תקנת עזרא (מעילה) יב

פסולין למזבח דאם נעשו נותר הרי יש כחן תרי פסולי וירדו דכבר כתב הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ג דגם בקדשים פסולין איכא לאו דלא תותירו ע"ש, אבל אם אין לינה פוסלת בראשו של מזבח הרי ליכא רק חד פסול ואז אמרינן דלא ירדו, אלא דיש לדחות דשאני התם דהפסול השני שהוא נותר בא אחר שכבר עלה למזבח ומעיקרא לא הוה ביה רק חד פסול, אבל היכי ששני הפסולין קודם שעלה למזבח אפשר דירדו ודוחק

ז) וגם יש להביא ראיה מזבחים שם דאמרינן דבעי מיניה ר"ל מריו"ח כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין וכו' לקרב קמבעיא ליה הא נמי תנינא שקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין וכו' ע"ש היטב, ואי נימא דיש סברא לחלק בין חד פסול לתרי פסולין איך דייק ריו"ח דכ"ש מקדש פסולין מדתנן וזרקו פסולין ג"כ, הא י"ל דמשו"ה קתני וזרקו פסולין ג"כ לאשמעינן דבשני פסולין ג"כ לא ירדו, וע"כ דס"ל לריו"ח דמצד הסברא ידעינן דלא שני בין חד פסול לתרי פסולי כדאמרינן לר' ישמעאל מה לי תד לאו מה לי תרי לאוין ור"ל דדחי ליה שם דשקבלו פסולין או זרקו קתני ולא דחי באמת דמתניתין אתי לאשמעינן דאפי' תרי פסולי לא ירדו, אפשר דס"ל דבשני פסולין אם עלו ג"כ ירדו משו"ה מוכרח הוא לומר דאו קבלו או זרקו קתני, דר"ל ס"ל כר"ע דלא אמרינן מה לי חד לאו מ"ל תרי לאוין, ואם כנים דברינו בזה י"ל ע"ד הפלפול קושית התוס' במכות ודף ט"ו ע"ב) ד"ה מידי וכו' שהקשו לר"ל דס"ל לאו הניתק לעשה ולאו שקדמו עשה שווין למה אמרינן במתניתין הבא למקדש טמא לוקה הרי הוא ניתק לעשה ואין לוקין עליו ע"ש היטב, ולהנ"ל א"ש דהרי באמת הקשו שם התוס' ד"ה תנינא מאי ראיה מהבא למקדש טמא דלאו שקדמו עשה לוקין עליו, דילמא שאני התם דאיכא תרי לאוין ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאווין ע"ש, אך הרי י"ל דהתם הרי לריו"ח קיימינן ואיהו הא ס"ל מה לי חד לאו מ"ל תרי לאוין פר' ישמעאל כמו שנתבאר לעיל, א"כ י"ל דלשיטתיה גם תרי לאוין עקר חד עשה דמ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין, והרי כתב הפנ"י בביצה (דף ח') דמ"ד מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין ס"ל ג"כ דעשה דוחה ב' לאוין והשושנת העמקים הראה דכן הוא מבואר בתוס' נזיר (דף מ"א ע"ב) ד"ה ואי ע"ש, וא"כ אמאי לוקין על ביאת מקדש בטומאה ע"כ לומר דלאו שקדמו עשה לוקין עליו, אבל לר"ל לשיטתיה דבשני פסולין אמרינן אם עלו ירדו ולא אמרינן מ"ל חד לאו מ"ל חרי לאוין, א"כ לא אתי נמי חד עשה ועקר תרי לאוין ומיושב קושית התוס' ודו"ק

