תקנת עזרא (מעילה) קכח

חייבין באחריותן היינו רק דעדיין מחוסר הוא הרצאה וכפרה כדילפינן ליה שם מונרצה לו לכפר עליו וע"ש ברש"י ובזה אמנם שוה נגנבו ואבדו למתו אבל לענין חיוב בל תאחר רק מתו בטלה הבאה ראשונה אבל לא נגנבו או אבדו כמו שנתבאר

ובזה מדוקדק היטב לשון רש"י במעילה כאן דבדברי ר"ש כתב דס"ל לר"ש דמאן דמחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריות עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו לעזרה נפטר מאחריותו אף האי נמי דמוציא מקודש לקודש יצא ידי חובתו ידי אחריותו עכ"ל, שהוא כפל לשון וגם אינו מדוקדק והשמ"ק הגיה וידי אחריותו ע"ש, ובדברי ר' יהודא קיצר וכתב כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריות חובתו מעל עכ"ל, ולהנ"ל הוא מדוקדק מאוד דהמפרש הוצרך בדברי ר"ש לפרש דבריו דמה שאמר יצא ידי חובתו אינו לגמרי שהרי עדיין חסר כפרת הדם, אבל בדברי ר' יהודה כתב סתם יצא ידי אחריות חובתו שכיון שנזרק הדם יצא ידי חובתו לגמרי, דנהי דר"י גם כן מודה דאין עוד חיוב בל תאחר משהביאו לעזרה מ"מ ס"ל דכל זמן שלא נזרק הדם עדיין לא נקרא נהנה כיון דעדיין מחוסר כפרה הוא עכת"ד והאריך בזה אבל הבאתי כאן רק תמצית דבריו שניתנים להאמר, ועיין בהגהות הלבוש בזבחים ודף קט"ו) בהגהת הגאונים בעלי מפרשי הים שם שבאו שם לתרץ קושית המל"מ בתוס' חולין שם ע"ש שדבריהם מוקשין לענ"ד

ועוד יש ליישב כל זה ע"ד אחר, דהנה מסברא ודאי דמי שאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה עיין מס' ר"ה ודף ו' ע"א), אינו פטור רק מאחריות דעלמא אבל לא מאחריות דנפשיה, כדאיתא בכתובות (דף צ"א ע"ב ודף צ"ז ע"א) לענין מכר שלא באחריות נהי דאחריות דעלמא לא קבילית עלך אחריות דנפשך מי לא קבילית ע"ש ובשו"ע ח"מ סי' רכ"ו, והא דאיתא במנחות (דף ק"ט ע"א) במשנה הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו יצא, ופריך בגמ' יצא הא מקטל קטלה, א"ר המנונא נעשה כאומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה, הרי מבואר דפטור אפי' מאחריות דנפשיה, התם שאני דהתנה בפירוש שלא יתחייב אפי' אחריות דנפשיה, כמש"כ שם רש"י דהוה כאילו אמר ע"מ שאהרגנה ולא אתחייב באחריותה ע"ש, ועיין בשו"ע ח"מ סי' ע"ב סעי' ז' וסי' ר"ג בקצוה"ח ובנתיבות שם מש"כ בדברי הש"ס דמנחות האלה, ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' ע"ז ובשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' י"ט והרב דרך ים מש"כ בזה, וא"כ י"ל דמש"כ תוס' בחולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והביאו דכיון שמסר הקרבן ליד כהן פטור ויצא ידי נדרו, היינו רק דמאז נפטר מאחריות דעלמא אבל אחריות דנפשיה אכתי הוא חייב. דכמו באם לא קבל עליו אחריות מעולם מ"מ מונח עליו אחריות דנפשיה, שאם עשו הבעלים בעצמם איזה פסול בהקרבן לא יצאו ידי נדרם, כ"כ היכא שהיה עליו כל האחריות רק שנפטר מהאחריות ע"י מה שמסר את הקרבן ליד כהן או שהביאו לעזרה, אם עשו הבעלים עצמן איזה פסול בהקרבן לא יצאו ידי נדרם משום דבאחריות דנפשיה לעולם חייבין, וא"כ מיושב שפיר קושית המל"מ הנ"ל על התוס' דחולין הנ"ל מהמשנה דריש זבחים, דתנן שם דאם שחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ואמאי חייבין הבעלים להביא אחר הרי כבר נפטרו בהביאם לעזרה, ולפי האמור א"ש דהרי שחיטת קדשים הוא או ע"י הבעלים בעצמן או ע"י שלוחם דשחיטת קדשים בעו שליחת הבעלים כמש"כ המקנה בקידושין (דף כ"ג) ע"ש, וכיון דהבעלים בעצמן או שלוחם עשו פסול הזה משו"ה לא נפטרו מאחריות דמאחריות דנפשיה לא נפטר בהבאתו לעזרה, ויתיישב בזה שפיר גם קושית התוס' ריש זבחים שהקשו למה נקט תנא דוקא כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ולא נקט שאר עבודות, ולדברינו מיושב שפיר דהרי שאר עבודות לא הוה הכהן שליח הבעלים רק שלוחי דרחמנא, ואם נעשו שלא לשמן אין הבעלים חייבין להביא קרבן אחר כיון דהוה אחריות דעלמא, ומאחריות דעלמא כבר נפטרו בהבאתם לעזרה וזה נכון מאוד וא"ת דא"כ בזבחים (דף ד') דבעי למילף שארי עבודות מזביחה, נימא מה לזביחה שכן לא עלה לבעלים לשם חובה בזבח שלא לשמו תאמר בשאר עבודות, אין זה קושיא כיון דזה לא הוה מחמת חומר הזביחה רק משום דזביחה בעי שליחות הבעלים, ועוד דהרי כל הנ"ל הוא רק אליבא דר"ש אבל לר' יהודא הרי האחריות עליו עד אחר זריקה כמו שנתבאר, וא"כ י"ל דהסוגיא דזבחים שם אזלי אליבא דר"י ודו"ק ואחרי שזכינו לכל זה מובן מאליו שכבר אין סתירה ממה שפירש המפרש הסוגיא דידן, למש"כ רש"י במגילה (דף ח') דר"ש דריש לקרא דונרצה לו נדרו לכשיתכפר בהן הוה נרצה אבל מקמי כפרה לא נרצה עכ"ל, וכאן אמרינן דכיון שהביא הקרבן לעזרה נפטר מאחריות ומשו"ה מעל אליבא דר"ש כנ"ל, ולפי האמור שניהם אמת דמשבא לעזרה נפטר אליבא דר"ש שפיר מאחריות דעלמא ומשו"ה מעל לר"ש תיכף משהביאו לעזרה, אבל במגילה שם דבא הש"ס לחלק בין נדר לנדבה שפיר מפרש רש"י דבנדר חייב באחריות עד לאחר כפרה, כלומר דהרי בנדר חייב באחריות דנפשיה עכ"פ עד לאחר כפרה, אבל בנדבה הרי פטור מאחריות דנפשיה ג"כ ודו"ק, ויש להאריך עוד בזה אולם כבר ארכו כאן הדברים, והמדקדק היטב יראה שהכל הולך אל מקום אחד לכן יהיה די בזה להמבין, ומכל מה שכתבנו עד הנה מבואר דמש"כ הרב טעם המלך בפרק ה' מהלכות אישות ה"א הג"ה ב' דלפ"מ שכתב רש"י כאן דלר"ש אם בא הקרבן ליד גזבר נפטר מאחריות, א"כ ממילא נמי דאינו יכול שוב למתשיל עליה עכ"ד, ולדברינו ודאי שאין זה נכון ואין להאריך יותר בזה

