תקנת עזרא (מעילה) קיג

ע"ש, אבל כל עין תשתומם על המראה שהקדים ר' סימון לבעייתו אם יוצא מטמא את הידים ההקדמה דפגול ונותר מצטרפין לטמא את הידים וכי מה ענין זל"ז, ואטו אם פגול ונותר לא הוו מצטרפין זע"ז לטמא אהי"ד לא הוה יכול למבעיא בעייתו אם יוצא מטמא אהי"ד, ותו יש להפליא על מפרשי הירושלמי שלא עמדו על הסתירה הגלויה מש"ס בבלי כאן במעילה דלדברי רב יהודא אמר שמואל מפורש במשנתינו דהפגול והנותר אין מצטרפין לטומאת ידים דלא כר' סימון, ואחר ימים רבים מצאתי שעמד באמת על התירה זו בספר שאילת שמואל להגאון התוספאה ז"ל אבל תירוצו שם תמוה ע"ש, לכן נלע"ד דבאמת לפ"מ דמפרש ריא"ש למשנתינו אין עוד ספק דודאי יוצא אינו מטמא את הידים מדלא קתני ליה תנא דמשנתינו כמו שביארתי לעיל, אבל ר' סימון בירושלמי שם וכן בעל האיבעיא בבבלי בפסחים שם ס"ל דבאמת משנתינו לענין אכילה איירי כפשוטה ופליג תנא דידן אר"א או דס"ל כר"א ומשנתינו לענין כרת וחטאת איירי, אבל לטומאת ידים לא מיירי תנא דידן ואה"נ דמצטרפי פגול ונותר כיון דטומאתן ושיעורן שוה, ולכן שפיר איבעיא להו אי גזרו טומאה איוצא או לא דמשנתינו דמעילה לא מיירי כלל מדין צירוף לטומאת ידים וליכא למפשט מנה לענין יוצא, וזהו שהקדים ר' סימון להאיבעיא אי גזרו רבנן טוי"ד איוצא הקדמתו דס"ל דפגול ונותר מצטרפינן לטמא הידים, וא"כ הרי משנתינו דמעילה לא לענין טוי"ד נשנית א"כ שפיר איבעיא ליה אי גזרו טומאה ביוצא, אבל אי הוה אמינא דפגול ונותר אין מצטרפין לטומאת ידים א"כ הוה מוקמינן ודאי משנתינו דמעילה לענין טוי"ד מדלא קאמר סתם כל פסוהמו"ק אינן מצטרפין כמו שביארתי לעיל, וא"כ לא היה שוב מקום להסתפק ביוצא אי גזרו טוי"ד דודאי לא גזרו מדלא קחשיב יוצא במשנתינו, ובזה מיושב הא דפסק הרמב"ם בפ"א הט"ו מפסוהמו"ק דיוצא אין בו טומאה והשיג עליו הראב"ד דהרי בגמ' היא בעיא דלא אפשטה והו"ל לפסוק דמטמא מספק ע"ש בכ"מ ובלח"מ ובצל"ח שם, ולדברינו כיון דפסק הרמב"ם בפ"ח מה' אבות הטומאה ה"ג דפגול ונותר אין מצטרפין לטמא אהי"ד כרב יהודא אמר שמואל כאן דמוקי למשנתינו בהכי והראב"ד מדשתק ליה שם הרי ס"ל שם כוותיה, ממילא מוכח ממשנתינו דביוצא לא גזרו טומאת ידים מדלא נשנה גם יוצא במשנתינו ואין בזה איבעיא כלל כמו שנתבאר ולענ"ד זה נכון כבעזהי"ת, ועיין בקהלת יעקב להגאון מהר"י מקארלין בשו"ת שבסוף הספר סי' ג' והעיר לי ידידי הגאון אב"ד דאופינא מו"ה נחום ברוך שליט"א דלפי דברי י"ל דהחינוך שכתב בסי' רט"ו דפגול ונותר אינם מצטרפין גם לענין אכילה שתמה עליו המל"מ בהגהותיו מש"ס דכאן, אזיל בשיטת הירושלמי וזה נכון מאוד

ודע דיש מקום לומר דהירושלמי והבבלי כאן מחולקים בזה, דמצד הסברא י"ל דלמ"ד דבין נותר ובין פגול שיעורן לטמא את הידים כביצה וכדפסק הרמב"ם, והביצה הרי היא ב' זתים ובאכילה ב' זתים מפגול ונותר חייב ב' מלקות שהרי יש שיעור לכל או"א משו"ה אינם מצטרפין גם לטומאה ובהכי סליק ואזיל רב יהודא משמיה דשמואל בגמ' דילן כאן, אבל הירושלמי הרי אזיל מפורש למ"ד דשיעור טומאתן לידים הוא בכזית כמו שהבאתי לשונו לעיל, וא"כ באיכא רק חצי זית פגול וחצי זית נותר דלאכילה מצטרפין ללקות משום כל שבקודש פסול ליתן ל"ת על אכילתו כר"א ה"נ מצטרפין גם לטומאת ידים ודו"ק שקצרתי בזה