וכעין סיוע לדברינו מנזיר (דף כ"ט) דס"ל שם לר"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא, ופריך עליו מהא דחטאת העוף הבא על הספק קרב ואינו נאכל ולא דמי לאשם תלוי דנאכל דהוה רק איסור אחד חוב"ע תאמר בחטה"ע דהוה ב' איסורין חוב"ע ונבלה ותקשה לר"ל, ומשני דלר"ל אין ה"נ ב' איסורין דרבנן קאמר, הרי עכ"פ דלא אמרינן מ"ל חד איסור מ"ל תרי איסורין אליבא דר"ל, אבל באמת אין זה ענין לדברינו כלל דא"כ תקשה באמת לר' ישמעאל ולריו"ח אמאי חטאת העוף אינה נאכלת בבאה על הספק, אלא דלא שייך לומר מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין רק כההיא דנזיר וכה"ג דבכל חד לחודיה יש קרא דשרי לטמא למת מצוה משו"ה אמרינן דגם כה"ג ונזיר בחד גופא נמי שרי לטמא דמ"ל חד לאו מ"ל תרי, משא"כ הכא דלא מצינו בשום מקום דשרי רחמנא איסור נבלה בספק לא שייך ודאי לומר כשיש עמו איסור חולין בעזרה מ"ל חד לאו מ"ל תרי, והדבר הזה ברור בסברא וגם מוכח מהא דאמרינן ביבמות (דף ז' ע"ב) אלא סד"א תיתי בקו"ח מאשת אח מה אשת אח מתייבמת אף אחות אשה תתייבם, מי דמי התם חד איסור הכא תרי איסורי, מהו דתימא הואיל ואשתרי אשתרי עיי"ש, ואמאי לא קאמר הש"ס מ"ל חד איסור כרת מ"ל תרי איסורי דכרת, וע"כ משום דאיסור אחות אשה לא הותר לחודיה בשום מקום בפ"ע רק איסור אשת אח לבד הותר משו"ה לא קאתינן עלה מכח הואיל ואשתרי אשתרי, ובנידן דחולין בעזרה ונבלה לא שייך לומר הואיל ואשתרי אשתרי כיון דאיסור נבלה וחוב"ע באים כאחד, וסברא דהואיל ואשתרי לא שייך אלא היכא שגורר היתר השני בא בראשונה כמצורע שראה קרי ביום שמיני דכבר יצא בשעה שראויה להביא קרבן משא"כ בראה קרי בליל שמיני לא אמרינן הואיל ואשתרי כמבואר בגמ' יבמות (דף ח' ע"א) עיי"ש ודו"ק

ח) עוד ראיה מזבחים (דף פ"ז ע"ב) דפריך למ"ד אויר מזבח כמזבח דמי אלא עולת העוף דפסלה מחשבה היכא משכח"ל הא קלטה מזבח, ופירש"י וז"ל היכא משכח"ל דפסל בה מחשבה חוץ לזמנו הא קלטיה אויר המזבח דא"נ אמרינן לינה מועלת בראש המזבח וקיים זה מחשבתו ושהה עד למחר והקטירה בת הקטרה היא וכו' וכיון דבת הקטרה מחר לכתחילה היא אמאי פסל בה מחשבת הקטרת מחר עכ"ל, ועיי"ש בשמ"ק אות ד', ואם איתא דתרי פסולי אם עלו ירדו א"כ שפיר חל מחשבת חוץ לזמנו אף שמלק באויר מזבח, דבשלמא בשהה ההקטרה עד למחר דהוי רק נותר לחוד שפיר אם עלה לא ירד, אבל פיגל ג"כ שחשב להקטיר למחר וגם ישהה עד למחר ויהיה פגול ונותר ביחד הרי ב' פסולין גם אם עלו ירדו, ומאי פריך עולת העוף דפסלה מחשבה היכא משכח"ל הא שפיר משכח"ל, אלא ע"כ דגם בשני פסולין ג"כ אמרינן אם עלו לא ירדו דמ"ל חד איסור מ"ל תרי ודו"ק

ט) וע"פ דברינו בכל האותיות הקודמים, דענין זה תלוי במחלוקת תנאים ואמוראים אי אמרינן מ"ל חד לאו מ"ל תרי, נוכל לומר ג"כ דאין להביא ראיה מהא דתנן בזבחים (דף ס"ז ע"א) א"ל ר"א לר"י והרי קדק"ד ששחטן בדרום ושחטן לשם קדק"ל ומועלין בהם שהבאתי בריש דברינו לראיה שאין עליה תשובה כי אם בדוחק עיין בריש דברינו בזה, ועתה נוכל לומר דאין ה"נ דר"א יסבור דאמרינן מ"ל חד לאו מ"ל תרי כר' ישמעאל, וסמוכין לזה מהא דפסחים (דף מ"ו) כיצד מפרישין חלה בטומאה ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה, אר"י לא זהו חמץ שעוברין עליו בב"י וב"י וכו' ובגמ' שם (דף מ"ח) אמרינן מילתא דקשיא לן כמה שני במה פליגי ר"א ור"י, וכתב רש"י שם ד"ה מילתא וז"ל דבטובת הנאה ממון ליכא למיקם פלוגתייהו לחוד, דנהי נמי דטובה"נ ממון לר"א אפ"ה השתא נמי עובר משום לא תעשה כל מלאכה ומוטב לעבור על בל יראה מאיליו ואינו עושה מעשה בידים מלעבור על ל"ת כל מלאכה ועושה מעשה בידים עכ"ל, וקשה כיון דבבל יראה יש עוד לאו דבל ימצא מהיכא פשיטא ליה לרש"י כל כך דמוטב לעבור שני לאוין בשוא"ת מחד לאו דקום ועשה, ודילמא תרי לאוי דשוא"ת חמירי מחד דקום ועשה, ולדברינו א"ש דהרי ר"א ס"ל בודאי דאמרינן מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין א"כ בודאי שמוטב לעבור ב' לאוין דשב ואל תעשה מחד לאו דקום ועשה, ועיין עוד הערה בזה לקמן ע"ב ד"ה אלא לרבה קשיא ע"ש ודו"ק: