תקנת עזרא (מעילה) קכא

הזכירו, ודע דהא דמצטרף אפי' לזמן מרובה הוא דוקא בהעלם אחד אבל בשתי העלמות אפי' לחומרא אינן מצטרפות, וכתב הרב צבי הירש ראפאפורט בתוספת העזרה שלו על תו"כ דאפשר דאפי' לרבן גמליאל בכריתות (דף ט"ז ע"ב) דמחייב בכותב ב' אותיות בשבת בב' העלמות משום דס"ל אין ידיעה לחצי שיעור הכא מודה דידיעת ח"ש מחלקת, דשאני התם דהידיעה לא הועילה כלום. משא"כ במעילה דאהני הידיעה לחייבו בתשלומין מיהא דהא במעילה אתרבאי פחות משו"פ להשבון וצ"ע בזה

והנה ענין זה דצירוף לזמן מרובה ואף לאחר שלש שנים דכבר היה יוכ"פ ביניהם, דאין יוכ"פ מכפר אממונא או על חצי שיעור כדאיתא בכריתות (דף י"ח ע"ב) הוא רק במעילה אבל בשאר איסורין לא משכחת לה, ואף בגזל דממונא הוא אם גזל היום חצי פרוטה ומחר חצי פרוטה פטור מהשבה משום דכבר מחל לו הנגזל חצי פרוטה הראשונה וצערה, דחצי פרוטה אין לה דין ממון ורק צערא בשעתיה אית ליה לנגזל ואח"כ מוחל לו, ורק בהקדש גלי קרא דחייב בהשבה גם על חצי פרוטה כדאיתא בב"מ (דף נ"ה רע"ב) ואת אשח"ט מן הקודש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון, ומשו"ה יש סברא לרבות שיצטרפו גם לזמן מרובה שני חצאי פרוטה, אבל גזל הדיוט פחות משו"פ אין לה דין ממון כלל וכבר ביארו האחרונים דהא דאסור לגזול פחות משו"פ כדאיתא ברמב"ם ובשו"ע סי' שנ"ט בח"מ, אין הטעם משום דחזי לאצטרופי כחצי שיעור דכל איסורי תורה דאסור מהאי טעמא דבגזל לא שייך שיעור צירוף כלל דהנגזל מוחל מיד עיין עמק יהושע סי' ה' ובהרבה מקומות מספרי הגאון הזה, וכ"כ בספר יד המלך הלכות גזלה ועיין מחנה אפרים סי' א' מה' גזלה, אלא דהאיסור הוא משום דצערא בשעתיה אית ליה להנגזל, וכ"כ מפורש הרשב"א בחידושיו לבב"ק (דף ק"ה ע"א) ד"ה אע"פ שגזלה אין כאן מצות השבה אין כאן וכו' שכתב וז"ל ומשמעתין שמעינן וכו' ודוקא להשבה הוא דלא ניתן בפחות משו"פ אבל מ"מ אסור הוא דאע"ג דממונא ליכא צערא מיהא איכא כדאיתא בסנהדרין פ' ד' מיתות ודוקא במידי דשיעור דקפדא ביה אינשי אבל ליטול קיסם קטן וכו' עכ"ל, הרי מפורש כדברינו דפחות משו"פ בגזל אינו אסור מטעם ממון רק מטעם מצער לחבירו ולכן בודאי לא שייך בגזל דין צירוף כיון דעל צערו מחיל ליה תיכף ומיד, וכן מפורש בתוס' קדושין (דף מ' ע"ב) ד"ה ויש אומרים דלאו דלא תגזול ליכא בפחות משו"פ, וראיה עצומה לזה דפחות משו"פ לא מיקרי ממון כלל הבאתי מהא דקדושין (דף י"א ע"ב) לענין קדושי כסף דס"ל לב"ש בדינר ובשוה דינר וקאמר מאי טעמייהו דב"ש כדחזקיה דאמר חזקיה והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה, אי אמרת בשלמא בדינר היינו דמגרעה ואזלה עד פרוטה אלא אי אמרת דיהיב לה פרוטה מפרוטה מאי מגרעה וכו' וכן איתא שם (דף י"ט ע"א) והפדה צריך שיהא שהות ביום כדי פדיה ע"ש, הרי מפורש דפחות משו"פ אינו בגדר ממון כלל ותמיהני מ"מ על התוס' בחולין (דף ל"ג ע"א) ד"ה אחד נכרי וכו' דמוכח שם דס"ל דפחות משו"פ מותר לגזול מה"ת אפי' לכתחילה וזה אינו דמ"מ אסור משום צערא דאית ליה לנגזל, ורק מעילה שאני דגלי ביה קרא דפחות משו"פ נמי חייב בהשבה והוא בהקדש גזה"כ, וכבר הארכתי בזה לגדול אחד בקונטרס מיוחד וביארתי הדבר בארוכה וכאן די בזה

