תקנת עזרא (מעילה) קיא

שר' יוסי יהיב נפשיה על גזרתם ופי' הפוס' שנשפך דמו על יחוד ה', ומתוספתא הביא שנתן נפשו על המילה, ולדברינו י"ל שכונת הירושלמי והתוספתא להעובדא דהכא שאמר אנא אזלין והיה בזה מסנ"פ ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למפשה, והגזרה היה כאן גם שלא ימולו את בניהם, אך במדרש תהלים פ' פ"ט איתא שהיה מעשרה הרוגי מלכות אבל במד"ר למגילת איכה בפסוק בלע ה' ולא חמל לא נמנה ר' יוסי וצ"ע בזה

ברש"י ד"ה תלמוד ערוך הוא ולא אמרה מדעתו עכ"ל, ברש"י שבעין יעקב מסיים עוד בזה"ל ששמע מר' אלעזר ב"ר יוסי שאמר כן משום אביו ומנלן דלמדה וכו' עכ"ל, ולא ידענא מנלן דר' אלעזר בר' יוסי משום אביו אמרה ובגמ' אין לזה שום משמעות וגם בפי' רגמ"ה ליתא לכן נראה דט"ס הוא

בתוס' ד"ה והא אמר ר"י וכו' פי' השר מקוצי משום דאי לאו ההיא דר"י המ"ל וכו', ולהכי מייתי הך דר"י דמיירי אף ברביעית ומ"מ הא טהור עכ"ל, יש מקשים ע"ז דמשמע אף דאיכא רביעית דם שמאהיל עליו טהור אם אינו מאהיל בכלו וזהו תימא שמאהיל ארביעית דם לא יטמא, ונראה להר"ם דהכי ר"ל השר מקוצי כו' עכ"ל השיטה מקובצת ע"ש ודבריו צריכין כאן ביאור רחב אולם לפי שאין זה מתוס' שלנו ולא הורגלתי בלשונם קצרתי

ע"ב גמ' בכה ר"ש ואמר וכו', יש לדקדק למה בכה ר"ש ולא בכה ראב"י, וי"ל בפשוטו משום דעיקר הנס היה ע"י ר"ש דברתיה דקיסר נשתגעה ע"י בן תמליון וצעקה הביאו לי את רשב"י, אך ע"ד החידוד י"ל דראב"י לא בכה דס"ל שאין מלאך יכול לבוא לרומי משום טומאת ארץ העמים וגם אויר אה"ע טמא כמו שהיה גם במצרים שאמרו המלאכים שא"א לעבור במצרים שהאויר סמא מה לכהן בבה"ק, אבל רשב"י לשיטתיה דס"ל בב"מ (דף קי"ד) ואליהו פסק כוותיה שם דקברי עכו"ם אינן מטמאין באהל ובשבת ודף ט"ו) כתבו התוס' דלמ"ד קברי עכו"ם אין מטמא באהל ס"ל דארץ העמים על גושה גזרו ועל אוירה לא גזרו וא"כ הרי יכול מלאך להתגלות באויר לכך בכה, אבל ראב"י ס"ל כשיטת ר' יוסי אביו דס"ל בכלאים (פ"ח מ"ה) דאפי' אדני השדה שיש להם רק פני אדם מטמאין באהל ובספרא פ' שמיני אקרא דנפש החיה איתא לרבות את הסרני וכתב הערוך היא חית הים מחצייה ולמעלה דמות אשה (ועיין בכורות (דף ח' ע"א) הדולפנין בני ימא) ואיתא שם עוד בספרא על דעתיה דר' יוסי בר חנינא מטמאות באהל כאדם, וכתב ע"ז הגאון מלבי"ם ז"ל בהתורה והמצוה דר' יוסי לשיטתיה דאדני השדה נמי מטמא באהל, ודבריו לכאורה תמוהין דהרי סתם ר' יוסי הוא ר' יוסי בן חלפתא ובספרא שם הוא ר' יוסי ב"ר חנינא אך בירושלמי בכלאים מפרש ריב"ח טעמיה דר' יוסי סתמא משום דכתיב ע"פ השדה לרבות אדם השדה משמע דכוותיה ס"ל וא"כ שפיר י"ל דריב"ח אזיל לשיטתיה בזה] ומכ"ש דקברי עכו"ם מטמאין באהל משו"ה לא היה יכול הנס לבוא ברומי ע"י מלאך מפני שטומאה ארץ העמים באוירה נמי איתא והא שנתגלו המלאכים להגר ג"כ בארץ העמים הרי מבואר בקרא שהיה במדבר ועל העין, ותנן כאהלות (פרק י"ח) עשרה מקומות אין בהם משום מדורי עכו"ם וכו' אהלי ערביים וכו' ופי' הרע"ב לפי שנוסעים ממקום למקום לא רצו להחזיק בהן טומאה ומכ"ש במדבר שאין בה דיורין תמידים במקום אחר דודאי אין בהן טומאת ארץ העמים משא"כ רומי המיושבת והיא מטריפולין א"א למלאך להתגלות בה ומשו"ה לא בכה ר' אלעזר כ"ר יוסי דלסיטפיה דס"ל כאביו לא היה מלאך יכול לבוא שם ואין זה מפני קוטן מדרגתם כ"כ הג"מ ר' יהושע אייזיק בעל עמק יהושע זצ"לנ ואיך היה מופר להם אז להשתמש בשד עיין בב"י יו"ד סי' קע"ט בשם הרמב"ן בשו ת

