תקנת עזרא (מעילה) קי

עכ"ל, וכן גריס הכ"מ בפי"א ה"ג מה' עכו"ם שכתב אהא דפסק הרמב"ם דקרוב למלכות מותר ללבוש מלבושי עכו"ם וז"ל אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי וכו' ועוד דאשכחן דהאי אבטולמוס בר ראובן היה מתנכר שהוא יהודי כדאיתא במעילה וכו' וודאי שלא היו מלבושיו כשל ישראל דא"כ היו מכירין אותו עכ"ל, אולם בפשוטו לענ"ד מהא דסוטה ודב"ק מוכרח מדהתירו לאבטולמוס בר ראובן לספר קומי מפני שהיה מקורב למלכות תמיד, ע"כ דזה שבכאן איש אחר הוא דאל"כ איך לא הכירוהו וגירסת הש"ס כאן נכונה דלא כהתוס' בב"ק והכ"מ, ויתכן שאותו אבטולמוס בר ראובן היה בנו של ראובן בן אסטרובלי דהכא, וראובן בן אסטרובלי דהכא הרי מוסמך היה מדקרי ליה רבי ולא היה קרוב למלכות כלל, ובנו נתקרב למלכות ולא עסק כ"כ בתורה מדלא קרי ליה להש"ס בתואר רבי גם במכילתא פ' משפטים איתא מאחר שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה דברי ר' יונתן בן אבטולמוס ובנדה (דף י"ט ע"א) ובחולין (דף כ"ד ע"ב) ובזבחים (דף מ"ט ע"ב) ובסנהדרין (דף פ"ז ע"ב) בכולן אבטולמוס הוא בלא תואר רבי, ומדהתקרב למלכות התירו לו לספר קומי, (ור' עזרא בר בריה דר' אבטולמוס דמנחות (דף נ"ג ע"א) ודאי דאין זה אבטולמוס דסוטה ודב"ק שם שהרי במנחות שם איתא שהיה דור עשירי לראבע"ז ואי אפשר הדבר שיהא אחד עם ההוא דסוטה ודב"ק ע"פ חשבון השנים צא וחשוב עיין בסה"ד סדר תנאים ואמוראים אות ע'] וראובן בן אצטרובלי נזכר בתואר רבי גם במו"ק (דף י"ח ע"ב) ובאבות דר"נ פט"ז ובירושלמי פרק בתרא דכלאים ועוד בכמה דוכתי, ומ"מ גם אבטולמוס מצינו בעירובין פ"ג מ"ד שאמר ר' יוסי משמו שהעיד משום חמשה זקנים על ספק עירוב דכשר, והסדר הדורות כתב שהיה רבו של ר' יוסי ואף שלא כתב מקור לזה מ"מ ברור דכונתו על הא דעירובין דף ל"ו) הא דידיה הא דרביה דיקא נמי דקתני א"ר יוסי אבטולמוס העיד וכו' וצ"ע איך קראו לרבו בשמו ועיין בהקדמת בעל סדר הדורות וצ"ע בכל זה

ואחר כתבי כל זה ראיתי במהרי"ק שורש פ"ח דגרים כאן כגרסתנו והנני מעתיק דבריו מפני שהמה מהיפך להיפך מן הקצה אל הקצה מדברי הכ"מ הנ"ל, וז"ל שם אחר שהאריך דמלבושי עכו"ם אינם אסורים אף להרמב"ם רק בדבר שנהגו לחוק בלי טעם או שהוא מלבוש של פריצות והובא ברמ"א יו"ד סי' קע"ח, כתב שיש להביא קצת ראיה לזה מההיא דמס' מעילה פרק קדמ"ז פעם אחת גזרו שמד על ישראל וכו' עד הלך ראובן בן אסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהן וכו' משמע שלא הוצרך רק לספר קומי להתנכר אליהם ואם איתא דצריך הישראל להיות משתנה במלבושיו מן הגוי עכ"פ הו"ל להש"ס לספר שלבש לבוש נכרי ונתכסה בשמלה חדשה כמו שסיפר שספר קומי עכ"ל, וראיה זו הביא בביאור הגר"א ביו"ד שם, הרי לפניך ראשונה דגם הוא גרים כאן ר' ראובן בן אסטרובלי ושנית חזינן דפשיטא ליה שלא לבש מלבושים אחרים מהלבשתו תמיד בין היהודים, והכ"מ כתב להיפך ופלא שלא הזכיר את המהרי"ק ובכמה מקומות מביאו, ועכ"פ פלא בעיני על בעלי ההגהות העוסקים בכאלה שלא העירו בכ"ז לא כאן ולא בב"ק ע"ד שינוי הגירסאות וצ"ע

שם בגמ' אמרו לו יתמעט א"ל א"כ לא יבעלו נדות, אין להקשות מכאן על השלטי גבורים רפ"ב דשבועות שכתב דנדה אינה יכולה להתעבר ובן הנדה דאמרינן בעלמא אינו ר"ל שנתעברה בשעה ששופעת דם אלא כל ששמשה בלא טבילה ונתעברה קרוי בן הנדה עכ"ל, דגם כאן ודאי דרק על הטבילה נזרו ולא שישמשו בשעת הראיה וזה פשוט