ובהא דמעילה מצטרפת אפי' לאחר ג' שנים ולא אמרינן דכיפר יוהכ"פ איתא בכריתות (דף י"ח ע"ב) הטעם דכל מכפר יוהכ"פ על איסורא אבל אממונא לא מכפר, ואי בעית אימא כי קמכפר יוהכ"פ אכולא שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר. והנה האיבעית אימא בודאי צריך טעם והסבר דלכאורה אדרבה אם יוהכ"פ מכפר אכולא שיעורא מכ"ש וקו"ח דיכול לכפר על חצי שיעור, ואין לומר דזה תלוי בפלוגתא דריו"ח ור"ל בחצי שיעור אי אסור מה"ת דלר"ל דח"ש מותר מה"ת לא שייך לומר דיכפר יוהכ"פ על ח"ש כיון דלא עביד איסורא כלל מה"ת, ולריו"ח דגם בחצי שיעור איסור דאורייתא עבר וא"כ יוהכ"פ מכפר אחצי שיעור נמי, ונימא דבזה מחולקים שני תירוצי הש"ס בכריתות דהתירוץ הראשון הוא לריו"ח משו"ה הוכרח לומר דאממונא לא מכפר יוהכ"פ והתירוץ השני הוא אליבא דר"ל, ובהיות כן היה נדחה מעיקרא ראיית המל"מ פ"ג מה' שגגות ה"ט שהביא מהש"ס דכריתות לדינו ע"ש, דהרי אנן קיי"ל כריו"ח דח"ש אסור מה"ת וא"כ יוהכ"פ מכפר גם על חצי שיעור וכ"כ באמת בספר יהגה חכמה סי' נ"ו ע"ש, אבל באמת זה לא ניתן להאמר כלל חדא דאפי' לר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת מ"מ עכ"פ מדרבנן אסור ואיכא לאו דלא תסור וא"כ צריך הוא כפרה ולמה לא יכפר לו יוהכ"פ, ותו דגבי מעילה ר"ל מודה דח"ש אסור מה"ת דהרי מרבינן מאת אשר חטא ל הקודש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון כדהבאתי לעיל מבב"מ (דף נ"ה ע"ב) ולא מצינו מאן דפליג בזה הרי דהתורה קראה להנהנה חצי פרוטה חטא מן הקודש, וכן מבואר ג"כ בירושלמי פסחים (פ"ב ה"ג) באריכות ע"ש בפ"מ ונראה גם משם דאין חולק ע"ז, ויש לי בירושלמי שם איזה דברים שאין כאן מקומם, וא"כ עכ"פ הדרא קושיא לדוכתא למה אין יוהכ"פ מכפר על פלגא דשיעורא במעילה מיהו אפי' לר"ל כיון דבמעילה אפי' לר"ל ח"ש אסור מה"ת כדאמרן, ובלאו"ה הרי דעת הירושלמי (במ' תרומות פ"ו ה"א) דבאיסורי הנאה מודה ר"ל דח"ש אסור מה"ת והרי הקדש איסור הנאה הוא וצריך יוהכ"פ לכפר עליו מכ"ש דשיעור שלם, אכן הרב המנוח מו"ה אברהם דוב האמבורג מקראז ז"ל אמר לי בשם הגאון הנפלא ר' ישראל סאלאנטער זצ"ל דטעם האיבעית אימא הוא, דיוהכ"פ אין לו שום כח להקל על להבא שום איסור דכל כחו של יוהכ"פ הוא רק לכפר על עבירות שכבר עבר עליהן בזמן העבר אבל לא להקל על להבא, ומשו"ה אם נימא דיוהכ"פ מכפר על חצי שיעור הרי ממילא יוצא מזה קולא להבא שאם יאכל או יהנה אחר יוהכ"פ ח"ש שני לא יהא חייב עליו וזה אין בכח יוהכ"פ להקל אלהבא בין לריו"ח בין לר"ל, והדברים ישרים ונכונים מאוד וראוים לגאון שכמותו, ולפ"ז ראיית המל"מ בפ"ג מה' שגגות שזכרתי נכונה

ברש"י ד"ה או בדבר שמחובר לקרקע כגון באילן של קודש ובשליח שעשה שליחותו וכו', הגהת הב"ח ובשליח שלא עשה שליחותו היא למותר דהרבותא היא שלא נימא אין שליח לד"ע כבכל התורה ודו"ק

ברש"י ד"ה וחטאה ונאמר חטא בתרומה ולא תשאו עליו חטא, פסוק זה הוא בבמדבר סוף פ' קרח וכן הביאו בפי' רגמ"ה כאן והוא נכון, ובפסחים (דף ל"ג) וכן בקדושין (דף מ"ב) ובסנהדרין ודף פ"ד) ובזבחים (דף מ"ה) פירש"י דכתיב ולא ישאו עליו חטא והוא בויקרא כ"ב ולא ידעתי למה לא הביא רש"י קרא דבמדבר הנ"ל, וגם מה דפירש"י בקדושין שם דכתיב בתרומה באוכל בשוגג ולא ישאו עליו חטא הוא חמוה דהאי קרא לאו באוכל תרומה בשוגג דזרות מיירי אלא בכהן האוכל תרומה בטומאת הגוף במזיד איירי, ומהא ילפינן בסנהדרין (דף פ"ג), דכהן שאכל תרומה בטומאת