ואני מוסיף דבזה הבנתי בעזה"י הא דאיתר בזוהר פ' ירא (דף ק"א דפוס ווילנא) אמר ר' שמעון ודאי כחיזו דמלאכין חזי להון וכו' פא חזי ועברתי בארץ מצרים אני ה' וכי כמה שלוחין ומלאכין אית ליה להקב"ה, אלא בגין דאינהו לא ידעי בין טיפה דבוכרא לההוא דלא בוכרא בר קוב"ה לחודיה וכו' עכ"ל, ולהלן שם (פ' וירא דף קי"ז בדפוס הנ"ל איתא תניא אמר ר' יוסי כל מה שעושה הקב"ה אינו צריך לעשות אלא בדיבור דכיון דאמר ממקום קדושתו יהא כך מיד נעשה וכו' דא"ר יהודא מאי דכתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו' וכי לא היה להקב"ה מלאך או שליח לשגר לעשות נקמה במצרים כמו שעשה באשור וכו' אלא וכו' אמר הקב"ה אומה זו של מצרים מזוהמת וחטונפת היא ואין ראוי לשגר מלאך וכו' אבל הקב"ה ממקום קדושתו אומר יהא כך ומיד נעשה עכ"ל מדרש הנעלם שם, הרי מפורש דפליגי בענין זה רשב"י ור' יוסי דר"ש ס"ל דהמלאך יכול לכוא לארץ הפמים ובמצרים לא היה הנקמה ע"י מלאך לפי שאינו יודע להבחין בין טיפה של בכור לאינה של בכור,. אבל בענין מעשה זו דרומי הרי היה יכול להיות לשיטתיה פ"י מלאך משו"ה בכה. אבל ר' יוסי ור' יהודא דס"ל דאין מלאך יכול לבוא למצרים מפני הטומאה הטינופת והזוהמא ודאי דה"ה דאין מלאך יכול להתגלות ברומי, וידעו ר' יוסי ור"א בנו מראש שהנס לא יהיה ע"י מלאך להכי לא בכה ר"א ועיין במדרש רבה שמות סדר בא פ' י"ו בפסוק ועבר ה' לעוף את מצרים דיש אומרים פ"י מלאך וי"א הקב"ה בעצמו ויש לפלפל בזה וברוך חכם הרזים

שם נזדמן לה מלאך שלשה פעמים. בב"ר פ' מ"ה איתא כמה מלאכים נודמנו לה ריב"ח אמר חמשה כל מקום שנאמר אמירה מלאך רבנן אמרי ארבפה כל מקום שנאמר מלאך עכ"ל המדרש, ורשכ"י דאמר שלשה לא חשיב רק מלאך הראשון והשלישי והרביעי אבל מלאך השני הוא עצמו מלאך הראשון ששאל אי מזה באת והיא ענתה מפני שרה גברתי אנכי בורחת ופנה לה המלאך הזה עצמו שובי אל גבירתך וכן משמע בקרא ולא הוו רק שלשה מלאכים והא דלהגר נשלחו כמה מלאכים לכל חד כדאית ליה ולא מצינו כן באבותינו הקדושים סרק מלאך אחר נשלח להם והוא אמר להם כל הנדרש כדמצינו באברהם אבינו ע"ה אחר העקידה, שמעתי בשם ר"ש גער זצ"ל שהענין הוא כך, דחנוני הפירות כשצריכין להביא סחורה לחנותם ממקומות הגדולים. החנוני הפשיר שוכר מגלה מיוחדת למענו ועליה הוא מביא כל מה דצריך, והפני שאינו יכול לשכור מגלה מיוחדת לפצמו הוא מבקש מהחנונים הגדולים להביא על עגלה שלהם מעט סחורה על העגלה שלהם ששכרו. ומובן מאיליו שאינו יכול לבקש שאחר יביא לו כל הסחורה הנדרש לחנותו שאין זה מגדר דרך ארץ. אלא הוא מבקש מחנוני זה שיביא לו דבר אחד וכן מהשני וכן מהשלישי כפי האפשר ובין כולם יובא לו כל הדרוש לו. וכן הדבר גם בענינינו דאבותינו הקדושים העשירים במעשים טובים כשהיה צורך להגיד להם איזה מנין מן השמים נשלח להם שליח מלאך מיוחד להם לבדם לכן אמר להם כל הדרוש להגיד למו, אבל הגר בהיותה עניה במעשים טובים ולא היתה ראויה לשלוח לה מלאך לצרכה רק כשהלך מלאך בסליחות אחרת נמסר לו שיגיד אגב אורתא גם להגר דברים אחדים, וכבר כתב הבחיי שליכות מלאך אחד עושה כמה