ודע דבספרי פ' ראה איתא אקרא דרק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת בזה"ל, תשא ובאת שחייב לטפל בהבאתן וכו' לבית הבחירה, ר' יהודא אומר עד שיביאם לבאר הגולה חייב באחריותן מבאה"ג ואילך אינו חייב באחריותן, ות"ק דהוא סתם ספרי הרי הוא ר"ש, ולכאורה יקשה מדר' יהודא דבגמ' כאן אדר"י דהתם, וראיתי בספר זבחי אפרים שמשיא את כונת הספרי לענין אחר לגמרי היינו לאם הזיק הקרבן עד מתי חייבין בעלים באחריות הזיקן, ובקדק"ל דס"ל לריה"ג דממון בעלים הן וחייב בנזקן, ור"ש הא ודאי ס"ל דקדשים שחייב באחריותן אפי' קדק"ד הן ממון בעלים, וגם ר' יהודא הא ס"ל בקדושין דף נ"ב ע"ב דהמקדש בחלקו מקודשת אפי' אחר שחיטה וזריקה מקודשת וכ"ש דמודה לריה"ג דקדק"ל מחיים ממון בעלים הן, ואפי' אם הדר בו ר"י שם מהא לא הדר, ולהכי פליגי ר"ש ור"י מאימתי פטור בעל הקרבן מאחריות נזקין שהזיק הקרבן. דלר"ש כיון שהביאו לעזרה נפטר משמירתו ונכנס לרשות הכהנים לשמרו, ור"י ס"ל דהבעלים חייבין בנזקיו עד שהגיע לבאר הגולה, דשם הרי כבר הוא אצל המזבח וזר אינו רשאי לילך שם משו"ה מאז נפטרו בעלים משמירתו עכת"ד, ואם אמנם שביאורו הוא רחוק לכאורה מפשוטן של הדברים, ובפרט שבתוספתא דמס' ביכורים איתא נמי דעד מתי חייב באחריות הביכורים ר' יהודא אומר עד