ודע דכעין גזירה זו נמצא גם בר"ה (דף י"ט) ותענית (דף י"ח) ויהודה בן שמוע וחבריו בטלום, והחילוק מהגזירות הוא רק בזה דכאן הגזרה השלישית היא שיבעלו נדות ושם הגזרה השלישית היא שלא יעסקו בתורה, וכן נמצא במכילתא פ' יתרו ובמד"ר פ' ל"ב בויקרא ובילקוט תהלים פ' י"ב, דבאמת בימי חשכת הגלות ההם הגזרות נתחדשו בכל עת פעם בתמונה זאת ופעם בתמונה אחרת ולכולם היה מטרה אחת להעבירנו מדת ישראל ועיקריה וברוך ה' שבכל פעם לא נתננו טרף לשיניהם, ואם נרצה לידע איזה גזרה קדמה בזמן ההיא דר"ה ותענית או ההיא דהכא, נראה פשוט דההיא דהתם קדים דאז היתה הגזרה השלישית שלא יעסקו בתורה ובפסחים (דף קי"ב) איתא חמשה דברים ציוה ר"ע את רשב"י כשהיה חבוש בבית האסורים א"ל רבי למדני תורה א"ל איני מלמדך [שאז גזרו שלא לעסוק בתורה ור"ע נתפס על ד"ת] א"ל אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות, הרי מפורש דאז היה יוחי אביו של רשב"י קיים וכאן מפורש דא"ל רשב"י לר' יוסי אלו היה אבא יוחאי קיים יכולים אתם לומר לו תן בנך להריגה, הרי שהגזירה הזאת אחר שכבר יוחאי לא היה קיים דמעשה דכאן מאוחרת, ועוד דהרי בעובדא דשם היה רשב"י עוד צעיר לימים וכאן הוה עובדא אחר שיצא כבר מהמערה כנראה מהלשון ילך רשב"י שהוא מלומד בנסים כדפירש"י ורגמ"ה שנעשו לו נסים במערה עכ"ל, וע"כ לומר כן דאין לומר דתואר מלומד בנסים הוא על שהצליח לברוח מהאויבים בעת שסמכו ר"י בן בבא כמו שראיתי לאחד שכתב כן, דמלבד שתואר מלומד בנסים לא שייך על מקרה אחד הרי לא נראה בהבריחה שום נם כלל, ועוד דבסנהדרין (דף י"ד ע"א) איתא דר"י בן בבא סמך אז לחמשה זקנים וכלם ברחו רק ריב"ב עצמו מפני שהיה זקן לא ברח, ועוד אם זהו נס למה לא בחרו לשלוח לרומי רק את רשב"י הרי כל החמשה זקנים היו מלומדי נסים בזה כמוהו, אלא ע"כ דפירש"י ורגמ"ה הוא האמת דזה היה אחר שיצא כבר רשב"י מהמערה, ובשבת (דף ל"ג) איתא ענין המערה באריכות שגזרה המלכות על ר"י שעילה יתעלה ר' יוסי ששתק יגלה לציפורי רשב"י שגינה יהרג, ואז ברח רשב"י ונטמן בהמערה י"ג שנה וא"כ עובדא דתענית שגזרו על לימוד התורה היה לכל הפחות י"ג שנים קודם עובדא זו דכאן, ובזה אני מבין יפה מה כל החרדה דכאן שסרבו ר"י ורשב"י מלכת לרומי הן לא הלכו לעשות דבר נגד המלכות, רק הלכו להשתדל להעביר הגזרה מעל ישראל ואיזה סכנה קרובה יש בזה, אולם לפי המתבאר א"ש דכיון שר' יוסי כבר היה חשוד בעיני המלכות וכבר נשא עונו בגלות לצפורי כפושע במלכות ורשב"י כבר נגזר עליו שיהרג. א"כ לר' יוסי ורשב"י בעצמם אע"פ שמלך הראשון כבר מת כמבואר בשבת שם היה הנסיעה לרומי סכנה גדולה, וכשאמר ר' יוסי שהוא ירא למסור את ר"א בנו להריגה סבר רשב"י שהוא ירא מסכנת המלכות דכיון דאביו מוכתב למלכות כפושע גם בנו חשוד הוא, לכן א"ל רשב"י אלו היה יוחאי אבא קיים וכו' כלומר א"כ מכ"ש איך אלך אני ושמעה המלכות והרגני שכבר נגזרה עלי גזרה ומ"מ נכון לבי ובטוח בה', והשיבו ר' יוסי דמפני יראת המלכות אינו ירא כלל דשלוחי מצוה אינם ניזוקין וע"כ אמר אנא אזלין, אלא שהוא מתירא לשלוח בנו דילמא עניש ליה ר"ש וזה נכון לענ"ד, ועיין בהגהת השמ"ק כאן שכ"כ ובמו"ק (דף כ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה שפכו מרזבי כתבו בשם הירושלמי