תקנת עזרא (מעילה) קז

ענינו וכו' כמו שאמרו בשבת (דף י"ח) אפר לאו בר גיבול הוא ולזה לא מיחשב עירובו לישה, ובכאן יתבאר לך שמלא תרווד רקב לא יטמא במגע האדם לעולם לפי שא"א ליגע בכלו לפי שחלקיו מופרדים א"א חיבורם עכ"ל, וא"כ הא דרקב אינו מטמא במגע אינו מצד הקולא שבו שהרי אם היה אפשר בו נגיעה היה מטמא במגע, ולכן שפיר כתב כאן הרמב"ם דזה מיקרי טומאתן שוה דשניהם מטמאין במגע לוא יצוייר הדבר, וראיה נכונה לזה מנזיר (פ"ז מ"ב) על אלו הטומאות הנזיר מגלח וכו' ועל מלא תרווד רקב וכו' ועל מגען ועל משאן ועל אהלן ולכאורה קשה הרי תרווד רקב אינו מטמא במגע, אלא ע"כ דהוא הדבר אשר דיברנו דתרווד רקב מטמא במגע מיקרי כיון דהא דאינו מטמא במגע הוא רק משום דלא יצוייר מגע גביה, ובזה יתיישב שפיר דברי רש"י בנדה (דף נ"ו ע"א) ד"ה טומאת רקב שכתב וז"ל, מלא תרווד ממנו מטמא במגע ובמשא ואוהל עכ"ל, ותמוה לכאורה דהא קיי"ל דתרווד רקב אינו מטמא במגע. אבל לדברינו ניחא דהתם אבשר המת יבש קאי שטמא טומאת רקב שחלקיו אינם מופרדים אלא מחוברין בטבע בריאתם להכי שפיר מטמא במגע, ומיושב קושית הגאון רע"א בגליון הש"ס בנדה שם ובתוס' רע"א (פ"ב דאהלות מ"ב ובטהרות פ"ד מ"ה) עיי"ש, ואם נימא דר' יהושע ס"ל כר' יוסי בנדה שם דבשר המת יבש אינו מטמא בכזית אלא בתרווד כרקב, אתי שפיר טפי דכאן יהיה הכונה טומאתו ולא שיעורו על בשר המת יבש שדין רקב יש לו ובשר המת לח ששיעורו בכזית וטומאתן שוה לטמא במאמת במגע ובמשא ובאהל ע"כ תשובתי, שוב ראיתי שכבר העיר מעט מזה הגאון ר' שלמה הכהן בהגהות חשק שלמה למס' מעילה שנדפסו במס' נדה, והוא הביא ראיה לפירש"י והרע"ב ממתניתין דלקמן ע"ב השרץ והנבלה וכן נבלה ובשר המת אין מצטרפין זע"ז, ולרמב"ם והתוס' דשרץ ונבלה הוה לא טומאתו ולא שיעורו הו"ל למתניתין למתני רבותא יותר דאפי' אבר מן המת וכזית ממנו או בשר מן המת ותרווד רקב דטומאתן שוה נמי אין מצטרפין, ואנא ידענא דכ"ש שרץ ונבלה דאין מצטרפין דהוה לא טומאתו ולא שיעורו ונשאר בצ"ע, ולענ"ד אין זה קושיא דלהכי קתני תנא שרץ ונבלה דאין מצטרפין אפי' כקל שבשניהם, לאשמעינן דאפי' לומר תרי קולי בהדדי בשיעור ובטומאה נמי לא אמרינן שיצטרפו, כגון כחצי עדשה מן השרץ ופחות מכזית נבלה לא אמרינן שיצטרפו לכזית לטמא במשא עכ"פ ולא במגע, קמ"ל דגם זה לא אמרינן, אבל אי הוה תני רק כזית ממת ותרווד רקב או אבר ממת אין מצטרפין לקל שבשניהם הוה אמינא דרק לקולא אחת לא מצטרפין לשיעורא לבד או לטומאה לבד, אבל שרץ ונבלה לטמא כקל שבשניהם לכזית ובמשא הוה אמינא שמצטרפין, ועוד נלע"ד דאתי לאשמעינן דאפי' פחות מכזית נבלה וכעדשה שלמה מן השרץ נמי אין מצטרפין לטמא במשא, וזה לא הוה ידעינן מאבר ובשר המת או מבשר ורקב המת ודו"ק שזה ברור, וביומא (דף פ"א) איתא דרבנן פליגי על ר' יהושע וס"ל דכיון דשם טומאה אחת הן מצטרפין ע"ש, וניחזי אנן לציור התוס' דטומאתו ולא שיעורו הוא בשר המת ואבר מן המת הא בזה ודאי דלא פליגי רבנן על ר' יהושע כיון דליכא אבר שלם חצי זית בשר ודאי דאין מצטרף. ועוד דלא עדיף מאבר שנחלק לשנים שאין מטמא כדתנן באהלות (פ"ב משנה ז') ע"ש, גם לפירש"י והרע"ב דטומאתן ולא שיעורן היינו נבלה ושרץ וע"ז נימא דפליגי רבנן וס"ל דמצטרפין, א"כ יקשה להאיכא דאמרי לרב אסי דלעיל (דף ט"ז ע"א) דאפי' טמאה וטהורה לא מצטרפי לטומאה משום דלאווין חלוקין הן, והכא הרי לרבנן אפי' שרץ ונבלה מצטרפין ואפי' ר' יהושע לא פליג אלא רק משום דאין שיעורן שוה אבל הא דחלוקין בלאווין לא איכפת לן לכו"ע, ומזה נראה דמחוורתא כציור הרמב"ם דטומאתו ולא שיעורו הוא תרווד רקב ובשר המת, ובזה פליגי רבנן וס"ל דמצטרפי דהא רקב מצטרפי אפי' מב' מתים וזה נכון, אבל מודה אני על האמת דבעיקר הדבר לא זכיתי להבין מנ"ל להש"ס דיומא שם דרבנן פליגי כלל אר' יהושע ואיה ההכרח לזה וצ"ע לענ"ד