ולשלימות הענין אעתיק בזה מה שענה לי ע"ד הסוגיא הזאת אשר פלפלתי בה הרבה הגאון האמיתי ר' אפרים דוב הכהן לאפ ז"ל, ולברוח מהאריכות לא אביא פה רק מה שענה לי הגאון הגדול הנ"ל וממילא יובן גם מעט ממה שכתבתי אני אל הדר"ג וז"ל הגאון הנ"ל, מה שהקשה מדוע לא פשטו דיוצא אינו מטמא את הידים ממשנה דמעילה הפגול והנותר אין מצטרפין ולמה לא תני גם יוצא וע"ז בנה בנינו, לענ"ד קשה לבנות דיק ע"ז די"ל דכמו שמספקא להו לחכמי הגמרא אי יוצא מטמא אהי"ד ה"נ ספק לתנא דמשנה דמעילה משו"ה לא תני אלא פגול ונותר דודאי מטמאין אהי"ד, ומה שבקשני להודיעו אם מצא חן בעיני פירושו בירושלמי סוף פסחים האמת אגיד לכת"ר שדבר פי חכם כמותו ירבה בישראל חן אבל לדעתי רחוק פירושו מהאמת ובקופא דמחטא דירושלמי אין להעלות פילא דכת"ר, ולענ"ד נראה שטעות סופר בירושלמי וכך צ"ל הפגול והנותר אין מצטרפין לטמא אהי"ד כדי עונשן בכזית וזהו פירושו, ר' סימון בשם ריב"ל אמר דהא דתנן במשנה דמעילה הפגול והנותר אין מצטרפין הוא לטומאת ידים ממש כהבבלי שם, כדי עונשן בכזית קאי על מתניתין דסוף פסחים דתנן הפסח אחר חצות מטמא אהי"ד הפוה"נ מטמאין אהי"ד הוא בכדי עונשן בכזית ולא בכביצה, ומ"ש מהו שיפסול וכו' ההן יוצא וכו' אינו תלוי בענין שלפני זה, ובפרק ז' בפסחים הובא הירושלמי אגב גררא כדרך הירושלמי בשאר מקומות

והנני לעורר לפני כת"ר פגול ונותן איך גזרו שיטמא את הידים הא אין טומאת ידים במקדש, וטעמא דגזרו שפגול יטמא אהי"ד פירש"י בפסחים (דף פ"ה) משום חשדי כהונה כדי שיהא זה צריך להטביל ידיו קודם שיגע בקודש ויטריחוהו, ומה טורח הוא זה אכסק המפגל אם ידיו טהורות במקדש, וגם בנותר אמרו משום עצלי כהונה וע"כ דעיקר גזרה אנותר הוא משום נותר דקדק"ד, דקדק"ל נאכלין לבעלים ולכהן מגיע רק מעט חזה ושוק וגם הם נאכלין לנשיהם ולעבדיהם וע"כ דגזרו משום עצלי כהונה הוא משום נותר דקדק"ד וקשה הא אין טומאת ידים במקדש, ואין לומר שגזרו כשיצא הפוה"נ לחוץ והיינו דמשום יוצא לא גזרו בודאי בקדק"ד כהמהרש"א, או אפי' אם נאמר דלא כהמהרש"א זהו דוקא ביצא בשר כשר ולא יוצא דבשר פסול כדמוכח מברייתא דפסחים ודף י"ח ע"א) הדם והיין והשמן שנטמאו בפנים והוציאן לחוץ טהורין ואמאי לא פשטו משם דיוצא אינו מטמא את הידים, אלא ודאי כיון דהברייתא ס"ל דטומאת עצמן יש בהן כדמוכח שם ורק טהורין מלטמא אחרים שוב אינן מטמאין משום יוצא אפי' אם יוצא מטמא ואפי' בקדק"ד, זה אינו דאמאי יחושו הכהנים אם הפוה"נ יטמאו בחוץ אהי"ד והא נותר דקדק"ד שרפתו בעזרה ומהיכא תיתי יצאו לחוץ, כל זה מכריעני לומר דעל פגול ונותר גזרו טומאה בעזרה על הידים, ובזה ניחא דברי רש"י בזבחים (דף כ' ע"ב) ד"ה ונטמאו הידים שכתב בדבר שאין טומאתו מן התורה וכו' אלא פגול ונותר דמ"ש פגול ונותר דנקט ועוד קשה הא טוי"ד במקדש ליכא כמו שהעיר שם בהגהות מצפה איתן ולפי הנ"ל ניחא, ובזה ניחא גם במקומות אחרים, אלא שמלשון הרמב"ם בפ"ח מה' אבות הטומאה שכתב הפגול והנותר מטמאין את הידים ואח"כ כתב אין טומאת ידים במקדש מסידור לשונו משמע שגם בפו"נ אין טומאת ידים במקדש וצ"ע ובחידושי לזבחים שם הארכתי בזה ועת לקצר עכ"ל הגאון הגדול הנ"ל, ואחרי שהוספתי לכתוב לו בזה הענין דסוגיין ענה בלוחות שניות בזה"ל

הנה על מה שכתבתי דנ"ל שס"ל לרש"י ז"ל דפגול ונותר מטמאין אהי"ד גם במקדש שבזה מיושבים