תקנת עזרא (מעילה) יא

בחד פסולא מכשרינן בדיעבד אבל בתרי פסולי גם בדיעבד פסול, ומשם לנמלח כבד עם בני מיעיים דכיון דכבר שנמלח עם בשר כשר רק דיעבד ומיעיים שנמלחו עם בשר נמי רק בדיעבד כשר לכן בנמלח כבד עם בני מיעיים יש לצדד להחמיר כמש"כ הרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ט, ומשם לענין הא דמטרפינן תרתי לריעותא בטריפות הריאה, ומשם להא דר"ש דלא ס"ל תרתי לריעותא בריש נדה, ויש להוסיף ע"פ דרך זה גם הא דשני סימנים אמצעים מצטרפין להיות סי' מובהק עיין באהע"ז סי' י"ז ובאחרונים, וגם הא דסנהדרין (דף י"א ע"ב) דעל האביב ועל הפירות ביחד מעברין ועל אחד מהן אין מעברין משום דבחד י"ל דטעו משא"כ בתרי ביחד עיי"ש בתוס' ד"ה או דילמא וכו' ועוד ענינים כיוצא באלה, אבל אינני יכול להאריך כ"כ ולכן אתנהלה לאטי להעיר בענין זה בקצרה, אחרי שהרב דרך ים הלך כאן דרך ארוכה כאמור

א) עיין בזבחים (דף פ"ד ע"ב) בתוס' ד"ה הגה"ה יוצא שהרי יוצא כשר בבמה מש"כ לענין שתי לינות בדם ובנדה ודף מ' ע"ב) ד"ה פרט נסתפקו בזה בלן בדם שתי לינות אם עלו ירדו או לא ירדו ע"ש

ב) התוס' בפסחים ודף פ"ט ע"א) ד"ה ה"מ דיעבד הקשו וז"ל ותימה וכי בשביל שמא יהיה נותר או משום סמיכה דלא מעכבא או לא יעשה מתנות כהלכתן יכנס לידי ספק כרת עכ"ל, ואי תרי פסולא דכל חד פסול לכתחילה בהצטרף שניהם פסול גם דיעבד, א"כ אין מקום לקושיתם דהרי אם יביא פסח על תנאי ויעשה במתן אחת ובשפיכה, ושלמים הרי בעו מתן ב' שהן ד' וזריקה והוי תרי פסולי דלכתחילה יחד ופסול גם בדיעבד אם לא דנימא דקושית התוס' שם היא לר"ש עכ"פ דלית ליה סברא דתרתי לריעותא בריש נדה, ויתיישב בזה גם קושית הלח"מ פ"ד מה' קרבן פסח ה"א שנשאר בצ"ע, אבל אי נימא דקושית התוס' היא רק לר"ש י"ל דהש"ס ס"ל כאן דלא כר"ש ותרי פסולי לכתחילה פסול גם דיעבד וא"כ בלא"ה אי אפשר להביא בתנאי כמש"כ הדרך ים ודו"ק

ג) בכריתות (דף י"ד) פריך הש"ס וניתני חמש חטאות כגון דאכל כזית פגול, ומשני דבחדא בהמה לא משכחת לה משום דנותר לא שייך רק בראוי לאכילה ופגול לא חזי לא לאדם ולא למזבח ע"ש, והרי הא דחייבין מעילה אנותר הוא משום דעלה לא ירד כברש"י כריתות (דף כ"ג) א"כ אפי' הוה משכ"ל פגול ונותר בחדא בהמה נמי לא הוה קשיא דליתני חמש חטאות שהרי יש כאן תרי פסולי ואם עלה ירד ולא יתחייב אשם מעילות, וע"כ דגם בתרי פסולי אם עלה לא ירד ואפשר דהטעם הוא משום דאיסור השני אינו חל מטעם אין איסור חל על איסור, ובזה יתיישב מה דקשה לכאורה בהא דמשני שם דפגול ונותר בחדא בהמה לא משכח"ל, הרי בזבחים (דף כ"ט) לר"ע באוכל נותר נעשה פגול למפרע ע"ש ובתוס' יומא (דף ז') נסתפקו אם חזר בו ר"ע וא"כ אם לא חזר בו תקשי דליחשב מתניתין ה' חטאות דכיון שאכלו כשהוא נותר נעשה גם פגול, ולהנ"ל ניחא דהרי אם נעשה נותר מקודם שוב לא חל עליו איסור פגול [ונהי דלקוברו בין רשעים גמורים איסור חל על איסור, הרי כתב הרשב"ם בב"ב ודף קל"ז) דבדבר האסור רק לכתחילה לא מקרי רשע, ועיין בתוס' סוטה (דף כ"א ע"ב) ד"ה אביי וכו' וה"נ ירויח הכהן כשיתכשר הקרבן וקצרתי מאוד] כיון דאף בקדשים אינו חל לרבא אליבא דר"ע בחולין (דף ק"א) רק בכולל וקדשים אחלב הוה כולל כמש"כ הלב אריה שם, והא דבעי ר"ע לחייב בפגול כשאכל נותר י"ל דהיינו כשאכלו בעמוד השחר בשעה שחל הנותר ובאו שניהם כאחד, ובעלו שניהם כאחד י"ל דגם כשעלו ירדו וא"כ לא אפשר למיתני ה' חטאות דא"כ לא יתחייב קרבן מעילה, וקצרתי מאוד מפני שהוא רק ע"ד החידוד

