תקנת עזרא (מעילה) קט

כשפירש כיון דאינו מצטרף שוב לענין טומאה ממילא גם לענין אכילה לא מצטרפי, ואם שכ"ז לענ"ד נכון אבל למה לא הביא הרמב"ם החילוק בין כולו למקצתו עדיין לא מצאתי דבר נכון אשר יאמר עליו כי הוא זה וה' יאיר עינינו בתורתו, ועיין בגליון הש"ס להגרע"א בשבועות (דף כ"ג ע"א) בתוס' ד"ה גמר וביבמות (דף קי"ד) מבואר דשיעור דם ברביעית ובחולין (דף פ"ז) ובכריתות (דף כ"ג) מבואר ששיעורו בכזית ואכמ"ל בזה

שם בגמ' שאל ר' מתיא בן חרש את רשב"י וכו', הגאון חיד"א זצ"ל בספרו פתח עינים על עין יעקב כאן הרבה לתמוה בצדק חדא דמאחר שידע רמב"ח הענין שעבר בין רשב"י ובין ראב"י בדרך כמו שאמר לימוד ערוך הוא בפיו של ראב"י, א"כ למה שאל כלל לרשב"י מנין לדם שרצים שמטמא כיון דכבר ידע הדרשה דוזה לכם הטמא, ועוד פלא מה שאמרו לו תלמידיו חכים ליה בר יוחאי הרי זה היה אחר שכבר יצא מהמערה ושמעו כבר הלך בכל הארץ ואיך תמהו עליו על שידע לומר דרשה קלה כזאת, גם הלשון חכים ליה בר יוחאי ריח הבטול נודף ממנו והרי היה תלמיד ר"ע ונסמך כבר שהיא פליאה עצומה, וגם הלשון תלמוד ערוך הוא קשה הול"ל ראב"י אמרה, ואפשר לומר דמה ששאל רמב"ח את רשב"י היה רק לדעת אם מסכים הוא לדעת ראב"י או אולי יש לו לימוד אחר ע"ז, וכשהשיב לו רשב"י מוזה לכם הטמא ראה דדרשה זו מקובלת היא לרשב"י מרבותיו ומשו"ה לא אמרה משמיה של ראב"י ומה שענשו בדרך הוא משום שמיהר לענות בפני רבו עכת"ד היפ"ע ועל המאמר חכים ליה בר יוחאי נדחק מאוד עיין בדבריו הנדפסים בעין יעקב דפוס ווילנא, אך ראה זה מצאתי בספר מנעולי התלמוד לרבינו ניסים גאון הנדפס בש"ס דווילנא על הגליון בשבת (דף ס"ג ע"ב) מעתיק שם מאמר הש"ס כאן וגריס גזר עליו בר יוחאי א"ל תלמוד ערוך הוא וכו', ולגירסא זו נלע"ד דהתלמידים שאלו לרמב"ח אם דם שרצים רק מדרבנן טמא שגזרו עליו טומאה וקרא רק אסמכתא בעלמא או דמה"ת הוא טמא ודרשה גמורה היא, וזהו שהשיב להם תלמוד ערוך הוא בפיו של ראב"י כלומר שלא אמרה רשב"י לאסמכתא רק מקובלת היא לתלמוד ערוך ודרשה גמורה, ואין הכונה שהיא הלכה למשה מסיני אלא שדרשה גמורה היא עיין ביד מלאכי בערך תלמוד ערוך, וברוך ה' שהאיר עיני בגירסא זו שהיא קילורין לעינים לכל המודה על האמת, ועפ"ז לולא מסתפינא מפני פירוש הראשונים ז"ל כאן הוה אמינא דגם לפי הגירסא חכים ליה הכונה היא במילת חכים כמו בנדרים (דף ב' ע"א) ר"ע היה חוכך בזה להחמיר עיין בערוך ערך חך, כלומר ששאלו אם רשב"י רק חוכך בדם שרצים לטמא מדרבנן או דדרשה גמורה היא ומטמא מה"ת, וא"כ הגירסא חכים ליה והגירסא גזר עליו הכונה אחת היא, ורמב"ח השיבם דתלמוד ערוך הוא בפיו של ראב"י ודרשה גמורה היא ודו"ק

שם בעיר רומי, גם כאן וגם לקמן ע"ב מילת רומי נדפס בין ב' חצאי מרובע כי מתחילה היה כתוב רק בעיר לבד והמגיהים הוסיפו מילת רומי, וברש"י לקמן ד"ה אני ראיתיה בעיר נשאר כמו שהיה בעיר סתמא, דכנראה סתם עיר היה וידוע לחז"ל דקאי על רומי כדמשמע בתענית ודף י"ח ע"ב) עד שבאו דיופלי מהעיר ופצעו את מוחו בגזירין והמגיה רשם שם בגליון מרומי והוא ללא צורך, וברש"י סנהדרין (דף צ"ח ע"א) ד"ה השער הזה של עיר שבעיר היה אותו שער עכ"ל, ג"כ הכונה על רומי, ואב לכולן והאביד שריד מעיר ע"ש ברש"י

