגם כונת רגמ"ה כן הוא, ועדים שהוזמו פטורין לשלם להקדש דמזיק הקדש פטור וגם כתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא להקדש אבל מ"מ עדים מהני להקדש דלא בעינן בהקדש עדות שאתה יכול להזימה, וא"כ מיושב קושית הבשמים ראש למ"ל קרא לפסול סומא מעדות הא הוה עדות שאאילה"ז וכן קושית רע"א למ"ל קרא בב"ב דף קנ"ה למעט קטן מעדות הא הוה עדות שאאילה"ז דבעינן מיעוט לענין הקדש ודו"ק

ד"ה דהבא דכלתיה דנון וכו' בשמ"ק מגיה בדיבור זה ויש בדברי שמ"ק כאן חסרון הניכר

ע"ב במשנה נהנה בכחצי פרוטה וכו' עד שיהנה בשו"פ ויפגום בשו"פ בדבר אחד עכ"ל המשנה, מבואר דגם הפגם צריך להיות בפרוטה וכן פסק הרמב"ם, ויש להסתפק אם היתה ההנאה יותר על הפגם כגון שנהנה הנאה שההנאה שוה סלע והפגם היה רק בשקל אי אזלינן אחר הפגם או אחר ההנאה, וכן להיפך אם הפגם היה בסלע וההנאה בשקל איך הדין לענין הקרן והחומש, ואולי אזלינן תמיד אחר המרובה וכעת צ"ע, ולענין אי בעינן כזית באכילה לענין מעילה מבואר הדבר בפסחים (דף ל"ג ע"א) דיש מחלוקת דתנאי בזה ונראה דלמ"ד דכזית בעינן בין בשוגג בין במזיד בעי כזית ועיין מל"מ פ"א מה' מעילה

שם במשנה אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכו', דוקא בבהמת קדשי מזבח יש מועל אחר מועל אבל בבהמת קדשי בדה"ב כיון שמעל בה פעם אחד יצאה לחולין, כיון דבני פדייה נינהו, זולת תרה אדומה דאע"ג דמבדה"ב קאתי יש בה מועל אחר מועל כבתוס' מנחות (דף נ"א ע"ב) דיבור המתחיל חטאת וכן הביא השמ"ק שם ע"ש, ויש לי בזה דברים