ד) גם מצד הסברא נראה דכיון דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב, א"כ כיון דיש קרא בהני פסולין דאם עלו לא ירדו ולר"ש ילפינן מדכתיב תורת העולה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו, אלא דמדכתיב זאת ממעטינן הפסולין שלא היה בקודש כבזבחים (דף פ"ד) א"כ גם בתרי פסולין אם עלו לא ירדו דהרי עכ"פ לא שינה עליהן הכתוב לעכב, דמה לי חד פסול ומה לי תרי פסולי כדס"ל לר' ישמעאל בנזיר (דף מ"ח ע"ב) דלא צריך קרא בפ"ע לכה"ג ונזיר ביחד שמותר לטמא למת מצוה כיון דיש קרא לכה"ג לחודיה ולנזיר לחודיה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי עיי"ש, וה"ה בנ"ד מה לי חד פסול מה לי תרי פסולי, אלא דאם נימא הכי דתליא זב"ז א"כ יתחדש לנו דלר"ע בנזיר שם דמצריך בכה"ג ונזיר קרא בפ"ע שיהיה מותר לטמא למ"מ ולית סברא דמה לי חד לאו ומ"ל תרי לאוין, א"כ יהי' גם בנ"ד הדין דבתרי פסולי אם עלו ירדו כיון דלית לן אלא חד קרא דמזבח מקדש פסולין שאם עלו לא ירדו, ואתי רק לחד פסול אבל תרי פסולי גם אם עלו ירדו אליבא דר"ע, ובזה נמי תתיישב הקושיא שהבאתי באות הקודם דלר"ע הרי יוכל להיות פגול ונותר בחד בהמה וא"כ תשאר אליביה קושית הש"ס בכריתות (דף י"ד) דניתני חמש חטאות עיין באות הקודם, ולדברינו א"ש דהרי אם יהיה בו תרי פסולי דפגול ונותר אם עלה ירד לשיטתיה דר"ע וא"כ הרי יפול מעליו קרבן האשם דמעילה משו"ה לא חשיב ה' חטאות, אך יש לדחות דכיון שקודם שאכלו לא היה עליו רק איסור נותר לבד והיה אז דינו דאם עלה לא ירד והוה בו מעילה, א"כ אפשר דימעול באכילה אע"פ דאז נעשה פגול ג"כ משום דמפסיד להקדש דאלו לא אכלו לא הוה ביה רק חד פסול דנותר והיה ביה הדין דאם עלה לא ירד ודו"ק היטב, כי הראיתי מקום לפלפל

ה) ואין להקשות על דברינו מפסחים (דף ע"ג) דפריך לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו ונמצא בעל מום מה תיקן ומשני תיקן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאם עלו לא ירדו, והרי שם בשבת איירי והמל"מ כתב בפ"א מה' תמידין הל"ז דפסולין שאם עלו לא ירדו אסור להקטירם בשבת, וצריך ע"כ להשהותן להקטירם לאחר שבת ויהיו גם נותר ויהיה תרי פסולין פסול דבע"מ ופסול דנותר. והרי אמרנו דלר"ע בתרי פסולין אם עלו ירדו וא"כ גם לאחר השבת אם עלו ירדו והדרא קושיא לדוכתה מאי תיקן, ולר"ע דלית ליה מתוך כדאיתא בפסחים ודף ה') גם במוצאי שבת אי אפשר להקטירם שהרי אז הוא יו"ט, הא לא קשיא די"ל דר"ע ס"ל דאין לינה מועלת בראשו של מזבח וא"כ שפיר תיקן שאם עלו לא ירדו ויהיו שם בראשו של מזבח ולא יעשו נותר עד שיקטירם

ו) עוד יש להביא ראיה דגם בשני פסולין אם עלו לא ירדו מזבחים (דף פ"ז ע"א) דבעי רבא לינה מועלת בראשו של מזבח או לא וכו' היכי דמי אילימא דלא ירדו השתא לנו בעזרה אמרת דלא ירדו בראשו של מזבח מבעיא ע"ש, ואם ניחא דבשני פסולין ירדו הרי אתיא האיבעיא שפיר כגון שהעלה קדשים