והנה הקרן אורה כתב דלרב נחמן שם דאמר דביוה"כ אפי' רבנן מודו משום דלא מייתבא דעתא, משמע דבשאר איסור דלא שייך יתובא דעתא מצטרפי שפיר לרבנן דר' יהושע אפי' אם אין שיעורן שוה, ולפ"ז המעלה בחוץ חצי זית בשר עולה ולוג וחצי יין נסכים מצטרף וחייב דלא כדפשיטא להו להתוס' בזבחים (דף ק"ט) דלא מצטרפי וזה חידוש הוא עכ"ל, עוד הביא שם מספר שמות בארץ למהר"ם בן חביב בתוס' יוהכ"פ שלו שחקר לרבנן דס"ל דמצטרפי אי מצטרפי לקל שבשניהם או לחמור וכן לענין יוהכ"פ אי בעינן מלא לוגמא או ככותבות, וכתב דמשום דלא קאי הכי לא נחית בזה לעומק הדברים, ולפמש"כ נפ"מ בזה טובא לענין שאר איסורין אליבא דרבנן, ולפ"מ שביארנו דמחוורתא דמחלוקת רבנן עם ר' יהושע בבשר המת עם רקב, והסברא נותנת דרקב אינו מצטרף לכזית לבשר רק להיפך שהבשר מצטרף לתרווד רקב דלא גרע בשר מרקב וא"כ הצירוף כאן הוא לקל שבשניהם אבל העיקר נראה דהאי צירוף דהכא הוא להצטרף שני חצאי שיעור מתרווייהו כגון חצי זית בשר וחצי תרווד רקב המונחים בבית דלרבנן מצטרפי לטמא באהל ולר' יהושע לא מצטרפי, וכן באיסורין אם אכל חצי זית מבשר עולה וחצי רביעית מנסכים מצטרפין למלקי עלה משום לאו דכליל תהיה עכ"ל הק"א, ויש לדקדק הרבה בדבריו אבל הנני בורח מן האריכות, אכן בקצרה הנה הרמב"ם פסק בפ"ד מה' טו"א כר' יהושע ובאמת טעמא בעי כיון דמבואר בגמ' ביומא שם דרבנן פליגי עליה, ואפשר דסמך על הש"ס דסוכה ודף י"ז ע"ב) דאיתא שם דכל דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפי, או דמשנתינו דלקמן (דף י"ח ע"א) הבגד והשק וכו' כולן מצטרפין זע"ז אמר ר"ש מה טעם מפני שהן ראוין לטמא מושב אבל אי לאו האי טעמא לא הוו מצטרפין, ור"ש לא פליג את"ק רק מפרש טעמא דת"ק והוה עם משנתינו כעין מחלוקת ואח"כ סתם בחדא מסכתא והלכה כסתם עיין בסוכה שם, ויש עוד כמה פנים ליישב פסק הרמב"ם דפסק כר' יהושע אלא שכתבתי אלה הפנים שאינם צריכין אריכות, וא"כ ממילא שפיר כתבו התוס' בזבחים (דף ק"ט ע"א) בפשיטות דחלב ויין או בשר ויין לא מצטרפי, וגם שפיר כתב מהר"ם בן חביב ז"ל בענין החקירה אליבא דרבנן אי מצטרפי לקל או לחמור דכיון דלא קאי הכי כלומר כיון דגם לענין טומאה אין הלכה כרבנן רק כר' יהושע, ממילא אין נפ"מ לדידן לענין שום איסור בדעת רבנן איך ס"ל בענין צירוף כיון דאנן פסקינן דלא כרבנן, גם ביתר דברי הק"א כאן יש להעיר והנני מקצר ואולי נדבר עוד בזה בישע ה' במקום אחר

שם אמר רב יוסף לא קשיא כאן בכלו כאן במקצתו, לשיטת רש"י ורגמ"ה החילוק הוא דאם הדם בא מכלו כלומר משרץ שלם מצטרף אפי' עם בשר של שרץ אחר, וכשבא ממקצת השרץ אז דוקא עם בשרו מצטרף ולא עם בשר של שרץ אחר, ושיטה זו קשה מאוד חדא דלמה לא יצטרפו אפי' עם שרץ אחר כיון דשיעורן שוה בכעדשה, ועוד תמוה מש"כ רש"י דרביעית דם הבא