תקנת עזרא (מעילה) קכז

לא יצא עדיין מאחריות הישראל כלל אפי' שלא בהחלט דעדיין אינו בטוח כלל בכפרתו משו"ה ס"ל דאינו חייב עד שיזרק הדם דאז נגמרה הכפרה ונהנה ודאי עכת"ד העמודי אור וגם זה נכון ודע דבין לפ"מ שכתבתי אני בעניי ובין לדברי העמודי אור ז"ל אין אנו צריכין לכנוס כאן בין השיטות, דאפי' לשיטת התוס' דבהוצאה מרשות לרשות לא בעינן הנאה היינו דוקא בהוצאה מרשות הקדש לחולין אבל בהוציא מרשות הקדש לרשות הקדש אף לשיטת התוס' בעינן הנאה כדמוכח ממשנה דשקלים פ"ב מ"ב, וא"ת אכתי מ"ט דר' יהודא בקני זבין וזבות ויולדות דהרי משנה שלימה שנינו (שקלים פ"ז) רש"א תנאי בי"ד הוא על הקינין הפסולות שיהיו באין משל ציבור ר' יוסי אומר המספק את הקינין מספק את הפסולות ואת האובדות ע"ש, ומדלא פליג שם ר' יהודא כמו דפליג ברישא ש"מ דכאן מודה הוא לר"ש ור' יוסי וא"כ יצא הקן מאחריותו בהחלט גמור כיון שהביאו לעזרה וא"כ למה אינו מועל מיד גם לר' יהודא. י"ל דהתם בנתן מעות איירי עיין בפיהמ"ש להרמב"ם שם אבל כאן לקח קתני שלקח בעצמו קנין מהשוק לכן ודאי דאם אחר שהביאן לעזרה ונפסלו הוא יודע מהפסול הוא בעצמו חייב להביא קן אחר ואינו בא לא משל ציבור ולא משל המספק ודו"ק דכל זה נכון

אולם בכל אלה אכתי לא ניחא דברי התוס' בחולין (דף כ"ב ע"ב) בהא דבעי שם ר' זירא האומר הרי עלי עולה מן התורים או מבני היונה והביא תחילת הציהוב שבזה ושבזה מהו ספיקא הוה ונפיק או דילמא בריה הוה ולא נפיק, והקשו התוס' וא"ת כיון דממנ"פ האחד פסול איך יכול להקריבם, ויש לומר דמבעיא ליה כגון אם עבר הכהן והקריב. אי נמי כיון שהביא ליד הכהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ האחד מהן ראוי להקריב עכ"ל, והקשה המל"מ בפי"ד מה' מעשה הקרבנות ה"ה דתירוץ זה האחרון הוא תמוה דמאחר שאין הכהן יכול להקריב משום ספק איך יצא ידי נדרו. והלא אף כשהקריבו אלא ששחטו הכהן שלא לשמו נמי לא יצא ידי נדרו וכדתנן בריש זבחים כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ודין זה הוא אפי' במי שנדר קרבן ולא דוקא בקרבן חובה כדאמרינן התם בגמ' מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וכו' וא"כ כ"ש היכא דאין הכהן יכול להקריבו דפשיטא דלא יצא ידי נדרו עכ"ל, והובא קושיתו בגליון הש"ס שם בחולין ועוד הביא בגליון הש"ס שם לעיין לקמן (דף קל"ט) ברש"י ד"ה דמיחסר הקרבה שפירש דכי אמר הרי עלי עולה הכי קאמר עלי להביאו לעזרה עכ"ל, וא"כ גם על רש"י דהתם קשה איך יצא בהביאו לעזרה הא צריך הקרבה על המזבח דוקא. ובדברינו אשר דיברנו לעיל עוד לא ניחא דברי התוס' בחולין שם ודברי רש"י בחולין דנהי דיצא מאחריותו אבל ידי נדרו עדיין לא יצא