שם א"ל דאמר קרא וזה לכם הטמא במדרש רבה בראשית פ' חיי שרה אמר רב אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים פרשה של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא הוא אומרה ושונה ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא רשב"י אומר טמא הטמא ר"א ב"ר יוסי אומר זה וזה עכ"ל המדרש, ונראה דהמדרש מחולק עם ש"ס דילן בדרשה זו אליבא דרשב"י ורש"י שכתב כאן דהלימוד הוא משום דכל הקרא וזה לכם הטמא מיותר דהא כתיב להלן אלה הטמאים לכם הוא ודאי נגד המדרש, ועיין ביפה תואר במדרש שם, אך תימא שלא מצא רב אחא דבר מגופי תורה שבא מיתור אות אחת רק זו בלבד דדם השרץ, ועוד דטפי הו"ל להביא את ההלכות שאמרה המשנה פ"ק דחגיגה שהן מקרא מועט והלכות מרובות והן כהררים התלוין בשערה כמעילה ודומיה, ונלענ"ד שיש למאמר המדרש הזה קישור עם מאמרו של רשב"י דכאן בגמ' בסמוך בכה רשב"י ואמר מה שפחה של ב"א נזדמן לה מלאך שלשה פעמים ואני לא פעם אחת. ורשב"י הרי הלך אז על עסק תורתן של בנים לבטל הגזרות שגזרו על עיקרי הדת ויש להמליץ ע"ז ג"כ יפה שיחתן של שפחות אבות מתורתן של בנים, ובאותה הדרך הרי נשאלה שאלה זו דדם השרץ מנ"ל דמטמא, ולכן כשדרש ר' אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהוא ממש על דרך בכיית רשב"י על ייפוי כחן של שפחת אבות מתורתן של בנים, ובודאי הזכירו אז בביהמ"ד גם בכייתו של רשב"י משו"ה לא הרחיק ראייתו והזכיר לדוגמא אותו הדרש שדרש ראב"י ורשב"י באותה הדרך, ובזה מתבאר גם הא דבב"ב (דף קל"ד ע"א) איתא דקדוקי תורה ופי' הרשב"ם שם כגון וי"ו דוזה לכם הטמא דמרבינן מיניה דם השרץ עכ"ל, ולכאורה קשה וכי לא מצא הרשב"ם דקדוקי תורה רק דם השרץ, אלא ברור הדבר דגם הרשב"ם סמך על המדרש הזה וכל זה נכון לענ"ד בעזהי"ת, ודע דמתוס' מנחות (דף נ"א ע"ב) נראה דגרסתם במדרש היה דגם רשב"י דריש וידו דוזה לכם לא ה"א דהטמא והוא כהמשמעות בש"ס דילן כאן וכבר העיר ע"ז הגרי"פ בהגהותיו למנחות שם ועיין בחולין ודף קכ"ב ע"ב) ודו"ק

שם בגמ' שלא ישמרו את השבת וכו' עיין מהרש"א בח"א, והצ"ק כתב דלהכי גזרו על ג' אלו דלפי דרכם תלוים שלשה אלו זה בזה, דאיתא בתנחומא פ' תזריע שאל טרנוסרופס הרשע את ר"ע אם הקב"ה חפץ במילה למה אינו יוצא מהול ממעי אמו, ורצה להוכיח מזה שטותו דב' רשויות יש ומי שציוה זה לא הוציא עובר זה ממעי אמו, ובמד"ר בראשית איתא דשאל אותו רשע לר"ע אם הקב"ה מכבד השבת למה משיב בו רוחות ומוריד בו גשמים והשיב לו ר"ע כו"ע דיליה היא והוה כד"א שלו. אבל כונת טרנוסרופס הרשע היה להוכיח ממצות חילה שאין כולא עלמא דיליה ח"ו, וא"כ אין לו רשות לצוות על המילה שברא אחר וכן אין לו רשות לצוות על שמירת השבת, ואיתא בפסיקתא תן חלק לשבעה וגם לשמונה אם שמרת שבעה ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מלו לשמונה, ולשיטת אותו רשע דלא בעי מצות מילה ממילא גם מצות נדה מיותרת, אבל באמת ר"ע הקהה את שיניו גם בשאלה הראשונה גם בשאלה השנייה, והמצוות לא יתבטלו ממנו לעולם ועד

שם בגמ' הלך רבי ראובן בן אסטרובלי וסיפר קומי, בסוטה (דף מ"ט ע"ב) ובב"ק ודף פ"ג ע"א) משמע דהיה נקרא אבטולמוס בר ראובן וכ"כ להדיא התוס' בב"ק שם ד"ה התירו לספר קומי וכו' שז"ל כדאשכחן במעילה שהלך אבטולמוס בר ראובן וכו'