ואחר כמה שנים נדפס ספר שאלות חיים להגאב"ד דק"ק שאקי שליט"א ושם בסימן כ"ב עמד על ענין זה ואביא תמצית דבריו כאן ואח"כ נדפס זבחי אפרים על מס' זבחים וגם הוא כתב כן וזהו תמציתם דנהי דזה ברור שאם ימות הקרבן או יפסל בהקרבתו מחויב להביא אפי' בשחטו שלא לשמו כדתנן בריש זבחים, וגם ר"ש הכי ס"ל כדאיתא בזבחים (דף ט' ע"ב) ובמנחות (דף ב' ע"ב) דדוקא מנחות שנזבחו שלא לשמן ס"ל דכשרות אבל בזבחים מודה דלא עלו לבעלים לשם חובה, וכן מבואר דר"ש מידה בזבחים בגמ' בב"ק (דף ע"ו ע"א) ע"ש ברש"י אבל מ"מ יש לחלק. דדוקא במתו או נפסלו בהקרבה יהיה מאיזה פסול שיהיה דליתנהו עוד בעולם ודאי דחייב להביא קרבן אחר כמש"כ רש"י בריש זבחים ד"ה אלא שלא עלו וכו' וכן פסק הרמב"ם, אבל אם נגנבו או נאבדו אחר שהביאם לעזרה כיון דאיתנהו בעולם רק שא"א להקריבם, אע"ג דעדיין הו"ל הבעלים מחוסרי כפרה מ"מ נפטרו מאחריותם לענין שאין עליו עוד מצות עשה דהבאה ולאו דבל תאחר כשאר חייבי קרבנות כדאיתא בר"ה ודף וא"ו ע"א) דכיון דהביאו פעם אחד לעזרה וקיים מ"ע דהבאה ועדיין ישנו בעולם אינו חייב בהבאה, ולאו דבל תאחר פעם שנית, ויסוד החילוק בין איתנהו בעולם או ליתנהו מבואר בחולין (דף קל"ט ע"א) בקדשי בדה"ב דאף דבנגנבו או נאבדו ס"ל לר"ל דפטור מ"מ במת השור ונפל הבית מודה דחייב באחריותן עיי"ש היטב, וא"כ לא רחוק לומר דגם בקדשי מזבח נהי דאם מת או נפסל הקרבן מחויב להביא אחר תיכף שלא לעבור אבל תאחר ואמצות עשה דהבאה כיון דאותו שהביא ליתא עוד בעולם אבל אם הביאו לעזרה ונגנב או נאבד שפיר קאמר רש"י ז"ל בחולין שם דאין על הבעלים שוב מ"ע דהבאה ולאו דבל תאחר אלא דמ"מ ודאי דכפרתו עדיין לא נגמרה ואם הוא מחוסר כיפורים כזב וכיוצא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבן אחר אבל מצות הבאה ולאו דב"ת אינו חוזר וניעור עוד אחר שנאבד דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתא ודמי כעומד עדיין בעזרה מוכן ומזומן להקרבה דהרי עדיין מצפה הוא שימצאנו כדאמרינן בתמורה (דף כ"ב ע"א) אבודין דעתיה עליהן, וא"כ שפיר כתב רש"י בחולין (דף קל"ט שם) שלאחר שהביאו לעזרה יצא ידי חובתו, וגם שפיר כתבו התוס' בחולין שם (דף כ"ב ע"ב) בהביא תחילת הציהוב שבזה ושבזה דכיון שהביא ליד כהן יצא ידי נדרו אם ספק הוא לענין זה עכ"פ שקיים מצות הבאה ולא יעבור עוד אבל תאחר

וראיה אלימתא מתמורה (דף כ"ב ע"א) דתנן התם גבי חמשה חטאות המתות ושעברה שנתה ואבדה, או שאבדה ונמצאת בעל מום דאיכא תרתי לריעותא אם משכיפרו הבעלים תמות, ופירש"י אפי' אם נמצאת קודם שכיפרו הבעלים ואח"כ כיפרו הבעלים באחרת תמות, ואם עד שלא כיפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב ופירש"י כלומר כל זמן שלא כיפרו הבעלים שלא רצה להתכפר באחרת עכ"ל, וכבר תמה שם בצדק התפארת ישראל במשניות דאיך אנו רשאין להניחו שלא יתכפר באחרת עד שתסתאב ויביא בדמיה, הא חייב להביא מיד קרבן אחר משום מצ"ע דהבאה ולאו דבל תאחר, והרי אפשר שלא תסתאב עד לאחר שיעברו ב' רגלים או שלא תסתאב לעולם ונדחק בזה עיי"ש, וכן יש להקשות על התוס' שם (דף כ"ג ע"א) ד"ה וטעמא שכתבו דאיכא למימר מתניתין ה"ק וכו' אב נמצאת קודם כפרה ירעו שניהם עד שיסתאבו ויביא מאלו ומאלו מפאת עכ"ל, ואיך אפשר להמתין עם החטאת הרי יעבור אבל תאחר אלא ע"כ דרש"י ותוס' כאן ס"ל דבכה"ג אינו עובר אבל תאחר כיון שהביא פעם אחת קרבנו לעזרה ועדיין ישנו בעולם וישנו בתקנה שיסתאב ויביא בדמיו חטאת לא אזדי לה הבאתו לגמרי ואינו עובר שוב על בל תאחר, אלא אם כן שכבר הומם יחוללו על אחר אז עובר שת על בל תאחר כיון דחזי להקרבה ואינו מקריב עיין היטב בר"ה (דף ה' ע"ב ודף וא"ו ע"ב) ע"ש, וא"כ כ"ש בנגנב או נאבד הקרבן אחר שהביאו לעזרה דאפשר שימצא עוד ויתכפר באותו הקרבן עצמו ולא בדמיו דודאי לרש"י ולתוס' שם אינו עובר אבל תאחר עוד אלא דהוה מ"מ מחוסר כפורים לון והא דאיתא במגילה (דף ח') דבנדרים אם נגנבו או נאבדו